כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך (משלי ג).
20/4/2022
כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך (משלי ג).
מעשה שהיה ביהודי נכבד, זקן ושבע ימים, שהיה משמש כל ימיו כ׳בעל תפילה׳ נפלא ומיוחד באחד מבתי הכנסת הגדולים בארצנו, ושימח אלוקים ואנשים בקולו הנעים והערב.
לאחרונה, עבר האיש אירוע מוחי ל״ע. כעבור מספר חודשים חזר מעט לעצמו, ומתוך מסירות נפש של ממש התאמץ והגיע לבית הכנסת. המתפללים קיבלו את פניו בשמחה ובאיחולי רפואה שלימה, והנה, כשהתחילה התפילה, להפתעת כולם, החזן הוותיק החל פוסע מעדנות לעבר ה׳עמוד׳ (-מקום עמידתו של השליח ציבור)...
קולו אמנם נותר צלול, והוא המשיך לשיר ולזמר בנעימות, אך דא עקא, שלרגל מצב בריאותו, הוא מתבלבל נוראות, ובחזרת הש״ץ מדלג מקטע לקטע ומשבש את כל התפילה (לאחר הקדושה הוא ממשיך ׳רצה׳, ומשם לקדיש תתקבל וכו׳)... כך גם אירע במשך הימים הבאים, השליח ציבור הזקן הקפיד להגיע לתפילה מוקדם, תפס את העמוד וקפץ ודילג מברכה לברכה...
מבוכה רבה היתה בקרב המתפללים, הם לא ידעו להשית עצות בנפשם כיצד יש להגיב לנוכח המצב.
וויכוח קשה פרץ ביניהם - חלק טענו שיש לדרוש מהאיש בעדינות שיחדל מלגשת לעמוד, כי יש לנו כבר שליח ציבור אחר. כנגדם טענו אחרים, שחלילה מלפגוע ביהודי תמים והגון, ששירת את הציבור נאמנה במשך עשרות שנים...
לבסוף החליטו האנשים להפנות את השאלה למרן הגר״ח קניבסקי שליט״א, וזו היתה תשובתו:
עיקר חיותו של היהודי במצב הזה, אינה אלא מהתפילה לפני העמוד, והיות והתפילה היא מדרבנן, ואילו האיסור לצער איש מישראל הוא מדאורייתא, לפיכך אין לצערו לביישו ולהכלימו, ועל המתפללים להרשות לו להתפלל לפני העמוד, אף שכך נראית תפילתו... עד כאן דברי מרן שליט״א.
והנה, אמנם אמרו חז״ל (שיר השירים רבה, הובא בערוך השולחן סי׳ ס״ב ס״א) על הפסוק ״ודגלו עלי אהבה״: ״אמר רבי אחא: עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון ואהבת ואייבת, אמר הקב״ה ודילוגו (ויש גורסים: ולגלוגו) עלי אהבה!".
מכל מקום, שמענו ממו״ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט״א, שהדברים אמורים רק ביחס למתפלל יחיד, שאינו מוציא ידי חובה את הציבור, אך שליח ציבור, אף כשהוא טועה מתוך תום לב, אין להניחו לשמש כשליח ציבור, כי פוגע בתפילת הרבים ומפסיד את הציבור כולו (וגם גורם זילותא לעצמו).
ולכן אין להתחשב בדעתו המשובשת של האיש שמגיע לו לעבור לפני התיבה כי זכה במינוי זה כל השנים (שכן לא יתכן שהעולם יתנהל על פי ׳שיגעונות׳ של אנשים), ויש להסביר לו בתבונה ובעדינות-הנפש שכבר התמנה בבית הכנסת שליח ציבור אחר. ויתכן מאוד שתשובת גיסי שליט״א נאמרה רק באופן שקיים חשש רציני של סכנה לאיש, שאילו יודיעו לו שעליו לעזוב את העמוד עלול להסתכן...
ומסופר בספר חסידים (סי׳ י״ח): מעשה בכהן אחד שהיה פורש כפיו, ובמקום לומר ׳וישמרך׳ היה אומר (בתום לב, מתוך עילגות לשונו) ׳ו-י-ש-מ-ד-ך׳!...
היה שם חכם אחד והעביר את הכהן מלפני התיבה, לפי שאינו יודע לחתוך האותיות שבברכת כהנים ובמקום לברך את הקהל נמצא מקללם...
ומסיים הספר חסידים במשפט מבהיל: ״והראו לאותו חכם מן השמים, כי אם לא יחזירנו - יענש בדבר על כך!!". עלות ספר תורה
אמנם, הגאון רבי דוד שפרבר זצ״ל כתב בהגהות ׳אפרקסתא דעניא׳ (על הספר חסידים שם): "לעניות דעתי נראה שלא כתב הספר חסידים ׳שיכול לישא כפיו׳ (לכתחילה), אלא רק בשכבר עלה, שאז אין לביישו, אבל לכתחילה יאמרו לו שלא יעלה"! (וע״ע בשו״ע או״ח סי׳ קכ״ח סעיף ל״ג).
ונראה שהוא הדין לענייננו, שאין להרשות לאיש לעבור לפני התיבה. וגם אם יעמוד מתפלל לצידו ויתקן אותו, נראה שאין למנותו לש״ץ, כי יש בכך משום "הקריבהו נא לפחתך", ובוודאי שאם היו הקהל צריכים למנות שליח שייצג אותם בפני המלך לא היו שולחים אדם שכזה שאינו מיושב לגמרי בדעתו, ואם כן קל וחומר שלא נוכל למנותו לשליח הציבור לפני ה׳ יתברך. לסיכום: אין להניח לאיש לשמש כש״ץ, אלא יש להסביר לו בחכמה שכבר מונה בבית הכנסת ש״ץ אחר (ופריו מתוק).
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
