פרשת במדבר - הקשר בין עם ישראל לאותיות התורה.

מאת: אהובה קליין

הפרשה הראשונה בחומש במדבר פותחת  בציווי- מפקד עדת ישראל: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר.  שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם.  מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן.  וְאִתְּכֶם יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה--אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית-אֲבֹתָיו, הוּא.  וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם.."  [במדבר א, א-י]

 [במדבר א, א-י]http://ahuvaklein.blogspot.com

*בקישור הנ"ל- ניתן לראות ציורים על פרשת השבוע-

השאלות הן:

א] מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר?

ב] מדוע ברוב השנים קוראים את פרשת במדבר קודם חג מתן תורה?

ג] מה הטעם - למנות את בני ישראל במדבר?

תשובות.

התורה ניתנה דווקא במדבר.

ה"נתיבות שלום" מביא דברי המדרש: [במ"ר א]  אמרו חכמים: התורה ניתנה בשלושה דברים: אש, מים ומדבר.

באש - מנין? לפי שנאמר במעמד  הר סיני: "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד". [שמות  י"ט, י"ח]

במים - מניין? שנאמר: "יְהוָה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם". [שופטים ה.ד]

במדבר מניין? לפי שנאמר כאן בפרשתנו: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי.."

פירוש נוסף: כל מי שאינו עושה עצמו  כמדבר – הפקר - אינו יכול לקנות את התורה והחכמה, לכן נאמר: "במדבר סיני".

ממשיך ומסביר ה"נתיבות שלום": מה משמעות שלושת יסודות האלה? אש, מים, ומדבר שבהם ניתנה התורה:

מצד אחד הם יסודות וכוחות הטומאה - תפקידו של כל יהודי להכניסם - בקדושה כי על ידי כך  יזכה לקבל התורה.

מבחינת הטומאה - הוא כוח היצר הרע - בוער כאש ומפתה את היהודי לתאוות רעות ולמידות רעות וכנגד זה היהודי צריך להכניס את כוח האש בקדושה - בהתלהבות של קדושה - באש התורה שהרי כל דברי ה' - כאשר לומדים תורה באש התלהבות – יצא - שאש אוכלת אש – היינו - אש התורה  והקדושה- שורפת את אש הטומאה והתאווה.

מים - הם - מידת חסד ואהבה, כידוע - הכוללת בתוכה את מידת התשוקה המהווה את הכוח העוצמתי ביותר- אשר מתוכה נובעות אהבות רעות ותשוקות רעות מתוך הטומאה.

אך תפקידו של היהודי להכניס את מידת התשוקה בקדושה מתוך השתוקקות להידבק בה'.

הרמב"ם אומר [הלכות תשובה פ"י] אהבה אל ה' צריכה להיות בדומה לחולה אהבה ובהשתוקקות גדולה לתורה- כמו שנאמר: "..בְּאַהֲבָתָהּ, תִּשְׁגֶּה תָמִיד".[משלי ה, י"ט]

מדבר-שיחשיב האדם את עצמו כמדבר שיפקיר עצמו באופן מוחלט כמדבר- במטרה לקבל עול מלכות שמים ועול תורה.

באמצעות שלושת הכוחות האלה שבקדושה - זוכה היהודי למתן תורה.

במסכת אבות נאמר: "כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא"  [מסכת אבות ו', ד'] המשמעות היא: רק כאשר היהודי מבטל את עצמו יכול לזכות לקבלת התורה באופן שהתורה תשכון בו.

לפי דברי חז"ל: כל עוד החומר שולט אצל היהודי – אין הוא יכול לקנות תורה.

הרה"ג  רבי מאיר שפירא מלובלין מסביר:

כל שלושת יסודות האלה: אש, מים ומדבר -  באו לידי  גילוי בשלושת האירועים  של דברי ימי העם:

אש- אברהם אבינו נזרק  לכבשן האש למען אמונתו בה' – אשר הפיץ בקרב האנשים בימיו. כך נטע את כוח מסירות הנפש לבניו.

מים - רמז לקריעת ים סוף – עם ישראל בשלמותו קפץ לתוך הים הסוער- וזה מתבטא במילה: "ויסעו"

מדבר- ישראל נדדו  ארבעים שנה במדבר.

שלושת הניסיונות האלה - הם ערובה לקיום עם ישראל לנצח.

פרשת במדבר נקראת בדרך כלל קודם חג מתן תורה.

ה"נתיבות שלום" סובר: היות ופרשה זו מתחילה בספירת בני ישראל - וכלל מספר עם ישראל-  כי רק על ידי כללות ישראל- ניתן לקיים את כל התורה.

לפי שיחיד אינו יכול לקיים את כל התורה, מהטעם  שיש מצוות השייכות לזה ויש לזה, אלא רק כאשר כל ישראל מתאחדים - ניתן לקיים את כל התורה. ולכן טרם קיבלו ישראל את התורה על הר סיני נאמר: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר".[שמות י"ט, ב]

חז"ל דרשו: שכל עם ישראל התאחדו כאיש אחד בלב אחד. ורק על ידי אחדותם  התאפשר להם שיקבלו את התורה. הטעם הזה: "ואהבת לרעך כמוך- הוא כלל גדול בתורה.

במעמד חשוב זה באו כל ישראל בברית יחד ואמרו פה אחד: "נעשה ונשמע"  וזה על פי  מד"א במדרש [בר"ר  ע, ט] על הפסוק:  "וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר.." [בראשית כ"ט, ג]

הנמשל: שאילו היו ישראל חסרים אפילו אחד לא היו מקבלים את התורה - כיוון ששים ריבוא נשמות של כלל ישראל - הם כנגד ס' ריבוא אותיות התורה. ואם חסר אחד - הרי חסרה אות בתורה,  על כל פנים היו צריכים שימנו שישים ריבוא בשלמות.

מדוע הלוויים לא נמנו בתוך עם ישראל? התשובה לכך: קדושת הלוויים היא בדרגה גבוהה יותר - כי הם מהווים את החלק שבין אותיות התורה והחלק שבין האותיות - קדושתו גבוהה יותר מקדושת האותיות. ולכן לא התפקדו הלוויים בתוך בני ישראל, שאינם בבחינת אותיות ואינם יכולים- להשלים מניין אותיות בתורה.

הציווי למנות את  עם ישראל.

על פי רש"י: הקב"ה אוהב את עם ישראל ומתוך חיבתו אליהם סופר אותם מידי פעם.

כשיצאו ממצרים מנה אותם ,[שמות י"ב, ל"ז]

כשחטאו בחטא העגל ונענשו [שמות ל"ב, ל"ה] מנאם ,כדי לבחון כמה נשארו.  וכשה' בא להשרות את שכינתו עליהם. שוב מונה אותם.

הספורנו מפרש: כי הספירה באה מהטעם של ארגון וסדר: "לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דגלו. .שיפנו [שיברחו] הכנענים מפניהם"

הרשב"ם מפרש רעיון דומה: "לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל.. ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה. לכך ציווה הקב"ה בתחילת חודש זה למנותם"

ה"שפת אמת" מסביר: עצם הספירה של עם ישראל מוכיחה  שלתבונת הקב"ה אין מספר, לכל אדם יש ידיעה ובינה מיוחדת האופיינית רק לו – ובכך מתגלה גדולתו של בורא עולם. ולמרות שכולם נטבעו בחותמו  של האדם הראשון,  אף על פי כן-לכל אחד פנים שונות וגם הדעות משתנות מאדם לאדם וכל אחד יש לו כישרון  שונה מחברו- ומכאן שאין מספר לתבונת אלוקים. ולכן הם נמנו לגולגלותם לבית אבותם- היות והאבות כוללים את דעות הבנים- באופן כללי ואחר כך - זה מתפשט לפרטים.

רש"ר סבור: כי בפרשה האחרונה של ספר ויקרא אנו למדים כיצד סופרים את הבקר והצאן - כדי להוציא מהם - עשירית אחת "קודש לה' " ואילו בפרשת במדבר – חומש במדבר- "חומש הפקודים" אנו מוצאים את שבטי ישראל- שהם "צאן קודשים" של ה' –כשהם עוברים תחת מקלו של הרועה העליון וכל אחד מהם נעשה: "קודש לה' "

"מלא העומר": מסביר את הפסוק:

"שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת"

כוחם של ישראל לשמור על מעמדם - טהרת משפחותיהם וייחוסם  בגלות מצרים - שם היו עבדים ונתונים להפקר- נבע מכך שהם התרחקו מכל שמץ של התבוללות, הקפידו לשמור על שמותיהם ולא שינו אותם וזה דבר ששמר עליהם מפני טמיעה מוחלטת - בזכות ששמרו על שמותיהם  זכו לשמור על משפחותיהם לבית אבותם.

"קדושת הלוי" מביא רעיון מעניין: מן הדין היה צריך להיות כתוב: "ויפקדם במדבר  סיני כאשר ציווה ה' את משה? אך למעשה כתוב: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּפְקְדֵם, בְּמִדְבַּר סִינָי".[במדבר  א, י"ט]

מסתבר כי נשמותיהם של  ישראל - הן המהות של התורה. כי כל אדם מישראל הוא אות מן התורה כפי שמוצאים בספרים הקדושים - ראשי תיבות של המילה: "ישראל": יש ששים ריבוא אותיות לתורה מכאן שכאשר משה ספר את בני ישראל- היה לומד על ידי כך את התורה.

לכן נאמר:" כאשר ציווה ה' את משה"- כשם שלמד משה תורה כאשר ציווה  אותו הקב"ה- באופן זה למד תורה גם  בעת שהיה סופר את ישראל במדבר.

"דן מדניאל"  מתייחס למילה ".... רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל"- כלומר מדוע הכתוב מזכיר את המילה ראש? מתברר כי דרכו של עולם- כשאדם זוכה לעלות לגדולה נעשה ראש ומנהיג וטיבו שהוא נעשה יותר גרוע משהיה קודם לכן.

דוגמא למצב מעין זה: אנו מוצאים אצל ירבעם בן נבט בתחילת דרכו היה צדיק והוכיח את שלמה המלך ,אך משעלה לגדולה וישב כבר על כיסא המלוכה - השתנה לרעה - נעשה חוטא וגם מחטיא את הרבים - לכן התורה כאן  מעידה: על ידי המילה "ראש" שכל אחד נשאר באותו מצב כפי שהיה בתחילה.

"דעת מקרא" סבור שהמילה: "...ראש"- המשמעות: החזרת האדם למצבו הקודם  כפי שכתוב: "וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה, לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה, בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ; נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ, אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה--מִבֵּית כֶּלֶא".[מלכים ב, כ"ה, כ"ז.]

הרמב"ן  מונה כמה טעמים למפקד  ישראל במדבר:

א] להודיע חסדו של ה' לעם ישראל - לפי שבמתי מספר ירדו למצרים ואתה התרבו ככוכבי השמים לרוב.

ב] מגודל החיבה אל עם ישראל ספר אותם - כדי לדעת את מספרם אחרי שנחסרו מהם רבים בעקבות חטא העגל. כמו כן, ה' רגיל למנות את ישראל אחרי כל אירוע ומגפה.

ג] כי משה ואהרון נחשבו לקדושי ה' ועל כן - כל אחד ואחד הודיע את שמו- במטרה שיתפללו עליו.

ד] ישראל היו מוכנים להיכנס לארץ ולהילחם עם מלכי האמורי ומשה ואהרון היו צריכים לדעת מהם מספר אנשי הצבא.

ה] רצה הקב"ה שיחלקו את הארץ לפי מספר שווה וצודק.

המלבי"ם בספרו: "ארץ חמדה" מסביר: בישראל כל אחד ואחד- הוא עולם מלא- למרות שהוא רק חלק מהכלל.

ישראל נמשלו לכוכבים - וכוכבים הם קבוצה כוללת, אך כל כוכב - הוא  עולם שלם כמו שכתוב: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא.." [ישעיהו מ, כ"ו]

יחד כל הכוכבים מהווים צבא אחיד. אך כל אחד יש שם משלו ויחוד שלו. וכך זה באבריו של האדם וכך גם בתורה ומצוותיה- כל אלה בצירופם ואיחודם- נחשבים לבריאה כוללת אך כל חלק הוא בעל ערך של עצמו- כדוגמת ספירתם האישית  ושל ישראל וצירופם למשפחות, שבטים ואומה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי נשמותיהם של  ישראל - הן המהות של התורה. כי כל אדם מישראל הוא אות מן התורה!

למרות שעם ישראל שונים זה מזה - הרי כאשר מתאחדים יחדיו - כאיש אחד בלב אחד הם - דומים לכוכבים  המהווים חטיבה אחת- אך לכל כוכב שם ויחוד משלו ומאיר מאורו.

יפים וחשובים דברי הכתוב: "יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב."  [דברים א, י]