'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ". אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר". מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור" ומתרגמינן מירא דכיא' (חולין קלט,ב). 'מנין - למעשה המן. המן העץ - יתלה על העץ. למעשה אסתר - הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות. מנין - לגדולת מרדכי. מר דרור - וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה' (רש"י). המן נרמז בחטא עץ הדעת, מרדכי נרמז באחד הבשמים של שמן המשחה. עץ הדעת פגם בקדושה בעולם, שבזה גורם להסתר שם ה' (לכן גורש מגן עדן, שלא יהיה במקום של גילוי ה'. בכלל מידות גן עדן זה מיקום של א"י השלמה, כך שרומז שזה הוריד את הקדושה בעולם, מגילוי ה', לעוה"ז בו ה' מסתתר כביכול) וכן המן קשור להסתר פני ה' בעולם שהתגלה בפורים. לעומת זאת במשכן יש גילוי שם ה', שזה קשור למרדכי הצדיק, ולכן מרדכי הוא ההיפך מהמן. מרדכי נעזר דרך אסתר שמרמזת על ההסתר פנים שהיה בפורים, שבזה גם רומז בנוסף שההבדל בין המן ומרדכי זה הסתר או גילוי שם ה' בעולם, שהמן בא לכסות ומרדכי בא לגלות את שם ה', שזהו עניינו של פורים. לכן בסופו קיבלו בנ"י על עצמם את התורה מרצון (שבת פח,א), כביטוי לגילוי שם ה' בעולם. '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת שם). פורים זהו השלמה למתן תורה, כך שהוא כעין ההמשך של מתן תורה, ולכן נרמז מרדכי (שהוא הדמות המרכזית) בשמן המשחה שבו קידשו את המשכן, שהמשכן היה המשך מתן תורה, שה' המשיך להעביר את התורה למשה באה"מ; לומר שפורים זה המשך מתן תורה – קבלה מרצון. נראה שמרדכי היפך המן, שמייצג את בנ"י שעושים את התורה ולכן נרמז במשכן, ולכן נרמז 'ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כה"ג', שאחראי לתורה שתתגלה דרך בנ"י, היפך מהמן העמלקי שכוחו בריחוק מהתורה: 'ר' יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה, וכן הוא אומר (ירמיהו מז, ג) "לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים"' (בכורות ה,ב). 'שריפו ידיהם כו' - לפיכך בא עליהם עמלק. לא הפנו אבות אל בנים (להציל) מרפיון ידים - מכאן שריפו ידיהם מן התורה' (רש"י). גם נראה שבכוונה נרמז דרך בושם שזה כרומז להיפך המן שמתגלה בעץ הדעת, כיון שבחטא עץ הדעת נאמר "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל" (בראשית ג,ו), שיש תאוה לאכילה, ונעשה תאוה דרך הראיה, אולם בכח הריח לא חטאו; בא מרדכי ומתקן קדושה דרך גילוי הריח, שמגלה בזה תיקון לעץ הדעת המתגלה בהמן. גם באסתר יש גילוי של תיקון דרך עניין הריח, שלכן נקראת הדסה (שמעלתו זה בריחו), וגם בזה מרמזת על הצדיקים בעולם: '"ויהי אומן את הדסה" קרי לה הדסה וקרי לה אסתר? תניא ר"מ אומר: אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה? על שם הצדיקים שנקראו הדסים, וכן הוא אומר (זכריה א, ח) "והוא עומד בין ההדסים"' וכו' (מגילה יג,א). נראה שלכן גם מתגלה שאסתר החליפה את ושתי שהייתה מחטיאה את בנות ישראל בשבת, ולכן מתגלה דרך משתה היין שבו מתגלה מעלת קדושתם של בנ"י לעומת טומאת הגוים: '"ביום השביעי כטוב לב המלך ביין" אטו עד השתא לא טב לביה בחמרא? אמר רבא: יום השביעי שבת היה, שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות, אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות. וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות. אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי, רצונכם לראותה? אמרו לו: אין, ובלבד שתהא ערומה. שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת, היינו דכתיב "אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה" כשם שעשתה כך נגזר עליה' (מגילה יב,ב). הדסה מרמז על הריח, כעין שבהבדלה מברכים על הריח בשל צאת הנשמה היתרה שהייתה שבת, ובפרט על הדס (זוהר ב רח,ב); שכך אסתר שהיא הדסה שמרמזת על הדס באה כתיקון לושתי שהתגלה בעניין חילול השבת. ושתי החטיאה ופגמה בשבת, ואסתר מתקנת ולכן כמו הרחת ריח במוצ"ש כחיבור למעלת שבת שיצאה (וכן גם רמז שושתי יצאה מהמלכות [כרמז לשבת המלכה] ואבד נפשה [כבצאת השבת שהנשמה היתירה יוצאת], ואסתר באה במקומה). עניין הריח (בפורים) בא בהמשך למתן תורה שגם בו התגלה ריח בעולם: 'וא"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב (שיר השירים ה, יג) "לחייו כערוגת הבושם"? כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים. וכיון שמדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך? הוציא הקב"ה הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון, שנאמר (שיר השירים ה, יג) "שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר", אל תקרי שושנים אלא ששונים' (שבת פח,ב). שזה תיקון לחטא עץ הדעת, שמחזירים את העולם שיחול בו גילוי ה', ולכן זהו כריח גן עדן שמתגלה בעולם, כמו אצל יעקב כשלקח את הברכות 'נכנסה עמו גן עדן, הדא הוא דאמר לו: "ראה ריח בני כריח שדה"' (ב"ר סה,כב), כיון שהוא מייצג את הקדושה ולכן הברכות מיועדות לו ולא לעשו; כך גם כאן מרדכי לקח את הגדולה מהמן צאצא עשו, והביא גדולה ליהודים כראוי לייעודנו לגלות קדושה בעולם ע"י תו"מ.