מסופר על הרב מפוניבז' רבי
נכתב על ידי dan, 20/4/2022
מסופר על הרב מפוניבז' רבי
שנסע פעם עם מרן ה'חזון איש' זצ״ל במונית באחת הערים בארץ. בימים ההם עוד לא היה חשש כל כך גדול מנסיעה בשכונות הערביות, וכך בדרכם חלפו שני גדולי הדור באחת מן השכונות הללו. אלא שבדיוק אז טמנו כמה פרחחים ערביים מארב למונית, והחלו לידות לעברה אבנים. הנהג חשש מאד מפניהם, אבל ה'חזון איש' ביקש ממנו לעצור.
הוא פתח את הדלת, ונהג המונית נזעק בבהלה: "הרב הזהר נא! הרי הם עלולים לפגוע בכם״.
אולם ה'חזון איש' לא שמע לאזהרותיו, הוא יצא ונעמד מול הנערים הפוחזים, ומיד כשראו אותו - ברחו משם כולם כל שמעתי מרבי אליקים שלזינגר מלונדון, שהיה מקרה עם בת ממשפחה חילונית שחפצה לחיות ח" תורה. היא הוסתרה בפנימיה של מוסד לבנות, והשלטונות ראו בכך עניין חמור מאד, ממש כמו חטיפה [וכמו בפרשת יוסל'ה שוחמכר הידועה...].
במהלך החקירה, היו אמורים חוקרים להגיע לביתו של מרן ה'חזון איש', כדי לחקור אותו בענין. הם חשדו בו שיש לו יד בכל הפרשה, וחשבו אפילו להאשים אותו בחטיפה. סיפר רבי אליקים, שכאשר השוטרים היו בחוץ, הוא פנה איש' והודיע לו שהם שם. אמר לו ה'חזון איש': "צא אולם רבי אליקים חשש מהם ואמר ל'חזון איש' שהוא מפניהם. אמר לו ה'חזון איש': ״אתה מפחד אבל אני לא מפחד״. והוא בעצמו קם ויצא מביתו אל החצר. קניית ספר תורה
ברגע שהם ראו אותו, לקחו השוטרים את רגליהם והסתלקו פשוט ברחו מרוב פחד. זהו זה. כך מתגשמת וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", וכדברי רבי אליעזר הגדול 'אלו תפילין שבראש'.
לפני שנים ערכתי נסיעה לחברון עם הרה״צ ר' וועלוול אייזנבאך זצ״ל. באמצע הדרך סטה הנהג בטעות מהכביש המוביל לחברון, ומצאנו את עצמנו בתוך כפר ערבי עוין. לפתע הגיע המון זועם צמא דם של ערבים צעירים משולהבים בשנאת ישראל יוקדת והחלו להתגודד סביב הרכב בזעקות 'אללה אכבר'!. ולא יכולנו לנסוע לא קדימה ולא אחורה.
באיזשהו שלב התחילו הערבים לזרוק אבנים וסלעים, אחד הצעירים נעמד אל מול הרכב וזרק אבן גדולה היישר לכיוון ראשם של יושבי הרכב המבועתים.
ברגע האחרון התעשת הרב הצדיק ר' וועלוול ונזכר בתפילין שהוא נושא עמו, שהכתוב מעיד בהן בפה מלא: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך!"; וכי מה לנו 'סגולה' גדולה יותר מפסוק מפורש בתורה, חשב ר' וועלוול. בזריזות הוציא את התפילין הקדושות והניחן על ראשו, והנה בה בעת ממש נחתה האבן על החלון הקדמי של הרכב והשמשות התנפצו בקול רעש גדול,
התעופפו לכל עבר, אך למרבה הפלא לא נגעו במאומה ביושבי הרכב עצמם, ואף בגדיהם נותרו שלמים ללא שום קרע, אפילו לא קטן!.
תוך כדי ההמולה שנוצרה במקום מזריקת האבנים ופגעי הרסיסים המתעופפים לכל עבר נפתח בפניהם מעבר קל בין ההמון שזז מעט הצדה, הנהג החכם ניצל תיכף את אותו פתח ודהר במהירות החוצה מן הכפר העוין, ותהי נפשם לשלל בחסדי שמים ובזכות התפילין הקדושות.
מעין מעשה זה סיפר הרב ר' יוסף דב בטלמן זצ״ל, שבמלחמת תש״ח, כאשר בירושלים העתיקה ניטשו קרבות עזים עקובים מדם, וכידוע, באותה תקופה גויסו כל הצעירים למלחמה הקשה ללא יוצא מן הכלל. על־אף היותו בן תורה, בחור ישיבה שתורתו אומנותו,
להשתתף במלחמה. הוא הוצב לשמירה באחת מן העמדות הרבות הפזורות על פני הגבול החוצץ בין יהודים לערבים, משם היה עליו לצפות ולאותת
המתקרבת.
לפתע, ללא שהבחין בכך מראש, אכזריים רצים לקראתו, סכין ארוכה לעברו, רחמנא ליצלן!. לא הייתה לברוח או להסתתר, וחייו היו בסכנה גדולה!.
בעמדת השמירה שלו [בודקה] היה מונח על השולחן באותו רגע זוג התפילין הקדושות שזה עתה חלץ עם סיום תפילתו. הוא נזכר מיד בהבטחת הפסוק שלפנינו:
הארץ וגו' ויראו ממך!" ומיד הניח את התפילין על ראשו ויצא כך עטור בתפילין ונעמד אל מול הרוצחים הרצים לקראתו...
לפתע פתאום, בבת אחת, אחזה בהלה במרצחים ממראה היהודי העטור בתפילין, והחלו לברוח כלעומת שבאו ללא שום סיבה הנראית לעין!. ממש כפשוטו, 'וראו... ויראו ממך'...
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
