סודה של השמיטה

------------------------------.

הביטוי "שמיטה" לכאורה מיוחס גם לשמיטת קרקעות. וגם למיטת כספים .

וגם נראה לכאורה שבמקרא מיוחס הביטוי : "שמיטה" דווקא יותר לשמיטת כספים.

 שכסף לכאורה נאחז ביד ושייך לומר לגביו "שמוט" [שמוט מהיד לוותר עליו ולהפקירו.]

 ושוב לכאורה, לא כן לגבי הקרקע. 

הקרקע לא ניתנת לשמיטה מהידיים משל הייתה חפץ.

 ובכל זאת ולו פעם אחת כתבה התורה גם לגבי הקרקע לשון "שמוט", בבחינת : "תשמטנה 

וסמכה מיד את המובן : "תנטשנה".

 הנה כי כן, הביטוי "שמיטה" לגבי קרקעות הוא לכאורה יותר משני.

 ולכן הביטוי היותר בולט הוא ביחס לקרקע הוא : "שבת הארץ לה' .

"ולגבי שמיטת כספים   הביטוי הוא "שמיטה לה' ".

 והנה זה פלא משה במשנה תורה, פרשת ראה, מתייחס לכאורה לשמיטה אך במובן של שמיטת כספים וכל כך משום שמשה ידע את נפש האדם  :

שמי שאינו שומט לאדם לעולם לא ישכיל לשמוט לאדמה.

 מי שמתקשה לוותר על חלק מרווחי האדמה.

 לעולם לא יתעלה לוותר על האדמה. 

שכאמור לא דומה שמיטת קרקע במובן של "תנטשנה", לשמיטת כספים . 

לויתר נקודתי על חוב כזה או אחר לאדם.

 לפיכך גם העונש על אי שמיטת הקרקע הוא - גלות .

והעונש על אי שמיטת חוב הוא - עניות.

 שמיטת הקרקע היא גם מהפכה תודעית  של מחד אילוף נפש האדם ליידע כי אין כל ממשות ביומרת ה"בעלות" .

ומאידך צריך הוא תמיד לזכור את הבעלים האמיתי  - הבורא.  [כי לי כל הארץ]

חידוד יסוד זה בתודעה למעשה משליך על הכל.

 אגב האפקט התודעתי של נטישת הקרקע מעורר "אדוות" תודעתיות גם ביתר שנות העבודה שהרי אחרי שמיטה עדיין רישומה ניכר ולקראת השמיטה הבאה שוב הרישום מתעורר.

 הנה כי כן ,נשוב למשה . 

משה במשנה תורה ביקש להעביר המסר, כי הדרך לאלוהים עוברת קודם כל דרך האדם ואחר כך גם דרך האדמה והעובדה כי גם שמיטת הקרקעות נועדה בתכליתה למאכל כל הבריות  גם חיות ובהמות.

 לכן בלי ה"צדקה" של שמיטת כספים" לאדם ,

אין כל סיכוי להגיע לנעלה יותר  לשמיטת האדמה למען כלל האדם ולקיום מסד המוסד של המשפט 

 לאמור : שהקב"ה הוא הוא והוא בלבד,בעלים של כל הארץ .

לפיכך גם כל גאולה היא באותו המטבע על שני צידיו 

גם משפט וגם צדקה.

 ש"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"