"ויאמר משה אל בני ישראל: ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה” (שמות לה,ל). 'א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים. הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן?! כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל א'ל היית וידעת' (ברכות נה,א). נראה שגם שאר הייחוס מתייחס לכך, שאורי מלשון אור, שהאיר ה' עיניו לראות נכון מה ציווה ה'. חור רומז לקשר להקמת המשכן, כיון שחור נהרג על שלא רצה לעשות את העגל (סנהדרין ז,א. ויק”ר י,ג), והמשכן קשור לתיקון חטא העגל ('דבר אחר: "משכן העדות” עדות לכל האומות, שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל' [תנחומא “פקודי” סימן ב]), כך שהקשר לחור קשור ליכולת לבנות את המשכן, ולכן בצלאל ראה נכון איך ה' ציווה. (נראה שר"י דרש זאת בשל דברי משה "ראו", שכעין מסרס את הפס' ודורש 'בצלאל ראו' שבצלאל ראה נכון מה ה' ציווה, ולכן שמו בצלאל). נראה שדברי ר"י: 'מנהגו של עולם' יש בזה משום רמז לגילוי שיש בעולם, שזה העניין שמשה הפך את הדברים כדי להראות מה העיקר, שזה הארון והתורה, אולם בביצוע המעשי יש להתחיל קודם במשכן כמו שה' אמר וכמו שהבין בצלאל (ראה 'תורת המקרא' “ויקהל" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א; וב'הגלות והגאולה' עמ' 374 למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). לכן הדגיש ר"י שבצלאל מדבר מצד 'מנהגו של עולם', מהצד המתגלה בעולם. נראה שלכן השם שמשה משתמש בו זה השם א'ל, כרמז ל: 'והיינו דאמר ר"ל: מאי דכתיב (בראשית לה, יא) "אני א'ל שד'י"? אני הוא שאמרתי לעולם די' (חגיגה יב,א). כך שזה מרמז על היחס של ה' לעולם, איך צריך להתגלות העולם, וממילא בזה נרמז איך צריך להיעשות בעולם, שזהו כמו שאמר בצלאל (ובפרט שהמשכן כנגד בריאת העולם [תנחומא שם], כך שלכן רמוז דווקא בשם שהתגלה בבריאת העולם איך צריך להיות העולם). נראה שלכן מעשה העגל מופיע באמצע עניין המשכן – בין הביצוע למעשה, שהנה לדעות שמשה הצטווה על המשכן בסיני, וממילא המקרים היו לפי הסדר שמובאים בתורה (ציווי על המשכן, חטא העגל והביצוע של הקמת המשכן), אז הסדר מובן; אולם לפי השיטות שמשה הצטווה על המשכן רק לאחר העגל, למה התורה הקדימה את הציווי למעשה העגל? (וגם לדעה שזה כסדר, לכאורה היה ראוי שלא להפסיק באמצע העניין הגדול של המשכן ולספר על העגל?) נראה שזה בא לרמז שמה שנאמר בציווי, שקודם נאמר הארון, זה מהצד שכעין מעל העולם, מהגילוי של מעלה, ולכן זה נאמר לפני הנפילה בחטא העגל שאז ירדו ממעלתם הגדולה שהיו כעין מעלת המלאכים שבשמים (ראה ע"ז ה,א), כרמז שכך ראוי להקים מצד השמים; אבל הביצוע שקודם זה המשכן שזה מצד הגילוי בעולם, זה נאמר לאחר העגל, לרמז שכך זה ראוי מצד הגילוי שבעולם התחתון שלנו. נראה שבזה גם יש רמז ששורש המשכן הוא הארון עם הלוחות (שבהם גנוזה כל התורה [שקלים טז,ב]), שגם בתורה יש גילוי של תורה שבכתב שזה הצד העליון מה ראוי להעשות בחומרה, ויש את הגילוי של התושב"ע שזה הצד התחתון שזה איך שבא לידי ביצוע בעולם (ראה ב'הקדושה והטהרה' “עין תחת עין", למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), שכך יש גילוי של המשכן כמו הגילוי של התורה, שהיא השורש שלו. נראה שלכן הקטע הקודם בגמ' בברכות זה: 'אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנא' (שמות לה, ל) "ראו קרא ה' בשם בצלאל". אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון, לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן?', שבפשטות זו דרשה להדגיש כמה חמור העניין של פרנס על הציבור, שלפני העמדתו יש להתייעץ עם הציבור אם רוצים בו, שלכן אפילו הקב"ה נהג כך כדי להראות את חומרת הדבר. אולם אולי גם יש בזה רמז כמו בדרשה בהמשך, שהסברנו שזה מצד גילוי של מעלה וגילוי של מטה, שיש הבדל בין המתגלה בשמים והמתגלה בארץ, לכן מדגיש הקב"ה שזה צריך לבא מצד בנ"י, שאע"פ שמצד השמים בצלאל ראוי, בכ"ז צריך שיהיה גילוי גם מצד הארץ שיתגלה שבצלאל ראוי, כדי שיוכל להקים את המשכן בארץ. ובפרט שהמשכן מחבר שמים וארץ, ולכן יש בו גילוי של שניהם, ולכן צריך שלמקימו יהיה חיבור לשניהם.