ובאמת הביטוי "עם קשה עורף" כפשוטו לגנאי ובכל מקום בפרשה.

 בין שביטוי זה נאמר תחילה על ידי הקב"ה ובין שביטוי זה נאמר בהמשך על ידי משה. 

קראתי הטענה כי הביטוי אצל משה זה נאמר מתוך נקודת מבט חיובית . ...

ולעניות דעתי אין הדבר כן. 

ראשית המובן הפשוט של זה הביטוי הוא :  קשיות עורף במובן של ההפך מהגמישות של כניעות של קידה והשתחוויה . משמע לעומתיות שלא ניתנת לפשרה או למבט חיובי .

 ואכן ההקשר בשני המופעמים גם הוא מחזק אך את המובן השלילי של הדברים .

תחילה אומר הקב"ה "עם קשה עורף אתה אכלך..." מידה המצדיקה לא פחות מכיליון. 

ומנגד גם משה  אומר "עם קשה עורף הוא וסלחת....".

 אם כן, מה היה בין לבין .שתחילה הקב"ה נוטל ביטוי קשה זה - שמצדיק על פי מידת הדין כליון.

 לבין הדרישה של משה להשתמש בכח הסליחה.

 מה שהיה בין לבין היו שלוש עשרה המידות, אשר באו לעולם כ"כלי"  של פתרון ואשר הקנו למשה כח חדש לומר : אכן העם הזה קשה עורף הוא. אך אתה  הקב"ה הוא שפתחת הפתח להמיר כיליון בסליחה.

 שכך אמר תחילה הקב"ה למשה : "וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם .והנה משקיים הקב"ה בהמשך וקרא בפני משה את שלוש עשרה המידות אותן המניחות לאמת ולמידת הדין מרוממות ונאחזות תחילה במידת החסד והרחמים .....

 ולכן לאחר קריאת המידות על ידי הקב"ה נאמר שמשה מיד קד והשתחווה. משל אמר סלח להם והנה אני בשמם מקיים את האיפכא של "קשה עורף".  - קידה והשתחויה

 ואכן הגנאי של "עם קשה עורף" התבטא בחטא המרגלים הקטן וחטא המרגלים הגדול  של התעקשות לקיום גלות אלפיים.... במקום לקום ולעלות בחמה וכנגד כל חומה והגם לקיים "וכיפר אדמתו עמו" דהיינו נכונות לשלם כל מחיר של כפרה עליו תחליט ארץ ישראל בתמורה לחטא שחייב גלות  ובלבד לסיים הגלות  ולגלגל המשך הכפרה למכורה - לארץ ישראל ....

 משה אהרון