כְּבוֹד הַלָּשׁוֹן  –  פרשת תצוה

כח,ז: שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת, יִהְיֶה-לּוֹ אֶל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו—וְחֻבָּר: הדגש בלמ"ד בצירוף 'יהיה לו' בא לסלק את התמיהה שיכולה להיות באופן חיבור אפוד לבגד העליון. התורה מדגישה שרק כך נכון לחבר את האפוד – על ידי שתי כתפות חוברות.

כח,כ: וְהַטּוּר, הָרְבִיעִי--תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם, וְיָשְׁפֵה: וו החיבור במילה 'ושוהם' בא לציין כי אבן השוהם היא האבן היחידה מבין כל אבני החושן שכבר מוכרת לעם, הן מבראשית ב,יב: וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם, והן מהחומרים הנדרשים לתרומה: אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן (שמות כה,ז). אבני השוהם הושמו על כתפות האפוד: וְלָקַחְתָּ, אֶת-שְׁתֵּי אַבְנֵי-שֹׁהַם; וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כח,ט). וו החיבור הוא כעין הא היידוע, המיידע את האבן המוכרת, אבן השוהם.

כח,לב: וְהָיָה פִי-רֹאשׁוֹ, בְּתוֹכוֹ, שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג, כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה-לּוֹ--לֹא יִקָּרֵעַ: הדגש בלמ"ד בצירוף 'יהיה לו' בא לסלק את התמיהה שיכולה להיות באופן הכנת פי ראשו של מעיל האפוד. התורה מדגישה שרק כך נכון להכין את פי ראשו של האפוד – על ידי הכנסת הצווארון (פי ראשו) לתוך המעיל כמו קישוט תחרה, וזאת כדי שלא יקרע בעת לבישתו על ידי הכהן.

כט,מא: כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכָּהּ, תַּעֲשֶׂה-לָּהּ, לְרֵיחַ נִיחֹחַ: הדגש בלמ"ד בצירוף 'תעשה לה' בא לסלק תמיהה מדוע לעשות לקורבן התמיד של בין הערביים בדיוק כמו שנעשה לקורבן התמיד של הבוקר, כאילו היינו סוברים שקורבן בין הערביים מיותר. באה התורה ומדגישה באמצעות הדגש בלמ"ד שקורבן התמיד אינו מיותר, אלא הוא חובה, וחובה שייעשה לו בדיוק כמו קורבן התמיד של הבוקר.

ל,ג-ד: וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב, סָבִיב. וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה-לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ: הדגש בלמ"ד בצירוף 'ועשית לו' ובצירוף 'תעשה לו', בא להורות שאכן יש להכין זר זהב מסביב למזבח הקטורת, כדי לעשות טבעות זהב מתחת לזר, לצורך נשיאתו. היינו יכולים לחשוב שלא יישאו מזבח כזה מרשים, והתורה מדגישה שכן צריך לשאתו, ולכן יש להכין לו טבעות, ולצורך זה יש להכין זר זהב סביב.