"והלוית גוים....ואתה לא תלווה" (כח, יב).
20/4/2022
"והלוית גוים....ואתה לא תלווה" (כח, יב).
מעשה ביהודי שנתבקש על ידי הפריץ, בעל האחוזות באזור מושבו, להלוות לו סכום כסף גדול. היהודי שחשש שהפריץ לא יפרע לו את ההלואה, ביקש מיהודי אחר שילוה לפריץ את הסכום הנדרש. אולם גם היהודי השני לא רצה להתעסק עם הפריץ וסירב לתת לו הלואה.
בנסיון לשכנעו, הציע היהודי הראשון שהוא יהיה ערב להלואה. ואכן בעקבות ערבותו הלוה השני את הכסף לפריץ.
הפריץ, כמובן, לא החזיר את ההלואה. כשראה המלוה שהפריץ לא מחזיר את הכסף, הלך ותבע את הערב בבית דינו של המהרש״ם מברעזאן. טען הערב שהוא לא קיבל על עצמו להיות ערב קבלן אלא סתם ערב, ולפיכך על המלוה לתבוע קודם את הפריץ בבית המשפט ורק אחר כך אם הפריץ לא ישלם יוכל המלוה לפנות אליו.
המלוה, שלא רצה דין ודברים עם הפריץ, טען לעומתו, שכל מה שהוא הסכים להלוות לפריץ תמורת ערבותו של הראשון היתה אך ורק כדי למנוע את המשפט עם הפריץ.
הדיון סבב סביב ערבותו של הראשון שהיתה סתם בלא לפרש שהוא ערב קבלן, האם אף על פי כן הוא ערב קבלן או לא. (קניית ספר תורה)
שמע המהרש״ם את שני הצדדים ואמר: מצינו במסכת פסחים (קיח:) "וימרו על ים בים סוף" - מלמד שהימרו ישראל באותה שעה ואמרו: כשם שאנו עולים מצד אחד, כך מצריים עולים מצד אחר. אמר לו הקב״ה לשר של ים: פלוט אותן ליבשה... אמרו לו: רבש״ע, יש עבד שתובע את רבו. אמר לו הקב״ה: נחל קישון יהא לי ערב. מיד פלט אותן ליבשה ובאו ישראל וראו
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
