"זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'" (שמות ל,יג). 'כתיב (שמות ל) "זה יתנו כל העובר על הפקודים" ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל, וחרנה אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין. ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ר' יוחנן בן זכאי: לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה' (יר' שקלים ב,ג). התנאים הביאו כמה הסברים על מחצית השקל שהוא קשור לחטא העגל. מדוע הביאו כמה הסברים? בפשטות כיון שיש כמה אפשרויות אז הביאו כל אחד דוגמה שראה בה כעיקר. אולי כל אחד מהם הדגיש חלק אחר בפס', מי שאומר שחטאו במחצית היום מדגיש את "מחצית השקל" שמודגש עניין מחצית. ריב"ז שאומר עשרה גרה זה משום שבפס' מודגש מחירו של השקל שממנו נותנים את מחצית, שהשקל הוא "עשרים גרה", ולכן ראה בציון הסכום בתורה כרמז שזה מכפר על שחטאו בעשרת הדברות. ומי שאומר ששה גרמסין מדקדק בכך שמסיימת התורה שוב "מחצית השקל" לאחר שכבר אמרה חצי השקל ומה ערכו של השקל, לכן למד שזה כרמז שיש עניין בערכו של מחצית השקל גם שלא קשור לעצמו, אלא בערכו ביחס לכסף אחר שזהו שש גרמסין, ולכן גם מרומז "מחצית השקל תרומה לה'", שהיו נותנים כסף לתרומה היה זה בגרמסין, שזה היה הכסף אצלם, ולכן זהו ערך של שש גרמסין שנותנים בתרומה. אולי גם דייקו שזה בא לכפר בצורות שונות על חטא העגל, שלכן מי שאומר שחטאו במחצית היום מדגיש שלא חשבו לרגע שאולי טעו ביום (כמו שאכן קרה), ולכן זהו הדגשה על היום, שחטאו בחצי היום; בנוסף היה ראוי שלפחות יחכו עד סוף היום שאולי משה מתעכב, אבל הם לא היו מוכנים לחכות וחטאו בחצי היום. מי שמדגיש שש שעות זה משום שמדגיש יותר מזה בחומרה, שאפילו לא חיכו שעה אחת אלא מיד חטאו באותה שעה, כאילו עמדו וחיכו כדי לחטא. עוד אפשר שההבדל ביניהם זה האם מסתכלים על הזמן שבו דרשו לעשות את העגל, שזהו כשהגיע מחצית היום ומשה לא בא ('אמר ר' יהושע בן לוי: מ"ד (שמות לב, א) "וירא העם כי בושש משה"? אל תקרי בושש אלא באו שש. בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא. לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום. אמר להן: באו שש. ולא השגיחו עליו. מת, ולא השגיחו עליו. הראה להן דמות מטתו, והיינו דקאמרי ליה לאהרן (שמות לב, א) "כי זה משה האיש" וגו'' [שבת פט,א]), או שמסתכלים כמה זמן חטאו בפועל בעגל, שזהו שש שעות, כיון שאהרן דחה אותם ליום המחרת, ולכן רק בבוקר החלו לעבוד לעגל: "וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק" (שמות לב,ו), ולכן בפועל חטאו שש שעות (שמשה בא בשעה השישית), ולכן מ"ד שזה שווה ערך לשש גרמיסין, זה בעצם מכפר על שש שעות שעבדו ע"ז בפועל. ריב"ז מדגיש את עשרת הדברות, כיון שזה החומרה היתרה כאן, לא רק שחטאו בע"ז אלא גם פגמו בזה במעמד מתן תורה שבו נתנו עשרת הדברות, וכך ירדו ממדרגתם העליונה וממילא זה משפיע לכל גילוי התורה והקדושה בעולם ('דתניא רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). אולי גם כל אחד מדגיש דבר שבו רמוז גם כפרה לעגל (כחלק מהכפרה שבנתינת מחצית השקל), לכן מי שאומר שחטאו במחצית היום, מרמז על עניין חצי, שלא כולם חטאו אותו דבר בעגל, אלא היו שם בנ"י והערב רב, שהערב רב הם שעשו את העגל ודרדרו את בנ"י אחריהם: ""אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' (רש"י שמות לב,ד), ולכן יש בכך כעין רמז לפתח לסליחה, שהערב רב אשמים. מ"ד שש שעות יש בזה רמז לתושב"ע שבה ששה סדרים, שזהו שבבנ"י יש מעלה של קדושה וקשר לתורה, שלכן מתגלה דרכנו עניין התושב"ע, ולכן זו נקודה חזקה לזכות את בנ"י. או שמ"ד שש יש בזה רמז למעלת בנ"י, ולמ"ד מחצית היום יש בזה רמז לאחדות בנ"י שמביאה לזכות כפרה ולגדלות ה' בעולם (כמו שנאמר בהקשר לארבעת המינים): ' ... ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו", ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה"' (ויק"ר ל,יב), ולכן יש בזה גם רמז לכפרה מצד האחדות (מ"ד שש מתמקדת במעלה העצמית שיש בנו, ומ"ד חצי מתמקד באחדות). ריב"ז מדגיש את עשרת הדברות כרמז שאנו מקיימים את התורה ומתקנים את העולם, ולכן זה יסוד לכפרה. יש מחלוקת מתי היה הציווי על המשכן, האם במתן תורה או לאחר העגל (ראה רש"י שמות לא, יח [ראה ב'תורת המקרא' "תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]). לשיטת רש"י מובן כיון שניתנה מצוות מחצית השקל לאחר מעשה העגל, אבל לדעה השניה עדיין לא חטאו בעגל אז איך הצטוו לכפרה עליו? בפשטות י"ל שאז כו"ע היו מודים לשיטה הנוספת שמובאת ביר' בהמשך, שזה כפרה על מכירת יוסף: 'ר' פינחס בשם ר' לוי: לפי שמכרה בכורה של רחל בעשרים כסף, ונפל לכל א' וא' מהם טבעה, לפיכך יהיה כל אחד ואחד נותן שקלו טבעה'. או שה' הקדים רפואה למכה ולכן ציווה על הכפרה עוד לפני שחטאו. או שמחצית השקל היה צריך להראות את מעלתם, שקיבלו את התורה שירדה אליהם בעשרת הדברות במחצית היום בשעה השישית, וכך זה היה מכפר על הקטרוגים (כגון שמונים את בנ"י), אולם לאחר שחטאו אז זה נעשה לכפרה על העגל (אולי אפילו יצה"ר בכוונה החטיא אותם בצורה הזו כדי שיהיה נגד המעלה שהייתה צריכה להתגלות). פירוש משנת אליהו ביר' מסביר שהדעות השונות זה ע"פ הערך של הכסף שהשתנה, שזה הסבר יפה מאוד, אולם יש בו דוחק שהרי בזמן שהצטוו לא היה את הערך הזה, כך שמה שייך לומר שעל זה מרמזת מחצית השקל? אמנם אפשר לומר שהדעות באו לומר שתמיד יש רמז במחצית השקל על כפרה לעגל, אפילו כשמשנים את ערכי הכסף עדיין זה מתחבר לכפרה על העגל. אולם בפשטות זה קצת דוחק, ולכן הקרבן עדה פירש שגרמסין זה מטבע שהיה בזמן משה רבנו. נראה שבמיוחד במחצית השקל יש עניין לכפרה לעגל (כמו שיש במקדש, אבל כאן זה במיוחד) כיון שלעגל הם תרמו כסף כדי לעשותו, ולכן הכסף שתורמים למקדש ה' מכפר מול זה. ויותר מזה, שורש העגל היה נעוץ בכסף: 'דבי רבי ינאי אמרי מהכא: (דברים א, א) "ודי זהב", מאי ודי זהב? אמרי דבי ר' ינאי: כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל' (ברכות לב,א), לכן הכסף וזהב (שנותנים לתרומה) קשור לכפרה על העגל.