בעייה הומנית עם 3 נעלמים

פרק א' : שכנים ( חבל על הזמן )

האי "בא-לי " שומם היה - מקום נפלא לחיי נצח – ובאמת כלום לא היה אמור להפריע את שלוות הגלים - הנושקים בחן אל החוף הקסום- מלבד שלושה "לוזרים" שתחום המחייה המשותף כפה עליהם מאמץ נוסף של "אפליה מתקנת" – והכל -  רק כדי להיכנס לדפי ההיסטוריה הצהובים...

אתה יכול להעביר את חייך בבטלה גמורה או בעבודה סיזיפית – אולם לעולם לא יסלחו לך אם – תצהיר על כך בקולי קולות.

ואכן האי "בא-לי" היה מקום נפלא לטיפוסים שהגיעו למסקנה שאבוד להם בחיים ולכן, חיפשו הזדמנות פז - כדי להתנתק מכבלי המוסכמות החברתיות הקיימות המנציחות בדרך כלל את בעלי המעמד השפל–ולבחור להם בדרך חיים אלטרנטיבית עצמאית – שנראה היה ששכרה בצידה.

בראש החבורה המוזרה שנקלעה לאי הבודד ,לאחר תלאות נוראיות ,עמד שודד ים חסר-מנוחה שחיפש כל חייו במשקפת – הקשורה לצווארו בשרשרת לאסו- פיסת קרקע יבשה בלב ים ( לא חשוב מה יהא גודלה ) רק כדי להטביע חותם אישי משלו !

חלומו היה לשמח את הוריו הפירטים שציפו שלעת זיקנה תבוא להם עדנה והבן-הבכור שנחשב ללא-יוצלח –יצלח את המשוחה האחרונה וישלים סוף סוף את הסטאז' במקצועו המפוקפק שאתו בא לעולם ... כך חשבו כולם ניתן יהיה להסיר מעל משפחת האצולה לשעבר שסרחה - את החרפה שהייתה מונחת על מצפונם כאבן רחיים כבדה – שבמקום לשחוק קמח ולהביא תועלת לעולם - טחנה צדפים שבורים חסרי- שימוש...

לצידו, בכלוב הזהב נחה לה בשלווה גמורה תרנגולת מרוטת נוצות - שהייתה מוכנה כבר לשחיטה כשרה – כדת וכדין ,ובכל יום נדחה גזר-דינה וחייה ניצלו מחדש בזכות אותו קירקור   "קוקוריקו" שבקע מגרונה - מה שהחזיר את שודד הים לשפיותו למשך 24 שעות נוספות.

ובירכתי האונייה הטרופה זמם ונהם לו שועל שהכינוי " אבי אבות הכלבים" דבק בו בצדק - כוון שכל הזמן חשב בשקט כיצד להערים על האדון ולשדוד את התרנגולת שעורה הלבן החלקלק והחשוף מנוצות הסגיר את שומניה הערבים לחיכו...

כאן - לשם השלמת התמונה - כדאי גם לבחון את ההיסטוריה הקצרה והעגומה של כל אחד מגיבורינו : שודד הים - איש צעיר נאה למראה - שהצמיח זקן מקורזל וסבוך – נשא על מיצחו צלקת- קין מוזרה- עדות לכך שבכל הזדמנות שנפלה לידיו התנדב להתעמת ולהעניק לכולם "חופש" מן העולם הזה להולכי- שתיים ועד הולכי- ארבע – רק כדי שיזכרו אותו לטובה- בעולם הבא. הוא חס בעיקר על משפחת פרוקי הרגליים ה6 רגליים ( ג'וקים ושאר מקקים) –שכושר ההסתתרות שלהם היה פליאה בעיניו. בשביל הכס"תח (כיסוי תחת) סיפר לכולם שהוא מתהדר במקצוע "אובד-ים" שהוא היפוכו הגמור של "עובד האדמה" - שללא בושה מתיש את כוחה של כל "קרקע בתולה" - וטוחן אותה עד דק בלי חשבון...

התרנגולת  - שלמרבה הפלא לא הפכה ל"קוקו" - למרות שכל בוקר - זעקה לעזרה : קוקוריקו - כדי שיעזרו לה לחלץ את הביצה  שהייתה אמורה להטיל בפקודת המלך - מייד כשנעורה משנתה -  כי זו הייתה  נתקעת לה בפתח הצר - מה שהגביר את קריאותיה. מי שבא לבסוף לעזרתה הוא  השודד שהתחיל את לימודיו הסדורים בחצר המלך - לשם היה מתגנב בלילות (בקפיצה קלילה מעל לשער הארמון) ושם רקם את תוכניתו לצאת למסעו עם התרנגולת השמנמנה כדי שתזכה לשייט-תענוגות חסר-דאגות מחוף לחוף.. 

השועל החכם- כחוש ורזה-(מה שאיפשר לו כניסה חופשית דרך סורגי השער הראשי) ארב כל ערב לתרנגולת וחשב כיצד ניתן לפתוח את כלוב הזהב של המלך- בכוח המחשבה בלבד . כאשר ראה שהשודד נוטל עימו את ארוחתו האחרונה החליט להצטרף אליו במסעו  ולהוכיח לו שסתם ניטל ממנו התואר : "ידידו הטוב של האדם" והדביקו אותו לכלב הנשכן שמתיימר לשאת את סמל הנאמנות .(אף שמזמן התכחש למורשת ההאו-האו).

כל השלושה סיכמו ביניהם בחוזה משותף - שעדיף להם ללכת לחיות יחד על אי בודד וכך לנצל עד תום את כישוריהם -( כפי שנכתבו באגדות  לילדים תמימים ) - והיו מוכנים לעבור לשם כך הסבה מיקצועית לצורך ההישרדות , במסגרת מבצע ז"הב ( ראשי תיבות : זה הכל-בולשיט...)

התרנגולת - שתמיד התייצבה ראשונה לתרום למאמץ הלאומי - הייתה מוכנה לקרוע את התחת - ולהתחיל להטיל "ביצי זהב" - כדי להעשיר את בעליה...

השועל הערמומי- שנראה לפעמים מהלך על שניים - כדי להטעות את כולם -הסתובב כעו"ד ממולח  והיה מקים בית דין- שדה מאולתר- תחת כל עץ רענן - ולפני שבלע את טרפו היה מכריז בפני הקורבן : "אני לא אשם - ביטני מתהפכת מייסורים - אני בעצם - לב זהב יש לי ..."

שודד הים - שעליו נכתב השיר : "אנשים טובים באמצע הדרך " היה ברוב טובו - מציל את השטים בים ומתנדב לקחת מהם את השקים הכבדים של מטילי הזהב - כדי שלא יטבעו בים -מעודף משקל- חס וחלילה...

באמת די היה באחד מהם - כדי למלא ספר עב כרס בשביל הפרוטוקול המשפטי היבש שהתייחס בחוסר סבלנות לגחמות של גיבורינו.

אך מה שהתחיל כשיט-תענוגות לירח דבש משותף - על גבי אונייה רעועה עם דגל בלתי מזוהה - עם ציור מטושטש של גולגולת  - התגלגל להיות משימה בלתי אפשרית לגיבורינו שהחליטו לחרוג מן המקובל ולשנות את הרגליהם הנלוזים

  ... מה קרה באמת ?- בפרק הבא.

פרק ב' : התפתחות בלתי צפויה

יום חדש העיר את המתיישבים החדשים על האי "בא-לי" בסוף העולם. כל אחד עשה באמת- מה בא לו באין מפריע.

התרנגולת - הייתה עסוקה במחשבות - היכן לעזאזל - מוצאים די זרעונים כדי להשביע את רעבונה...אבל מה שבאמת הטריד את מנוחתה היה ריח הפחמים על הגריל שהיה רמז גדול - למה שעתיד לקרות לה בקרוב. לכן היא אצה רצה -לחלץ את עצמותיה ורחצה במי הים- כדי להסיר ממנה את הריח שהיה מוכר וחביב על השודד ו"ידידו" השועל- בעל הלשון הארוכה והחלקלקה.

השועל- שנמאס לו מהלחות הנוראה בקרבת הים - עורר מיד את רחמיו של השודד שחיפש כלים יעילים וחדים להקלת סיבלו של בעל הפרווה - כדי שזה יוכל להזיע חופשי וזה יתעשר ממכירת הפרווה הנוצצת היקרה...

השודד - שהתפרסם בקריאת מחשבות של ידידיו הקרובים חיפש כל דרך לקצר את הזמן לקבלת התואר : "מגן חסרי הישע" . לכן חידד את מוחו וחשב כיצד ניתן לאחד את כל המדוכאים יחד - בביטנו - רגע לפני שהטבע יתאכזר אליהם...

אך כל תוכנית גרנדיוזית היא כידוע בסיס מוצק - לשינויים .לכן- אותו בוקר זימן לגיבורינו אירוע בלתי צפוי ששינה את פני הדברים. רוח חזקה נשבה ממערב וגלים סוערים החלו להתנפץ אל החוף שאיבד את שלוותו בן רגע... כאן מעולם - לא נראתה סופה כזו – לכן לא ציפו הדיירים באי - לצונמי שהלך והתגבר -והחל להציף את כל האי כולו. השלושה - שהקרקע המוצקה נשמטה לפתע מרגליהם - מצאו את עצמם צפים על קרשים של האונייה -שנטרפה אף היא מעוצמת הגלים.

שודד הים - שהבין שהפעם הים שדד אותו - החל להתפלל לאל הים ונשבע שאם ינצל יפסיק להיות "חולה -ים" , יצטרף לחברה ל"הגנת הטבע והצבע"  ויקדיש את חייו לאימא אדמה - וכך יהפוך לאיכר מסור ואוהב - צימחוני שחי על החסה וחס על החי...

התרנגולת -פתחה דוכן לתיירים:”בא לבקר את קוקוריקה בקוסטה ריקה" ובקול מריע נשבעה להטיל ביצים עם 2 חלמונים- כדי הביא מזור לעולם השלישי הרעב ואף להקריב את כנפיה להשבחת מאכל ה"טשולנט" - כדי להבטיח את המשך קיומו של המין האנושי ( למרות שלא הוכיח עד כה -עד כמה שהוא אנושי ...)

השועל - הגרגרן גנז בגנים את הרעיון שכל  תרנגולת איננה אלא  בסיס  לארוחה דשנה - והבטיח בשארית כוחו – תוך שהוא נסחף בין הגלים הגבוהים ,להצטרף לארגון הצדקה "גרין-פיס" - ולהתידד עם כל ה"ירוקים" עלי אדמות שהם רחמנים - בני רחמנים....

ובאמת משמיים ריחמו על שלושת ה"צדיקים" - הים נסוג לאחור והם נותרו בחיים - משננים לעצמם את ההבטחות שניתנו אומנם תחת לחץ. האם הם יעמדו בדיבורם ויקדישו את חייהם ל"דם - יזע - ודמעות" ( השאלה של מי - היכן ומתי ? )- או שדי במשהו קטן - כדי לערער את שיווי המשקל השברירי ביחסים ביניהם.

כדי להנציח את המצב הפסטורלי החדש - החלו השלושה לקיים דיונים ו"סעור-מוחות" כדי להבטיח שלום עולמי על האי.

התרנגולת - שידעה שסיכוייה לשרוד הם הקטנים ביותר - הבינה שהיא לא תישאר בחיים ללא  הגנה ישירה של "מועצת הלול" .לכן, ביקשה את שותפיה להצטרף אליה בחיפוש הזרעונים באי השומם- ובתמורה הבטיחה להגביר את ייצור הביצים - כך שיספיקו ל3 ארוחות ביום.

השודד והשועל - שהתרגשו מן הרעיון המשביע של התרנגולת - הכירו בסגולות הכישוף של  בעלת הכנף - ונשבעו שלא להיגרר להרגלים הישנים מבית-אבא ולתת לה את כל הזכויות המגיעות לה על פי אמנת ג'נווה - שהעתק ממנה בשפה הסינית נסחף עם זרם הגלים.

ה"איכר" החרוץ רץ מיד –לתרגם את עיקר האמנה -תרגום חופשי - כדי להחתים את אדון שוש-שו שזכרונו הקצר - עלול לבגוד בו... על פי האמור כולם היו אמורים להרוויח מהעניין- שהרי מדובר באמנה בינלאומית מפורסמת.

לתרנגולת הובטח - על פי האמנה – שלא יניחו לה ולא יתנו לה רגע אחד של מנוחה - ויריצו אותה כמה שיידרש - כדי שתאסוף כמה שיותר  זרעונים-להשבעת רעבונה - כדי שתוכל לעמוד במכסת הביצים היומית הכפולה והמשולשת. ( השם ירחם)

לשועל הובטח - לרדוף אותו יום וליל - כדי להבטיח את הפעילות הסדירה של הלב כדי שלא ימות משיעמום ,ובעיקר לשבש את מוחו - כך שיחשוב שהתנגולת היא בת בריתו-  ולאט לאט יהפוך למוטציה של שועל רודף שלום ואחווה. ( השם יעזור)

אכן הקרבה רבה מצד ה"איכר" שעוד מעט מרוב בטלה  יאבד את ההבדל בין עיקר וטפל - מה שמעמיד אותו בפני סכנה של איבוד שליטה ובעקבותיה איבוד רגעי של הקואורדינציה השרירית והאינטליגנציה הרגשית שלו כלפי הסובבים... ( השם ישמור)

השועל שהבין שהוא חסר תועלת על האי - פחד שהוא יהפוך במקרה הטוב לשק איגרוף של ידידו הטוב - פתח כל ערב – כדי להסיח את הדעת בסיפורי משלים ארוכים ,אותם שמע בבית סבו שהיה בוגר ה"מכללה הארצית לסיפורי-בדים" - זו שחילקה תארים מפוקפקים לכל שועל מצוי.

כך שקעו כולם - כל ערב ,בעולם של חלומות מתוקים - מפהקים פיהוק גדול- עדות ליום המתיש.

כולם היו אמורים לישון שינה ערבה אלא שחלומו של השודד כלל שעון אורלוגין גדול - אותו שדד מאיש עני שזה היה כל רכושו - ולכן התעקש להשמיע את תקתוקו הווירטואלי והיה מעירו בלילה - בכל שעה עגולה ומשמיע את ציפור הקוקייה שניתרה מתוך הקופסה בקופצנות  : קו- קו...קו-קו כמניין השעות.

אם לא די בכך - כבר עם שחר  התעוררה לה התרנגולת שלא ידעה על הסיוט שעובר השודד כל לילה והתעקשה לשמור על סדר יום קבוע וכבר עם אור ראשון  פצחה מיד בשורה של קריאות  "קוקו-ריקו" בסולמות שונים - עד שהשודד המסכן לא הבחין רחמנא ליצנן בין מציאות וחלום...

כעונש על הפרעת השכנים הנחמדים - נאלצה התרנגולת לשאת בתוצאות - ומיד - כדי להשקיט את רעבונם- (שהתגבר עם ריח הים המלוח -)  להטיל  מייד במקום 4 ביצים בזו אחר זו - ורצוי שיהיו סימטריות ויפות כדי לרצות את מבוקשם של החברים שטעם הביצה - כבר נמאס עליהם ולכן הם פזלו מדי פעם אל שוקיה השמנמנות...

בעוד התרנגולת קורעת את התחת - ללא אפידורל - היה ה"איכר" רץ במהירות אל הים - טובל ורוחץ את בשרו בספוגי-ים ומיד מתחיל בשורה עולה של דרישות כיד הדמיון הטובה עליו. הביצים היו חייבות להיות מבושלות א-דנטה במי-מלח עד להשחמה - מוגשות מקולפות מקליפתן, חתוכות לרבעים ,על פלטה של אצות-ים טריות . כדי להנעים את זמן-הארוחה ושיהיה "זמן-איכות" נאלץ השועל שנקעה נפשו מן המצב - להפסיק את פיהוקיו ולהסתפק בפירורים שנותרו מן הארוחה הדשנה...

רק לאחרונה - לאחר שהשועל הגיש תלונה לנציגת מועצת הלול - על חלקו המצומצם בארוחה - הגיע ה"איכר" ל"הארה" וכדי לספק לשועל את כמות הסידן הדרושה לו - כדי שלא יתפוררו עצמותיו - היה טורח רבות ומכין  לשועל  מחית מקליפות הביצים כשהן מעורבבות  ברוטב של שבלולים - בנוסח צרפתי –תבשיל המכונה בפי השפים הבכירים : "אסקרגו"...וכדי להפעיל את בלוטות הריר הרדומות מחוסר ענין , המנה הייתה ניתנת לשועל לפי בקשתו בנוסח "TAKE AWAY" בתוך אריזה מקרטון צבעוני עליה היה מוטבע ציור מפתה של שיפודי – "באלי-צ'יקן" על האש...

וראה זה פלא כלום לא הפר את השלווה ואפילו סופר המשלים הידוע "קרילוב" היה מתפעל מההרמוניה הקוסמית שהשתלטה על האי...

על מה שהתרחש  באמת בסיום- בפרק הבא.

פרק ג' : החלום ושיברו

כל כך טוב היה שאפשר להשתגע. כמו שאומרים בידיש : אזוי גוט- אז מיקן משיגע וורן...

השלישייה הניצחית נראתה לא פעם חוצה את האי מצד לצד בתנועות ג'וגינג מהירות , תרים בשבילים השוממים - אחר משהו שיזכיר להם שהם חלק מן היוניברס הגדול והנפלא.

אפילו הדי הפיצוצים של " פצצות חכמות " - שנשמעו מרחוק - לא הפריעו את מנוחתם...

בלילות הארוכים היו מעלים זיכרונות מימים עברו - בהם נאלצו לבזבז אנרגיה מרובה , כדי לספק את האינסטינקטים הטבעיים שלהם - להזיק זה לזה...

ה"איכר" שרישומי הצונמי הגדילו את צלקתו ,הבין שהם נמצאים בשלהי הקיץ הנעים - ומיד יגיע החורף האכזרי - ולהם אין אפילו מחסה כדי להינצל מן הגשם הטורדני - מה שיהפוך את חייהם לבלתי נסבלים.

לכן הלך ואסף את כל קרשי האנייה שנטרפה - כדי לבנות מהם רפסודה - חזקה דייה כדי להעביר בה את הניצולים. אולם שאר הדיירים שלא צפו את העתיד חשבו בסתר ליבם  כיצד להנציח את קיומם במקום :

התרנגולת אספה לה בסתר שק של גרעינים - לשנת בצורת - מחכה לשעת הכושר כדי לפצח את כולם במכה אחת - ולהיכנס לספר שיאי גינס בענף הספורט החדש : "פיצוח חופשי".

השועל הרזה שהבין שלא יזכה ליותר מאשר שאריות - תכנן איך לבלוע את התרנגולת הדשנה בבליעה אחת - ולהשמיע את קולה מתוך ביטנו – כמו פיתום - כשיידרש - כך שהאדון לא יחוש בהעלמה.

האיכר ששיכלו אזל לאחר שאימץ את מוחו בבניית הרפסודה - מתלבט כיצד ניתן להעביר שק כבד של גרעינים תחת עינה הפקוחה של התרנגולת השמנמונת - שלא יצאה מזווית עינו התורנית הפקוחה של השועל שוחר המזימות שרעבונו החל לתת את אותותיו.

הבעיה התעוררה בגלל משקלו העודף של השודד ,שהשמין מרוב נחת -ולכן ניתן להעביר בכל פעם רק משא נוסף אחד.

אם יעביר ליבשת קודם : את שק הגרעינים - השועל שהתהלך ב"שו" "שו" רב ולכן זכה לכינוי שו-עלי משו-ם מה : יטרוף את התרנגולת חסרת-הישע ברגע אחד של חולשה.

ואם יעביר קודם : את השועל - התרנגולת תטרוף את שק הגרעינים היקר - שנאסף בעמל רב. אם כן מהו הפיתרון ?

אם חשבת לתומך שהפיתרון קל - טעות היא בידך, שהרי אף אחד לא יוותר על זממו - ומכוון שלא נותר להם הרבה לחיות –על פי נתוני הסטטיסטיקה – אין להם הרבה להפסיד.

הנה לפניכם הפיתרון ( אחד מיני רבים ) :

השודד מעביר קודם את התרנגולת ליבשה - ומותיר מאחור את השועל עם כמה ביצים סרוחות  לקיומו.

השודד חוזר לאי ומעמיס את   שק הגרעינים- כדי להביאם ליבשה.

השודד נוטל עימו את התרנגולת חזרה אל האי. משאיר את התרנגולת על האי ולוקח עימו את השועל .

השודד חוזר לאי ולוקח את התרנגולת ושט ליעדו.

המשימה הושלמה - כולם כעת תחת עינו הפקוחה של השודד, חוגגים את ההצלחה בברבקיו - כאשר התרנגולת השמנמונת מחממת את כנפיה המתובלות  על הגחלים הלוחשים והשועל גמל לטוב ליבו של השודד ותרם לו את פרוותו היקרה.

השודד הוכיח לכולם שהוא ראוי לקבלת התואר : "אביר"

או לחילופין תואר : ד"ר "DO little"

שהודות לניסיונו הרב עם בע"ח הם מוכנים להשלים עם קיומו הניצחי של היצור האנושי הזה שלמד על בשרם כיצד לדבר הרבה ולעשות מעט –ועדיין לזכות באהדה -שהרי הוא מוכן להושיט יד לעזרה - לכל מי שמוכן לוותר מראש על ראשו.  כך באה לקיצה פרשה נוספת של צדק היסטורי מבורך.