חג הפסח – מה הקשר לגאולה העתידית?

מאת: אהובה  קליין

http://ahuvaklein.blogspot.com/

*בקישור הנ"ל-["בראי התנ"ך " ניתן לראות ציורים על המאמר.

את חג הפסח אנו חוגגים ב : ט"ו בניסן - חג זה ידוע בעוד כמה שמות: חג המצות ,חג האביב, חג החירות ,חג הגאולה.

חג הפסח נקרא בשם זה – לפי שכאשר היכה ה' את מצרים במכה העשירית הוא פסח על בתי היהודים והם לא נפגעו .

חג המצות - על שום המצות שאכלו טרם יציאתם  ממצרים - פסח מצרים ועל שום הציווי לאכול מצות בכל שבעת ימי הפסח -  לדורות.

חג האביב - על שום שהוא חל בעונת הפריחה - עונת האביב.

חג החירות - על שום שבני ישראל יצאו ממצרים - מעבדות - לחירות.

חג הגאולה - נקרא על שום שה' גאל את ישראל מארץ מצרים - מארץ ניכר במטרה להביאם לארץ המובטחת.

השאלות הן:

א] מה הטעם בזכירת יציאת מצרים?

ב] מה הקשר בין גאולת מצרים לבין הגאולה העתידית?

תשובות.

זכירת יציאת מצרים.

נאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם מִזֶּה; וְלֹא יֵאָכֵל, חָמֵץ. הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב.  וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ; וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.  שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל מַצֹּת; וּבַיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, חַג, לַיהוָה.  מַצּוֹת, יֵאָכֵל, אֵת, שִׁבְעַת הַיָּמִים; וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר--בְּכָל- גְּבֻלֶךָ.  וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.  וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ:  כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.  וְשָׁמַרְתָּ אֶת- הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה".[שמות י"ג, ג'-י"א]

רש"י מסביר: מזכירים את יציאת מצרים בכל יום. 

 מכילתא מבהיר :"אין לי אלא שמזכירים יציאת מצרים בימים, הלילות מנין? שנאמר: [דברים ט"ז, ג]: "למען תזכור: את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"   "ימי חייך" - הימים, "כל ימי חייך" – הלילות .

 דברי בן זומא.  חכמים  אומרים:  "ימי חייך" - בעולם הזה. "כל ימי חייך"  להביא לימות המשיח  [פסקא  פט"ז]

רש"י מפרש - כתנא במכילתא, ש"זכור את היום הזה" – הוא מצווה לכול ימות השנה, ולא  לפסח בלבד – בדומה ליום השבת: "זכור את יום השבת"- לפי שיש לזכור מתוך הלב  תמיד את יום השבת. אם באמצע השבוע מזדמן לך איזה חפץ חדש ויפה תקדיש אותו לשבת.

בליל הסדר, תפקיד ההורים לספר לילדים על נס יציאת מצרים כפי שהתורה מצווה:

 "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.. "

יציאת מצרים - יסוד האמונה, במהלך חיינו אנו מזכירים את יציאת מצרים: בקידוש, בקריאת שמע, בתפילין .....

על פי ספר החינוך: [מצווה כ"א] "משורשי מצווה זו, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ואמונתנו- לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם וכי יש אלוה קדמון- חפץ ויכול, פועל כל הנמצאות הוא- ובידו לשנות כפי שיחפוץ בכל זמן מן הזמנים כמו שעשה במצרים- ששינה טבעי עולם בשבילנו ועשה לנו אותות מחודשים- גדולים ועצומים- הלוא זה משתק כל כופר בחידוש העולם ומקיים האמונה בידיעת, ה' ברוך הוא"

בספר "יסוד ושורש העבודה" כתוב: "מצוות עשה של סיפור יציאת מצרים בלילה הזה-הוא על כל איש מאישי ישראל= עם קדוש, אף אם הוא יחידי  על שולחנו....עיקר מצוות הסיפור –היא לבניו ולבני ביתו, להודיע להם גבורותיו  יתברך.. לפרסם להם גודל הנסים וגבורות ונפלאות של בוראנו, יתברך שמו ויתעלה, ולא דאי  לפרש להם כליליות הנסים מה שכתוב בהגדה, אלא לפרט ולבאר באר היטב כל נס ונס - על  פי מה שנמצא כתוב בגמרא ובמדרשים- וראו לכל היודע ספר, מקודם פסח לחפש הכול בספרים... ולספר לבני ביתו בליל שימור פסח - כדי להגדיל הנס ויתנו בליבם יותר שבח והודיה יתברך שמו ויתעלה"

הזוהר הקדוש אומר: באותו זמן שעם ישראל משיחים בנסים הגדולים שעשה ה' לעם ישראל - בליל הסדר- מכנס הקב"ה את כל המלאכים ואומר להם: תקשיבו לכל השבחים שמדברים בני ישראל ושמחים על נס יציאת מצרים ובאותו זמן מתאספת  הפמליא של מעלה-היינו: קבוצת המלאכים ומתחברת עם ישראל ומקשיבים   לדבריהם  המביעים  את שמחתם על הגאולה ומודים לה' על העם הקדוש השמח - בכל הנסים והנפלאות שה' חולל להם. ועל ידי כך מוסיפים כוח וגבורה למעלה.

הקשר בין גאולת מצרים לגאולה העתידית.

כאשר עם ישראל יצאו ממצרים- פתחו בשירת הים:

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ,

לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  סוּס  וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי  לִישׁוּעָה;  זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.... [שמות ט"ו, א- ג]

האומר שירת הים ,שם לב מיד ללשון הדקדוקית הדורשת הסבר: "אז ישיר"

אם מדובר ב"אז"-  שהיא לשון עבר  נכון היה לכתוב: - "אז שר"

מדוע הערבוב של לשון עבר ועתיד יחדיו?

על כך כמה תשובות:

לפי רש"י: יש לחלק את הפסוק לשני זמנים.

"אז"- כשמשה ראה את הנס - עלה בליבו שישיר את שירת הים.  ובהמשך במילים: "ויאמרו לאמור" הוציא את מחשבתו מהכוח אל הפועל.

חז"ל: רואים כאן קשר לתחיית המתים ואומרים: "ישיר"- הכוונה  לשיר בעתיד.

ואילו דבריהם: "תניא. א"ר מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ""שר" לא נאמר, אלא: "ישיר"- מכאן לתחיית המתים מן התורה. כיוצא בדבר אתה אומר: "אז יבנה יהושע מזבח לה' "-"בנה" לא נאמר, אלא: "יבנה" - מכאן לתחיית המתים מן התורה.

אלא מעתה: "אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב הכי נמי דיבנה"?  אלא, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה" [סנהדרין צ"א:]

עוד מסביר  רש"י: את פשר  השירה בידי מרים והנשים, הנשים הצדקניות פצחו בשירת הים בליווי כלי זמר, לפי שהיו בטוחות בגאולתן השלמה הן הביאו ממצרים את כלי הזמר וזאת למרות החיפזון  בו יצאו ממצרים.

ומדוע דווקא מרים שעמדה בראש הנשים - פתחה בשירה? כי "מרים" נקראה בשם זה - על שם מרירות הגלות שכאשר נולדה אז החל השעבוד הקשה  והמר במצרים לכן מהסיבה הזו  כינו אותה בשם: "בישגדא" [מזל רע] אך תשובתה להם הייתה: אדרבה,  אתם צריכים לקרוא לי בשם: "מזל טוב"- כי ככל שהגלות קשה יותר- הסימן הוא - שהגאולה מתקרבת, כי הגאולה דומה ללידה:  כל זמן שהאישה אינה חשה צירי לידה  קשים , הדבר מוכיח כי הלידה עדיין רחוקה - אך מנגד- ככל שהצירים מתחזקים - בד בבד מתקרבת הלידה!

היא גם התנבאה שאימה תלד בן – שיהיה מושיען של ישראל, אך בנות ישראל- שהיו עסוקות בשעבוד כה קשה התקשו להקשיב לדברי הנחמה. אך משנבואתה התקיימה - היא ראויה לכל הכבוד לעמוד בראש השיירה ,כדי להזכיר לכל:  דווקא מתוך החשכה – צומחת הגאולה. [מע"ל  שס}

אומר רבינו סעדיה גאון: אם בהבטחה שתי אותיות של המילה: "דן- אנוכי"- התרחשו נסים לאבותינו - נסים  ונפלאות כה רבים, על הגאולה העתידית לבוא במהרה בימינו, שנכתבו עליה  פרקים שלמים בנביאים, על אחת כמה וכמה, כי נפלאים יהיו מעשי ה' יתברך- ברוב ישועות ונחמות! בגמרא [תלמוד בבלי- מסכת ראש השנה  י"א, ב] ר' יהושע אומר בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל " הוא מסתמך על הפסוק:

"לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה, שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "לְדֹרֹתָם.[שמות י"ב, מ"ב]

הנביא מיכה מנבא: "כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת"׃ [מיכה ז, ט"ו]

ישעיהו הנביא מנבא:

"וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה.  וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה--רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה.  וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.  וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי- אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע.  וְהָיָה צֶדֶק, אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה, אֵזוֹר חֲלָצָיו. וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.  וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן.  וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק, עַל-חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.  לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי:  כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, א- י]

הרמב"ם כותב:[בתחילת פרק י"א, מהלכות מלכים: "וכל מי שאינו מאמין בו במשיח או מי שאינו מחכה  לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד- הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו!!! כפי שמופיע ב י"ג העיקרים :

י"ב]  אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא: (משיח)

יג]- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁתִּהְיֶה תְּחִייַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים: (תחיית המתים)

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להוכיח: כי קיים קשר הדוק בין הגאולה בעבר- היינו,- גאולת מצרים - לבין  הגאולה העתידית - ומתוך האפלה – דווקא משם תיצמח הישועה והאור .

אמן ואמן - כן יהי רצון בע"ה במהרה בימינו !