"ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה" (בראשית לז,ט-י). '(ירמיהו כג, כח) "הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה'", וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום? אלא אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. אמר ר' ברכיה: חלום אף על פי שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים, מנא לן? מיוסף, דכתיב (בראשית לז, ט) "והנה השמש והירח" וגו', וההיא שעתא אמיה לא הות' (ברכות נה,א-ב). '"וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ" ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא: כך היה אבינו יעקב סבור שתחיית המתים מגעת בימיו, שנאמר "הבוא נבוא", הבוא נבוא אני ואחיך ניחא, שמא אני ואמך והלא אמך כבר מתה, ואת אומר אני ואמך ואחיך? ולא היה יעקב אבינו יודע שהדברים מגיעים לבלהה שפחת רחל שגדלתו כאמו' (ב"ר פד,יא). 'סמך על מ״ש במ״ר דשמש – רמז לאביו וירח לאמו וי״א כוכבים לאחיו, ועיין בפירש״י בפסוק זה, ולפי מ״ש במ״ר לחד מ״ד דירח קאי על בלהה שהיתה מגדלתו כאם, צ״ל דעיקר הראי׳ מפסוק הבוא נבוא אני ואמך, וא״כ כוון יעקב על אמו ממש, ולכן תמה, ובאמת בנוסחא ש״ס כת״י נסמכה דרשא זו על הפסוק הבוא נבוא אני ואמך, וכ״ה במדרשים ובילקוט, וגם לפנינו צריך לגרוס כן. – וע׳ בריש פרשת ויחי בפסוק וישתחו ישראל על ראש המטה, בתנחומא ופסיקתא זוטרתא שני פירושים, אם השתחוה לשכינה או ליוסף, יעו״ש, ומדרשא שלפנינו מבואר דהשתחוה ליוסף, משום דאל״ה למה אינו מביא הגמרא כאן ראי׳ דכולו אינו מתקיים מדלא מצינו שיעקב השתחוה לפניו אע״פ שאמר והנה השמש וגו׳ משתחוים לי דרומז על יעקב, כמש״כ, ודו״ק. – ודע דצ״ע בכלל המאמר כולו אינו מתקיים דמשמע דכלל הוא בכל חלום, ובאמת הלא מצינו הרבה חלומות שנתקיימו כולם במלואם, כמו חלומות שר המשקים והאופים וחלום פרעה ונבוכדנצר ועוד, ואין לומר דכונת הגמרא דאפשר שלא יתקיים כולו, אבל גם אפשר שיתקיים כולו, דהא אמרינן בגמרא כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, ומשמע דדבר שאי אפשר הוא כלל שיהי׳ כולו אמת ומתקיים, וא״כ קשה כמש״כ. וצ״ל דהחלומות שבאו מהקב״ה בכונה לידע אותם בשעתם כמו החלומות שזכרנו שבאו במכוון מהקב״ה כדי שיסתבבו מהם תוצאות שונות, כנודע, אלה בודאי מתקיימים כולם, אבל בחלומות סתם בהכרח שיהיו בהם גם דברים בטלים כתבן בבר' וכו' (ת"ת). אולי לא הביאו ראיה ממה שיעקב השתחווה לשכינה (למ"ד שלא השתחווה ליוסף אלא לשכינה), כיון שיש להבדיל בין פירוש חלום ובין עצם החלום. שכיון שיוסף ראה ירח מוכח שחייבת להיות התייחסות לאמא – הירח (שהוא כמו כנגד השמש שזה האבא – יעקב), שאחרת לא היה נראה כלל הירח אם לא היה גילוי לזה, כך שזה עצם החלום שנראה, לכן זה מראה שרחל תשתחווה, וזה לא קרה כי מתה וממילא מוכח שבחלום יש חלקים שלא אמת. אבל מה שיעקב אמור להשתחוות כי השמש השתחווה לו, אין זה אומר שמשתחווה ממש, אלא זה כמשל שיהיה תחתיו כמו שמשתחווה לו, שזהו פירוש של מה שראה, שחייב להיות גילוי אצל יעקב שהרי זהו עצם החלום שראה שהשמש משתחווה, אבל איך זה בא לידי ביטוי זהו כבר פירוש החלום – איך לתרגמו למעשה בפועל, שבדבר זה יכול להתגשם גם בדרך משל של כניעה תחתיו, וממילא לכן מכאן אין הוכחה שחלק בחלום לא אמת. מה שאומר הת"ת שהגרסה אצלנו בגמ' מהפס' "והנה השמש והירח" אינו נכון, אלא צ"ל כגרסאות "הבוא נבוא אני ואמך", י"ל בפשטות שהגמ' כאן הביאה את תחילת הפסוקים, ונאמר וגו' כי זה כולל גם עד הפס' "ואמך", שזהו שראה בחלום את "והירח" משתחווה שזה מתפרש על רחל, כמו שעל זה אמר יעקב שזה מתפרש על רחל. או שברור שהירח מתייחס לרחל, שהרי אפילו יעקב חשב שלכן תהיה תחיית המתים בימיו, לכן אפשר להביא ראיה מעצם זה שחלם על הירח שמשתחווה, שזה דבר ברור שמתכון לרחל. ומה שבמדרש נאמר שזה מתייחס לבלהה, אפשר אולי לומר שהחלק שחלם על הירח אכן התקיים בבלהה, ועל זה נאמר שכולו אינו מתקיים, פירוש שוודאי שאם היה מתקיים כולו אז זה היה צריך לחול על רחל, אלא שכיון שלא כולו מתקיים אז זה חל על בלהה שכך זה התקיים חלקית החלק הזה של החלום. שלא כולו מתקיים אין הכוונה על כלל החלום, שחלק כן מתקיים וחלק לא, אלא על אותו חלק מסויים של החלום, חלקו מתקיים פירוש שזה מתקיים חלקית, שאין זה מתקיים בשלמות, כמו שלכן זו בלהה ולא רחל. אולם רש"י בפס' י' מביא את הנאמר קודם 'שאין חלום בלא דברים בטלים', שעל זה חל גם דרשת ר' ברכיה (וממילא אי לומר כמו שאמרנו [כיון שמשמע שהכוונה לדברים בטלים לגמרי]), ולכן אמר זאת 'ורבותינו למדו' שמשמע שזו דעה חולקת על המדרש. אמנם אפשר גם בזה שהכוונה 'דברים בטלים' שאינם כמו שנראים, שזהו שוודאי שהכוונה לרחל ובכ"ז זה מתפרש שלא כמו שצריך וחל בדיעבד על בלהה, כך שזה כעין בטל מצד החשיבות של אמיתות החלום, שאמנם זה התקיים בפועל אבל העיקר האמתי התבטל (וזהו כעין תבן שהוא מאכל לבהמות, אבל אינו חשוב בבר ששם זה למאכל אדם). או בפשטות החלק של הירח היה בטל, שלא התקיים, שהרי זה מתייחס לרחל, ולכן מכאן ההוכחה שבחלום יש דברים בטלים, אלא שיעקב ראה ברוה"ק שיש במה שראה ירח בחלום גילוי אמת, לא מצד החלום עצמו אלא מצד רוה"ק של יעקב שהתחברה לגילוי החלום, ולכן חשב על תחיית המתים, אולם בפועל צד האמת בחלק הזה היה בגילוי שדרך בלהה ולא רחל שקמה לתחיה. לכן זהו מצד החלום חלק בטל שהרי כולם הבינו וכן אמר יעקב שזה חל על רחל, וממילא לזה החלום התכוון שהרי חלומות הולכים אחר הפתרון בפה (ברכות נה,ב), כך שהחלום בחלק זה היה לא נכון (ומה שיעקב ראה ברוה"ק זה לא קשור למעלת החלום שמגלה את העתיד, אלא למעלת רוה"ק של יעקב שמצדה ניבא את העתיד). (אולי למדו בב"ר מזה שנאמר "הבוא נבוא", שהיה יכול להאמר "הנבוא"? מזה שנאמר בצורה זו למדו שזה כעין רמז שראה זאת יעקב כעובדה, ולכן דרשו כאילו אומר בא' במקום ה': "אבוא נבוא" [שאומר שיבוא], שראה יעקב ברוה"ק שחלק זה יתקיים, שיבואו). בפשטות על מה שמקשה הת"ת מהחלומות שחלמו שר המשקים וכדו' אפשר שהיו בהם גם תבן, אלא שהתורה לא סיפרה מה היה עוד בחלום, אלא את העיקר כנבואה, אע"פ שהם חלמו וסיפרו עוד דברים ועליהם אמר להם יוסף שאינו נבואה (או שבעצמם ידעו לברר מה התבן ולכן סיפרו רק את העיקר הנבואי).