בס''ד      שבועות: האם מי שלא ישן כל הלילה צריך לברך ברכות התורה

פתיחה

בו' בסיוון לדעת חכמים, קיבל עם ישראל את התורה בהר סיני. הגמרא במסכת שבת (פח ע''א) מספרת, שבהתחלה לא רצה עם ישראל לקבלה, ורק לאחר שהקב''ה כפה עליו הסכים. התוספות (ד''ה כפה) במקום תמהו על דברי הגמרא, שהרי נאמר במפורש שעם ישראל אמר 'נעשה ונשמע', מבלי שכפו אותו לקבל את התורה. נאמרו ביישוב הקושיה מספר תירוצים:

א. התוספות (שם) תירצו, שהיה חשש שכאשר עם ישראל יראה את האש והעשן על הר סיני, מרוב פחד יחזור בו מהרצון לקבל את התורה, לכן הקב''ה היה צריך לכפות אותו כך שלא תהיה לו את האפשרות לחזור.  

ב. במדרש תנחומא (פרשת נח) תירצו, שעם ישראל אמר נעשה ונשמע רק על התורה שבכתב, שאותה קל לקבל, מכיוון שהיא נוחה לקריאה ואין בלימודה עמל, יגיעה וצער. את התורה שבעל פה, שקשה ללמוד אותה ''ואין לומד אותה אלא מי שאוהב את הקב''ה בכל ליבו ונפשו'', היה צורך להכריח את עם ישראל לקבל, ובלשון המדרש:

''ואם תאמר, והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע, על התורה שבכתב נאמר, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט. והקב''ה אמר להן על התורה שבעל פה, שיש בה דקדוקי מצוות קלות וחמורות, והיא עזה כמוות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו.''

בחג השבועות, נוהגים ללמוד תורה כל הלילה, כדי לתקן את התרשלותם של בני ישראל במדבר שלא השכימו קום לקבלת התורה. בעקבות כך מתעוררת השאלה, האם אדם שלא ישן כל הלילה צריך לברך את ברכות התורה, ובכך נעסוק הפעם.

ברכות השחר

האם יש לברך ברכות התורה כאשר לא ישנו בלילה? כדי לענות על שאלה זו, יש להקדים ולדון בהלכות ברכות השחר. הגמרא במסכת ברכות (ס ע''א) העוסקת בברכות השחר כותבת, שעל כל מעשה שעושים בבוקר יש לברך. כאשר מתעוררים אומרים 'אלוקי נשמה', כאשר שומעים קול תרנגול 'הנותן לשכוי בינה', כאשר פוקחים את העיניים 'פוקח עיוורים', וכן על זו הדרך.

נחלקו הראשונים, האם רק כאשר שומעים קול תרנגול בבוקר צריך לברך הנותן לשכוי בינה, או שיש לברך את כל הברכות בכל מקרה. במילים אחרות, האם ברכות השחר הם ברכות הנהנין, ורק כאשר נהנים מקול התרנגול או לבישת הכובע יש לברך, או שמדובר בברכות השבח, ואז כל בוקר צריך לשבח את הקב''ה בלי קשר לשאלה אם נהנו מאותו הדבר:

א. מפשט דברי הגמרא משמע שרק כאשר נהנים מברכים, שהרי היא כותבת "כי שמע קול תרנגול' - כאשר שומע, 'כי לביש' - כאשר לובש, וכן פסקו להלכה הרמב''ם (תפילה ז, ז) והרא''ה (שם ד''ה וכתב). בעקבותיהם צעד גם השולחן ערוך (מו, ח) שהוסיף, שבמקרה שלא נהנו יש לברך בלי שם ומלכות, דהיינו 'ברוך אתה הנותן לשכוי בינה', ובלשון הרמב''ם:

''שמונה עשר ברכות אלו אין להם סדר אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו בשעתו, כיצד הרי שחגר חגורו והוא על מטתו מברך אוזר ישראל בגבורה, שמע קול התרנגול מברך הנותן לשכוי בינה, וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה אינו מברך אותה.''

ב. הרמב''ן (פסחים ז ע''ב ד''ה והוי) והר''ן (ד''ה והאי) חלקו על דבריהם וסברו, שבכל עניין צריך לברך את כל ברכות השחר, גם אם לא נהנו מאותו הדבר עליו נתקנה הברכה. בטעם הדבר נימקו, שברכות השחר הן ברכות השבח, ואת הקב''ה יש לשבח כל בוקר בלי קשר להנאה מהדבר, וכך פסק להלכה הרמ''א בעקבותיהם (שם).

גם הפוסקים הספרדים, למרות שבדרך כלל צועדים בעקבות השולחן ערוך שכפי שראינו לעיל סובר שאין לברך במקרה בו לא נהנו, במקרה זה נטו מדבריו בעקבות האר''י שכתב בשער הכוונות (א, עג) שהברכות הם רמז לאורות עליונים שצריך 'להוריד לעולם' כל בוקר, ולכן צריך לברכן בכל עניין וכדעת הרמב''ן והר''ן.

ברכות התורה

מחלוקת בעלת עיקרון דומה, היא המחלוקת סביב ברכות התורה. הגמרא במסכת ברכות (יא ע''ב) כותבת, שלפני שלומדים תורה צריך לברך. נחלקו הראשונים בשאלה, האם הברכות שמברכים לפני לימוד תורה הן ברכות השבח על כך שיש תורה, או כמו ברכות המצוות, ומחלוקתם תלויה בשאלה האם יש ללמוד לאחר ברכת התורה:

א. התוספות במסכת ברכות (יא ע''ב ד''ה שכבר) הביאו את דברי ר''י שפסק, שאם אדם בירך ברכות התורה, הוא לא צריך ללמוד מיד אחר כך, וכך עולה משיטת רבינו תם (שם). התוספות הקשו על דבריו מדברי הירושלמי (ברכות א, ה) שכתב בפירוש, שאדם המברך ברכות התורה, עליו ללמוד מיד לאחר הברכה. כיצד יתמודד עם הקושיה? הוא טען שתי טענות:

טענה ראשונה: אמנם בתלמוד הירושלמי מובא שיש ללמוד לאחר הברכה, אבל בתלמוד הבבלי חידוש זה לא מוזכר, כך שבפשטות יש ביניהם מחלוקת וההלכה כתלמוד הבבלי. טענה שנייה: הגמרא במסכת ברכות כותבת, שבמקרה בו אדם שכח להגיד בבוקר ברכות התורה, הוא יכול לצאת ידי חובה בדיעבד באמירת אהבה רבה העוסקת גם בלימוד התורה - וכאשר התלמוד הירושלמי כותב שיש ללמוד לאחר הברכה, כוונתו לברכת אהבה רבה

מדוע יש חילוק בין הברכות? הסיבה לכך, שברכת אהבה רבה היא בעיקרון חלק מברכות קריאת שמע, ולא משמשת כברכות התורה. לכן אם אדם באופן חריג מכוון לצאת בה ידי חובה כברכות התורה, הוא צריך להוכיח שכך מטרתו באמצעות לימוד תורה לאחר הברכה. ברכת התורה לעומת זאת ייעודה ללימוד תורה, ולכן אין צורך ללמוד מיד לאחריה, ובלשון המרדכי (רמז כז):

''בירושלמי מפרש והוא ששנה על אתר, פירוש, שלמד מיד באותו מקום. וכתב ר"י דדווקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה, אלא לקריאת שמע נתקן, אבל ברכת בחר בנו וברכת לעסוק בתורה שנתקנו לברכת התורה היא פוטרת כל היום, ועל זה אנו סומכים שאין אנו לומדים מיד אחר ברכת התורה.''

ב. למרות תירוציו של ר''י לסתירה מהירושלמי, למעשה נראה שרוב הראשונים לא קיבלו את דבריו. התוספות (שם) הביאו את חכמי הצרפתים שפסקו, שגם כאשר מברכים את ברכות התורה צריך ללמוד מיד לאחר מכן, ולא רק כאשר יוצאים ידי חובה באהבה רבה, וכן פסקו להלכה גם הרמב''ם (תפילה ז, י), הרא''ש (א, יג) ועוד.

במה תלויה מחלוקת הראשונים? בפשטות בשאלה, האם ברכות התורה הן ברכות השבח או המצוות. אם ברכות התורה הן ברכות המצוות, אז בוודאי שצריך ללמוד מיד לאחר הברכה, כמו שלאחר שמברכים על הלולב צריך מיד ליטול אותו. לעומת זאת, אם ברכות התורה הן ברכות השבח, נמצא שמשבחים את הקב''ה על נתינת התורה, אבל אין צורך ללמוד מיד לאחריהן.

פסק ההלכה

נחלקו האחרונים כיצד להכריע בין הראשונים:

א. השולחן ערוך (מז, ט) פסק מעיקר הדין כדעת רבינו תם ור''י שברכות התורה הן ברכות השבח, ואין צורך ללמוד לאחר אמירתן (אך יש ללמוד אם יוצאים ידי חובה בברכת אהבה רבה). אמנם הוסיף, שבגלל שלדעת הרבה ראשונים יש ללמוד לאחר ברכות התורה, כדאי לקרוא מספר פסוקים לאחר הברכות כדי לחשוש לדעתם (ועיין מגן אברהם שם).

ב. המשנה ברורה (שם, יט) הביא את דברי הפרי חדש, (שולחן ערוך שם)  הגר''א (שולחן ערוך שם) והחיי אדם (כלל ט, ד), שחלקו על השולחן ערוך וכתבו, שמכיוון שרוב הראשנים סוברים שברכות התורה הן ברכות המצוות, כך יש לפסוק להלכה. משום כך מעיקר הדין יש ללמוד אחרי קריאת התורה, ולא רק כי טוב לחשוש לדעת שאר הראשונים, ובלשונו:

''אבל רוב האחרונים חולקין על המחבר (= השולחן ערוך), וסבירא להו דדין ברכת התורה כמו בכל ברכת המצוות או הנהנין, דצריך לחזור ולברך אם הפסיק תיכף אחר הברכה אף אם יודע בבירור שלא הסיח דעתו, דכיוון שלא התחיל עדיין במצווה אין לה על מה לחול וכן הסכים הפרי חדש והגר"א וכן העתיק החיי אדם להלכה.''

בנוסף להשלכה האם יש ללמוד מיד לאחר ברכות התורה, ישנם שתי השלכות נוספות למחלוקת בין הראשונים והאחרונים. השלכה ראשונה, האם אדם שהלך לישון בצהריים, לאחר שהתעורר צריך לברך ברכות התורה. השלכה שנייה, האם אדם שלא ישן כל הלילה צריך לברך ברכות התורה.

שינה בצהריים

האם הישן בצהריים (שינת קבע), שיקום צריך לברך ברכות התורה?

א. אם ברכות התורה הן ברכות השבח, אז הברכה מועילה לכל היום עד היום למחרת (וכמו ברכות השחר שתקיפות עד הבוקר הבא), וגם אם ילכו לישון בצהריים - לא יהיה צורך לברך שוב ברכות התורה. כך פסק רבינו תם (תוספות ברכות) לשיטתו לעיל, ובעקבותיו השולחן ערוך שהמשיך בשיטתו, וכן המגן אברהם (שם, יב) והילקוט יוסף (או''ח מז, כו).

אמנם, כפי שראינו השולחן ערוך סבר שטוב לחשוש לדעות הסוברות שברכת התורה היא ברכת המצוות, ולכן פסק שטוב ללמוד לאחר הברכה, כך גם כאן פסק הילקוט יוסף שטוב לחשוש לדעות הסוברות שברכת התורה היא ברכת המצוות, ולכן עדיף להרהר את ברכות התורה בלב (ולא לברך בפה ממש, בגלל ברכה לבטלה).

ב. לעומת זאת, אם ברכות התורה הן ברכות המצוות, אדם שהלך לישון הסיח דעתו מהברכה, ולכן עליו לברך שוב ברכות התורה כאשר הוא מתעורר, וכמו אדם שהוריד את התפילין ומניח אותם שוב. כך פסק הרא''ש (כלל ד, א) לשיטתו לעיל, וכך הביא המשנה ברורה (שם, כה) בשם החיי אדם (כלל ט, ז), הפרי חדש (סי' מז) והגר''א (שם), גם כן לשיטתם לעיל.

מי שלא ישן בלילה

האם מי שלא ישן כל הלילה, צריך לברך בבוקר קריאת התורה?

א. המגן אברהם (שם, יב) והאליה רבה (שם) הבינו, שברכות התורה הן ברכות השבח, וכהבנת השולחן ערוך שראינו לעיל. לכן לשיטתם, גם אם אדם לא הלך לישון בלילה, עדיין עליו לברך ברכות התורה כאשר מגיע עמוד השחר, מכיוון שבכל יום יש לשבח את הקב''ה מחדש, וכן פסק הילקוט יוסף (או''ח מז).

ב. החיי אדם (שם), הפרי חדש (שם) והגר''א (שם), שכפי שראינו לעיל נקטו שברכות התורה הן ברכות המצוות, ממילא נקטו שכל עוד לא עשו הפסק מהברכה של הבוקר הקודם (בין אם בשנת צהריים ובין אם בשנת הלילה), אין צורך לברך שוב את ברכות התורה גם אם הגיע יום חדש. ובלשון החיי אדם, שהוסיף שטוב לשמוע ברכת התורה מאדם אחר לחשוש למגן אברהם הסובר שיש לברך:

''המגן אברהם נסתפק בניעור כל הלילה, ואזיל לשיטת היש אומרים וכפי המנהג דגם הישן ביום אין צריך לברך, דתלוי בדעתו לפטור מעת לעת. אבל לפי הכרעת הראשונים והאחרונים דהישן ביום צריך לברך, ואם כן גם בניעור אין צריך לברך. ומכל מקום אם יכול לשמוע מאחר שיוציאנו, יוציא עצמו מפלוגתא.''

ג. המשנה ברורה (שם, כח) בדעה ממוצעת פסק, שמכיוון שיש מחלוקת אחרונים - ספק ברכות להקל, והניעור כל הלילה לא יברך ברכות התורה. אף על פי כן, טוב שישמע ברכות התורה מאדם שישן. אמנם הוסיף בשם רבי עקיבא איגר, שאם באותו היום ישנו בצהריים לפחות חצי שעה כשנת קבע (ישן על המיטה), כולם מודים שיש לברך ברכות התורה בבוקר.

הסיבה לכך, שאם הלכה כשולחן ערוך שברכות התורה הן ברכות השבח, אז כאשר מגיע יום חדש בכל מקרה צריך לברך, גם אם לא ישן קודם. וגם אם ההלכה כדעת החיי אדם שמדובר בברכת המצוות, כיוון שעשה הפסק בשנת הצהריים צריך לברך.

חג שמח! סיימת לקרוא? קח לקרוא בשולחן החג או בבקשה תעביר הלאה על מנת שעוד אנשים ייקראו[1]...