"אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם. ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" וגו' (ויקרא כו,ג-ד). 'רבי שמעון בן יוחי אומר: "תבל" זו א"י, שנאמר "משחקת בתבל ארצו". למה נקרא תבל שמה? שהיא מתובלת בכל. שכל הארצות, יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו. אבל א"י אינה חסירה כלום, שנאמר (דברים ח) "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה”. ד"א: "ארץ" - אלו שאר ארצות, "וחוצות" - אלו מדברות, "תבל" - זו א"י. ולמה נקרא שמה תבל? - ע"ש תבלין שבתוכה. איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה, שנאמר (איכה ב) "בגוים אין תורה", מכאן שהתורה בא"י' (ספרי "דברים”, לז). רשב"י מלמד שא"י נקראת תבל, ומסביר שזה בשל שיש בה הכל. אח"כ מובא 'ד"א' שגם מסביר שתבל זו א"י, נראה שזה בא להשלים את דברי רשב"י, להביא את העומק של דבריו. רשב"י הביא מהצד הגשמי, שיש בה את הכל, ונראה שזה בפרט מדבר על הפירות שיש בה את כל הפירות שבעולם (כי יש בה את כל האקלימים שבעולם), שזהו שהפס' מתחיל ב"תאכל בה לחם". אולם מה זה בא להגיד, האם רק שיש בה צד גשמי חיובי? מברר ההמשך (שאולי זה אפילו גם דברי רשב”י עצמו), שזה גם מרמז על התורה שהיא קשורה לא"י, שכשבנ"י בגלות אין תורה בשלמות (שזהו הפס' באיכה שמדבר על החורבן: "טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה" [איכה ב,ט], שכשיש חורבן אין גילוי תורה כראוי) [שזהו כעין דברי הספרי: 'ד"א "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים … כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" – אלו המצות שישראל מצויינים בהם' (ספרי דברים, מג), שהתורה מקומה הוא בא”י]. ממילא מה שיש בארץ כדוגמת כל העולם, זה בשל מעלת התורה שקשורה לארץ, שמכאן משפיע לכל העולם, ולכן זה בא לידי ביטוי גם בגשמי כנגד הרוחני. זהו שמברר רשב"י במקום אחר: 'מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הָאֲרָצוֹת וְלֹא מָצָא אֶרֶץ שֶׁרְאוּיָה לִנָּתֵן לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: "עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר" וגו'' (ויק"ר יג,ב). שא"י קשורה לבנ"י, שיש חיבור, שזהו בשל שא"י היא מקום לתורה, ובנ"י הם העם שמקיים את התורה (לכן קודם מביא שה' מדד ומצא שבנ”י ראוים לתורה, ושסיני ראוי להביא בו את התורה, ושירושלים ראויה למקדש. שבזה בא לבטא שבנ"י מקבלים את התורה בסיני ומביאים לירושלים ומשם משפיעים תורה לכל א"י, ומזה משפיעים קדושה לתיקון כל העולם, שזהו מעלת א”י). לכן הפירות בארץ תלויים בקשרנו לתורה: "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם. ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" וגו' (ויקרא כו,ג-ד). בא"י מתגלה כל הטוב שיש בעולם, אבל זה קשור לתורה שבנו, שה' נתן לא"י את כל השפע שבעולם אולם זה תלוי בקשרנו לתורה. לכן מובן שגילוי הגאולה מתגלה בפירות א"י: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). שזה מגלה על גילוי קשר התורה בשלמותו עם בנ”י וא”י, שהפירות מגלים על כך שהגיע הזמן של חיבור בנ"י וא"י כראוי עם התורה, שזה מתגלה ע"י שהפירות הגשמיים גודלים בא”י. (כשיש חיבור שלמות של תורה בנ”י וא”י זהו זמן הגאולה, שבזה בא תיקון עולם). מי שמגלה על הקשר של הפירות וא"י זה רשב"י, כיון שתורתו קשורה לגאולה, שזהו שהזוהר קשור בחשיבות גדולה במיוחד לזמן הגאולה (זוהר ח"ג קכו,א. תיקוני זוהר, תיקון ו'), לכן רשב"י הוא זה שמדגיש את פירות א"י והתורה (והגילוי כנגד כל העולם), שזה הבסיס לגאולה, שכשבאים לא"י ומקימים אותה מביאים את הגאולה, שמקימים את התורה למעלתה האמיתית בחיבור לא”י, ובכך משפיעים לתיקון כל העולם. אולי לכן במערה שרשב"י ברח לשם נעשה נס ונברא עץ חרובים ומעין מים ('איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא'. שבת לג,ב), מיילא מים זה מובן שבלי זה אי אפשר לחיות, אולם למה דווקא עץ חרוב ולא עצים אחרים? בפשטות חרוב הוא פרי שאפשר להתקיים על ידו, כמו שנאמר על ר"ח: 'וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת' (ברכות יז,ב). אולם נראה יותר מזה, שזה בא כגילוי של תורת רשב"י הקשורה לגאולה (ולכן זה גם קשור למערה, שברח אליה בשל התנגדותו לשלטון זר שזהו גלות), לכן מגלה עץ חרובים שהוא עושה פרי לאחר הרבה מאוד זמן – שבעים שנה, שזה בעצם לדור הבא, כך שרומז לעתיד, כרמז לדור הגאולה; ואף עצם החרובים שקשור לשבעים שנה זה כמרמז על סוף הגלות, כעין שגלות בית ראשון היתה שבעים שנה, מעין הסיפור על חוני המעגל שהתקשה על הפס' "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים", וענו לו בשינה של שבעים שנה ויחד עם זה היה המקרה של שתילת החרוב (תענית כג,א), כרמז שבחרוב יש רמז לגאולה. (אולי לכן רשב"י סובר שגם אם מחיר התבואה גבוה ביותר, בכ"ז כל זמן שיכול לקנות אסור לו לצאת מהארץ [ב”ב צא,א], שאולי זה משום שסובר שכיון שיכול לקנות סימן שאין זה גלות ממש, כיון שעדיין יש קשר לגידול בא"י, ולכן אין לו היתר לצאת לחו"ל כעין גלות; ולכן גם נענשו אלימלך מחלון וכליון במיתה, כיון שהתנתקו מא"י ש'נקראת חיים' [אבות דר"נ לג,יא] שלא כדין, ולכן נותקו חייהם). אשרינו שזכינו לחיות בדורות הגאולה, שא"י פורחת והתורה ומצוותיה מתחזקות בעם ישראל כל יום יותר ויותר.