"תַּנְיָא: אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה, וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁנִּשְׁבְּרָה (בים), וְהָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּה, וּמַנּוּ? רַבִּי עֲקִיבָא. וּכְשֶׁעָלִיתִי בַּיַּבָּשָׁה, בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מִי הֶעֶלְךָ? אָמַר לִי: דַּף שֶׁל סְפִינָה נִזְדַּמֵּן לִי, וְכָל גַּל וְגַל שֶׁבָּא עָלַי, נִעְנַעְתִּי לוֹ רֹאשִׁי. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: אִם יָבֹאוּ רְשָׁעִים עַל אָדָם יְנַעְנֵעַ לוֹ רֹאשׁוֹ"

(יבמות קכא, א)

רבן גמליאל סיפר לתלמידיו, פעם אחת הפלגתי בספינה בלב ים, ונחרדתי לגלות שספינה נוספת שהפליגה בסביבה נשברה וטבעה בים! על הספינה שטבעה היה רבי עקיבא! גדול ישראל, תלמיד חכם וצדיק, והצטערתי מאוד על אבדנו. להפתעתי, כאשר הגיעה ספינתי לחוף מבטחים, הופיע לפני רבי עקיבא, הוא ולא אחר, והחל לדון עמי בסוגיות הלכתיות. רבי עקיבא חי! אמרתי לו: בני, איך ניצלת? הרי הספינה שלך טבעה בים! אמר לי: בסערת הטביעה צף לידי קרש שבור מהספינה שטבעה, ואחזתי בו בכל כוחי, כדי להישאר מעל המים. עדיין עמדה בפני סכנה מהגלים האימתניים שסערו בים, ואיך ניצלתי? במקום להילחם בגל הורדתי את ראשי ולא התנגדתי, המתנתי שהגל יעבור, וכך, בין גל לגל, חתרתי אל החוף, והנה אני לפניך.

מה רצו רבן גמליאל ורבי עקיבא ללמד אותנו מסיפור זה בגמרא?

הבה נתמקד בהכנעת הראש של רבי עקיבא בפני הגלים, שהיא נכונה לא רק לים המים המלוחים, אלא גם לים החיים! לא רק לגלי הים, אלא גם לגלי הרגשות שבנו.

טבעם של אנשים להיות שונים. השוני הזה גורם לפעמים למצב שנדמה כעימות - בעבודה (כעובד או כמעסיק), בבניין עם השכנים, בקהילה עם החברים, בתוך הבית עם בני המשפחה ובכל סוג של קשרי אנוש - תמיד יש עם מה להתמודד.

לסיפור זה נכנסים העקשנים, הם נלחמים, ועוד איך נלחמים! אין להן מושג מדוע, אבל אחרי זמן מה הם מרגישים מותשים. הם חושבים שהם נלחמים באחרים, אבל האמת היא שהם לוחמים בעצמם. הם מקיזים את כל כוחותיהם, והתוצאה היא שאין להם זמן לחתור לעבר החוף האמיתי!

חישבו על אדם הנלחם בגלים. הרי הם רוצים להטביע אותו, יש להשיב מלחמה! מה תהיה התוצאה? יתכן שהוא יצליח לנצח כמה גלים, אבל הוא יפסיד המערכה העיקרית - להגיע אל החוף.

יש גלים בחיים. מתכופפים, נכנעים, לא נורא, היעד נותר כשהיה. המעסיק במצב רוח לא טוב היום? יעבור. אל תהפוך את המציאות הרגעית למציאות מתמשכת באמצעות חיכוכים שיכולים להימנע, תן לזמן לעשות את שלו.

הסבא מנובהרדוק זצ"ל לימד את תלמידיו לוותר כדי להרוויח, באמצעות דוגמת התנהגותו של הצבי - כשהוא בורח מפני אויב ונאלץ להסתתר בתוך היער, הוא שובר את קרניו הגדולות והמסובכות, כדי שיוכל לעבור בסבך העצים והצמחייה!

כדאי לשבור את הקרניים כדי לעבור את החיים בשלום.

מתוך "ותן חלקנו"