ו' טבת תשפ"ב 

להבות אש קודש

לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה

 הגשה פנימית האדם אל עצמו נקודת הטוהר הפנימית שבו[1]

וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֘ בִּ֣י אֲדֹנִי֒

בשם האדמו"ר מגור הרב אברהם מרדכי אלטר[2] זצוק"ל בכתביו שנערכו ע"י נכדו בספרי האמרי אמת כותב בפרשתנו וזלה"ק:

ויגש אליו - הכוונה אל עצמו [יסודו מדברי אביו השפת אמת] בכל איש ישראל ישנה נקודה פנימית, ואיתא שנקודה זו טמונה עמוק עמוק, וזהו שדרשו [בראשית רבה צ"ג ד'] על ויגש אליו, מה דכתיב [משלי כ' ה'] מים עמוקים עצה בלב איש. איתא בספרים בי אדוני – בי יש השם. בני ישראל נקראים יהודים ע"ש יהודה, ואיתא יהודה וכו' זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה. איתא יוסף שקידש שם שמים בסתר וכו' יהודה שקידש שם שמים בפרהסיה וכו'. על יוסף איתא דקיים אורייתא בסתרא. לכל אחד מהם היתה דרך מיוחדת בעבודת הבורא[3] ...הנשמה של ישראל היא כאזכרה בגווילין, יהודה היה מעורר השם, וזהו ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני, ולכל איש ישראל יש משהו חלק בשם, וכל אחד יכול לעורר מה שנמצא עמוק בפנימיות שלו...עכ"ל האמרי אמת זיע"א (וכדאי מאוד לראות הדברים במלואם בספר.)

יוסף אחיכם - כמוכם יהודי שהוא רחמן

וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה (בראשית מ"ה ד')

בספר אשל חיים לרב חיים אפרים באלאיטי[4] זצ"ל הי"ד מפרש וזלה"ק:

פירש בספורנו ואו"ח טעם ההגשה, לצד שרצה לומר להם עניני מכירה לא רצה לומר אלא בלחישה, שלא ישמעו מכירתו כי אזניים לכותל ודיבר באזניהם. ורש"י ז"ל הוסיף פירוש דברי המדרש כי הראה להם שהוא מהול. וק"ק [וקצת קשה] לי על דרש זה כי במה יאומן להם יותר שהוא יוסף בהראות להם המילה, הלוא כמה נולדים מהולים?

וע"ד צחות נ"ל לפרש עפ"י מה שאמר אור החיים הקדוש כי כנגד הצדקת הדבר שהוא יוסף אמר להם סימן מובהק באמרו אשר מכרתם אותי מצרימה, כי דבר זה לא ידעו אדם ואפילו נביא, אם שודאי גמור כי הוא יוסף, ומצד שלא יראו ולא יפחדו, אמר להם אני יוסף אחיכם, פירוש מתנהג עמכם כמדת האחוה וכאילו לא היה הדבר ההוא, ועוד יותר אחיכם אשר מכרתם לומר שאפילו בזמן המכר לא כהתה עין האחוה ממני ע"כ. ר"ל כי גם בעת המכירה דימה בדעתו אף כי היו הגורמים אבל המעשה היה מה' כי כך גזר, והם היו שלוחים לית' שימכרוהו, ולא היה בלבו שנאה עליהם.

והנה מדה גדולה כזו לא ימצא רק בזרע אברהם שנחתמו באות ברית קודש, וכמ"ש בעל עקידה טעם על מצות מילה שנתנה לתועלת האחדות והאהבה לבני בניהם, והוא סיבה עצומה שלא לנקום למי שהרע לו, ובאמרו לאחיו הדברים האלה כבר הראה להם שהוא מהול, ואי אפשר להיות אחר רק יוסף אחיהם, וכן אמר להם גם אחר מות אביהם אל תיראו וכו' אלקים חשבה לטובה. עכ"ל הרב חיים אפרים באלאיטי זצ"ל הי"ד.

הנלמד מענין יהודה ויוסף בהרחקה ממדת הכעס

וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֘ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ...בראשית מ"ד י"ח)

האדמו"ר מקלויזנבורג יקותיאל יהודה הלברשטאם[5] זצוק"ל בעהמ"ח שו"ת דברי יציב, בספר שפע חיים דרשות חומש רש"י תשמ"ב כותב הדרכות רוחניות מוסריות מפסוק זה, וזלה"ק:

נקדים דברי חז"ל (ברכות כ"ט ע"ב) אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, לא תרתח ולא תחטי. פירש רש"י לא תכעוס, שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא. המהרש"א בחידושי אגדות מציין לדברי הגמרא (נדרים כ"ב ע"ב) כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו. וכונתו שאם שבא לכלל כעס לא מרגיש ב[מתרחש] סביבו, גם אם יראה את השכינה הקדושה לנגד עיניו, כי ברוב תגבורת כעסו גורם לאיבוד עשתונותיו בכלום, וממילא עלול לבוא לידי חטא...מדת הכעס היא מהעבירות החמורות שבחמורות, ואדם דש בהם בעקיבו, ממדווי דורנו...ומכל ענין פעוט שקורה באים לכעס גדול, דעתם מתבלבלת לגמרי ומסתובבים חפויי ראש. גם בבית האדם מקפיד וכועס על דבר של מה בכך...

יהודי צריך לדעת לסבול את הכל, שלא יבוא לידי כעס משום שאחד דיבר עליו או גרם לו עוולה, כי זו אינה סיבה מספקת שיקחו ממנו את נשמתו הקדושה ויכניסו לו את נשמה של אל זר. גם אם מדובר בהפסד ממון אינו כדאי לכעוס, כי גם כל חללי עלמא לא שווה עבור מדת הכעס...

את חומר הענין צריכים ללמד גם לילדים בתלמוד תורה ולבנות בבתי החינוך...בעיקר מוזהרים על כך לומדי התורה, כי אף אם ילמדו את כל התורה, עלולים לאבד הכל ולסלק חכמתם אם יבואו לידי כעס, ותורתם תעבור לצד הטומאה...הרה"ק מבעלזא לא כעס ולא רגז, עבר על מנהגו לאכול מצה שרויה [אצל החסידים זהו מנהג חשוב ומקודש מאוד שלא לאכול 'מצה שרויה' בפסח] בלבד שלא תגרם לאמו חלישות הדעת ח"ו. הרי מצות כבוד אב ואם הוא מן התורה, בעוד איסור שרויה בפסח היא חומרה בעלמא...אצל הרה"ק מבעלזא נחשב זה לנסיון גדול...

ראיתי באחד מספרי השו"ת, שנשאל אודות אדם שאביו מוחה בעדו מלטבול במקוה קרה, ופוסק שם שאל ישמע לו, ומצדד שם שזה בכלל מה שאמרו (בבא מציעא ל"ב ע"א) יכול אמר לו אביו לעבור על גופי תורה, לא ישמע לו, אבל ודאי שמצות כיבוד אב ואם עדיפא ממילי חסידותא, ואם יש לאביו עגמת נפש מדבר זה, ימנע מעשותו (אינני דן כעת אם צריך לשמוע בקול אביו לענין טבילת עזרא (עיין שו"ת דברי יציב או"ח נ"ה, יו"ד קכ"ה). זו צריכה להיות עבודת האדם להשכיל לשער בכל ענין מהו מצוה ומהו עבירה ובמצוות עצמם לדעת מה יותר עדיף, מהו מצוה דאורייתא ומהו בגדר הידור וחומרא בעלמא...

עצה טובה להנצל מהכעס, ע"י התנהגות בשלום ובשלוה, אהבה אחוה ורעות. אין לך מדה טובה ממדת השלום, כמו שאמר שלמה בחכמתו (משלי כ"ו כ') באין נרגן ישתוק מדון, וכתב הגר"א בביאורו שם וז"ל, נרגן הוא המחרחר ריב וכו' לא יבוא קטרוג למעלה רק בעת שנמצא מחלוקת בעוה"ז. כן כותב שלמה אח"כ (שם כ"ט כ"ב) איש אף יגרה מדון. מבאר הגר"א, שאיש אף מגרה מדון למעלה, כי כשיש מחלוקת למטה, מקטרגים בשמים...

[כאן חוזר האדמור מקלוזינבורג לענין הפרשה והזכרת בקשת יהודה להמנעות הכעס מיוסף] בראות יהודה מלכותו של יוסף, אמר לו בי אדוני, הרי אתה אדוני הארץ ותקיף במלוכה, וכיוון שפסקו לך גדולה מן השמים, אתה צריך להזהר ואל יחר אפך בעבדך, שלא תבוא לידי כעס, כי אם יחרה אפך ותכעס, יתקיים בך כי כמוך כפרעה, כמו שפרעה ירד מגדולתו, כן יורידו אותך מגדולתך, כי המקטרגים יתעוררו לבדוק מעשיך...השבטים ידעו שמשנה למלך מצרים מאמין בה' ובמציאותו יתברך, כמו שאמר להם את האלקים אני ירא (בראשית מ"ב י"ח) וכן ענה לפרעה (שם מ"א ט"ז) בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה, לעומתו היה פרעה אפיקורוס וכופר בעיקר...לכן הזהיר יהודה את יוסף ואל יחר אפך בעבדך, כי אם יבוא לידי כעס עלול לאבד מדרגות אמונתו עד שיכפור בעיקר רחמנא ליצלן, ואז כי כמוך כפרעה, שיהיה כופר ועובד ע"ז כמו פרעה הרשע.

רמזים לעבודת התפילה מתוך שפיכת הנפש

כָּל־הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית־יַעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים (שם מ"ו כ"ז)

בספר נהרי אש לקט מתורותיו של הרב אברהם שמעון הלוי הורוויץ[6] זצוק"ל הי"ד, משגיח בישיבת חכמי לובלין כותב (מכתב מ"ד) וזלה"ק:

בעהי"ת אמרתי על הפסוק כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, הנה החפץ באמונה ודעת צריך מאוד לשפוך כמים נפשו נוכח פני ה' שיזכה לזה, כי כל מה שישתדל האדם בלימוד ספרי יראים ובזהירות ובזריזות, אינו אלא הכנה וכלי, אבל אור הדעת והאמונה שתאיר בנפשו זה מתת אלקים למי שמוצא חן בעיניו.

וידוע בספרים הקדושים שאין לך שפיכת נפש כמו אמירת זמירות דוד המלך ע"ה בתהלים בחשק ושמחה ובבכיה. גם זאת ידוע שאין לך דבר טוב אמתי שנשפע למי שהוא מישראל שלא יבוא דרך צנור ירושתנו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב, ג' קווין ימין שמאל אמצע – יש"א ברכה מאת ה'. גם ידוע שמשה רבינו ע"ה הוא דעת כלל ישראל[7], ו'רעיא מהימנא' פירוש שרועה אותנו באמונה טהורה בכל הזמנים, וכל עניני אמונה ודעת נכללים בפסוק (דברים ואתחנן ו' ד') שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָֽד, הנקרא 'יחודא עלאה'...

ועתה הכל מפורש לפנינו כל הנפש עולה מספר תהלים (תפ"ה) שבהם במזמורי תהלים צריכים ליתן כל הנפש ולשפכה כמים עד שיגיע לנקודתה הפנימי שבפנימי הנפש. לבית יעקב הבאה עולה תרל"ח עם הכולל כמספר אברהם יצחק יעקב, שע"י אמירת תהלים בשפיכת הנפש יגע בצנורם הטוב ונעים.

ועתה אם תצרף לזה גם שני תיבות כל הנפש הועלה עם הכולל תפ"ו, הרי לך מספר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, יחודא עלאה... ה'באה מ'צרימה ש'בעים, ראשי תיבות משה, והאותיות הנשארות עולים מספר דעת, עם התיבה עצמה, נמצא תיבת 'הבאה' משמש לכאן ולכאן (להאבות ולמשה רבינו ע"ה). וכן יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיזכנו בדעת אלקים ואמונה טהורה. עכ"ל הרב אברהם שמעון הורוויץ זצוק"ל הי"ד.

הזכרת אדמת הכהנים כדי להשתיק המקטרגים על ת"ח

וַיֹּאמְר֖וּ הֶחֱיִתָ֑נוּ ... וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ ... רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה. וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן (שם מ"ה כ"ה-כ"ז)

להבין ענין הזכרת אדמת הכהנים של המצרים בתורה שהיא נצחית, וסמיכותה לישיבת ישראל, מבאר בצורה נפלאה המתאימה לאלו המקשים מה טעם ה'פטור' של לומדי התורה מנשיאה בעול משותף של שאר האנשים. כך מבאר הרב שמעון סופר[8] זצוק"ל הי"ד אב"ד ערלוי בחידושי תורתו שיר מעון עה"ת (שנדפסו עם חידושי סבו הגדול החת"ם סופר זיע"א תורת משה) וזלה"ק: הנה יעקב הכין להם בית המדרש להורות כדכתיב לעיל (שם מ"ו כ"ח) ואת יהודה שלח לפניו גושנה, ופירש רש"י...להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד. והיפלא בעיני מצרים המה צריכים לעבוד האדמה לחרוש ולזרוע וממנו צריכים לתת חומש לפרעה, ויעקב וביתו ישבו במיטב הארץ בארץ גושן בלי שום עבודה, ונזונים מבית המלך כל צרכם, ויתעורר מזה מריבות ומחלוקות. אך כיוון שראו קודם לזה כי אדמת הכהנים לא קנה לפרעה רק היה להם חוקם מאת פרעה, על מה, על שעסקו בדברי דתם להורות ולהנהיג את העם, ממילא תהא נח דעתם כאשר יראו גם יעקב וביתו יושבים במיטב הארץ בגושן ונתכלכלו מבית המלך. וזה סמיכות הפסוקים וישם אותה יוסף לחק עד היום הזה וכו', רק אדמת הכהנים לא היתה לפרעה, וע"י זה וישב ישראל היינו בשלוה בארץ מצרים בארץ גושן שהוא מיטב הארץ. עכ"ל הרב שמעון סופר זצוק"ל הי"ד.

הגליון נלקט ונערך בחסד ה' יתברך ובטובו ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א