'ת"ר: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין – ב"ש אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; וב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך' וכו' (שבת כא,ב). מצוות נר חנוכה זו המצווה היחידה שיש בה מהדרין מן המהדרין, ועוד שלא כסתם מהדרין שזה עשיה בטיב טוב יותר כאן המצוות עצמה משתנת בכמותה (שנראה שונה בין הסוגים). ראה הסברו של מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'לזמן הזה' כסלו 'מהדרין מן המהדרין'. אולי אפשר לומר שבכוונה עשו שלושה סוגים כיון שבנרות חנוכה אנו מציינים את הניצחון במלחמה (שנס המנורה מרמז על נס הניצחון שה' עשה לנו), והיציאה למלחמה קשור בכמה דברים: א. בגזרת תבעל להגמון תחילה: 'אשה ודאי מדליקה, דא"ר יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס' (שבת כג,א), 'היו באותו הנס – שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה, ועל יד אשה נעשה הנס' (רש”י). ב. שגזרו לעבוד ע”ז, שכך החל המרד כשמתתיהו הרג את מקריב הע”ז. ג. הקשו על היהודים שלא לקיים מצוות ולכפור בה': '"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב”ר ב,ד). 'כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשׁכִּיחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ' (על הניסים). לכן כנגד שלושת הדברים תיקנו שלושה סוגים. המצווה הרגילה היא נר איש וביתו, שמדליק בביתו זה רומז לגזרה על הנשואות שצריכות להיבעל להגמון, שההיפך זה שמדליק להאיר בביתו אור קדושה, שזה לו ולאשתו שאיתו, כרמז שלא נטמאת להגמון. המהדרין זה גילוי כנגד גזרת ע”ז, שזה כל אחד מבני הבית, שעל כל אחד ואחד רצו היוונים שהם יאמינו ויעבדו לע”ז, ולכן כל אחד מדליק אור קדושה שמתגלה בו שלא נטמא לע”ז. המהדרין מן המהדרין זה הרבה אור, שמגלה בהדלקה שלו הרבה אור (בין כמנהג הספרדים ובין כמנהג האשכנזים, בחנוכיה הספציפית שהאדם מדליק יש יותר אור), כרמז שזה ההיפך ממה שרצו היוונים להחשיך עיני ישראל, שנתרחק מתורה ומצוותיה ושנכפור בה', שכאן מאירים אור קדושה גדולה, מגלים הרבה אור תורה ומצוות (“כי נר מצוה ותורה אור”. משלי ו,כג). שכיון שהמנורה מרמזת על הניצחון אז מראים בה את היסודות של המרד, שבעקבותיו בא נס הניצחון ונס המנורה שמרמז על זה. אולי לכן גם יש כמה סיבות לקביעת שמונה ימים לחנוכה: א. בגלל נס פך השמן: 'דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון … שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' (שבת כא,ב). ב: חנוכת המזבח שערכה שמונה ימים: 'מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל, ובנו את המזבח, ושׂדוהו בשׂיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים' (מגילת תענית ט,כה). ג: כנגד חג סוכות: 'ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה' (מקבים ב י,ט). שבפשטות יש כמה סיבות, אולם נראה שכל אחד מכוון כנגד יסוד במרד. נס המנורה מרמז על קשר לתורה ומצוות, כיון שנרות המנורה מכוונים לנר מערבי והוא מכוון לקה"ק, לכיוון השכינה (מגילה כא,ב) [ששם הארון עם הלוחות וס”ת], שזה מרמז על עבודת ה' בתו”מ, שמגלים בזה את שכינת ה' בעולם. חנוכת המזבח נעשה בעקבות שהיוונים חיללו את המזבח, ולכן זהו כנגד גזרת ע"ז שהיוונים גזרו. בחג סוכות מצוות סוכה חלה על איש בגילוי עם אשתו, שלכן יש דעות שזה הסיבה שלא ישנו בסוכה בחו"ל ('ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות ... ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת, פטור' וכו' [שו"ע או"ח תרלט,ב; ברמ"א]), כך שמודגש איש ואשתו. בנוסף, הסוכה כנגד סוכות המדבר, ושם הקימו את האהלים בצורה צנועה ('"מה טבו אהליך" – על שראה פתחיהם שאינן מכונין זה מול זה' [במדבר כד,ה; רש"י]), כך שזה מרמז על צניעות בתא המשפחתי בישראל, שזה להיפך ממה שגזרו שתבעל להגמון תחילה, כך שזה כנגד גזירה זו. (אולי אפשר שלכן נרמז בהלכה קשר בין חנוכה לשבת וסוכה ['אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום: נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה, כסוכה וכמבוי'. שבת כא,ב-כב,א]. שהמחלל שבת כעובד ע”ז ['האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים, דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה, והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית' (חולין ה,א; רש"י ד"ה 'אלא'). וכן: 'המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודת כוכבים ומזלות' (רמב”ם שבת ל,טו)], וסוכה זה כנגד הסוכות בזמן המדבר, והזמן ההוא היה כדי שהתורה תספג בנו [תנחומא "בשלח" סימן א], כך שמרמז על כלל תו"מ; ובשבת זהו זמן העונה של ת"ח, ובסוכה יש עניין של להיות עם אשתו, כך ששני אלו מרמזים על אישות. שכך שסוכה ושבת מרמזים על שורש חנוכה).