"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע" (בראשית כח, י)

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב" - יעקב יוצא לנדודים. והנדודים, אפשר לומר, אינם פוסקים, עד יום מותו. גם כשהוא שב לארצו, הוא איננו מצליח ליישב בשלוה. כמה מתאימים אלו המילים - "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב" - לפתוח את הפרשיות העוסקות ביעקב אבינו, שכל חייו מעתה מלאי נדודים, סיבוכים וחוסר שלוה.

עד כמה שונים חיי יעקב מחיי יצחק אביו. יצחק אבינו, עולה תמימה, אינו יוצא מהארץ. כל חייו בפנים, בתוך הקודש, ברוממות הנסתרת שלו. ואילו יעקב אבינו, בניגוד ליצחק אבינו, מתעסק כל חייו עם החוץ, עם הנפילות והקשיים, עם המרמה והזדון.

ודאי לא מקרה הוא. בוודאי שיד ההשגחה העליונה מסבבת הסיבות נמצאת כאן. יש כאן סדר מיוחד. מתוך התום והטוהר הנסתרים של יצחק אבינו צריכים להתגלות ביעקב אבינו כוחות חדשים. והלא גם יעקב היה איש תם יושב אוהלים. יתכן שאילו היה הדבר תלוי בו, היה הוא בוחר במסלול חיים דומה לזה של אביו, ולהמשיך לשבת באוהלים. אך לא כך ייעדה לו ההשגחה. גורל אחר צפוי לו, תפקיד אחר ניתן לו, ייעוד חדש עליו להגשים. יעקב צריך להתחכך ולהתמודד עם כל הכוחות שבחוץ - הוא צריך לבוא במגע עם עשיו, עם לבן, עם פרעה.

הרב צבי יהודה זצ"ל היה מקשר ייחודיות זו של יעקב עם תפקידו "המשפחתי" החדש - אב לשניים עשר השבטים. מיעקב מתחיל לצמוח עם ישראל, הכח הציבורי - הלאומי שלנו. המעבר מיחיד לעם איננו מעבר כמותי וטכני בלבד. זהו מעבר שכולל בתוכו שינוי מהותי בכל אופיים של החיים. היחיד יכול להתעלות מעל החיים, להתכנס פנימה ולבנות עולם מוסרי משלו. הוא עוזב את החוץ, פורש במידה מסוימת מרשות הרבים, מעולם העשייה האנושית, ומטפח אישיות רוחנית טהורה. התבנית הזו היא בלתי אפשרית בחיי עם.

חיי עם מחייבים התייחסות לכל כוחות החוץ הדוחפים את העשייה והפיתוח, גם אם הם כוחות נמוכים ובוסריים. מבנה ציבורי/לאומי חייב לעצמו את כל הכישרונות שיהיו מגויסים להשלמתו. ואם נאמר ירידה יש כאן, הנמכה, השפלה של החיים מעולם הרוח היחידי אל עולם העשייה הציבורי, התשובה היא: כן ולא. אכן, בשלב ראשון, כפי שהדברים מתגלים בפועל, יש לפנינו ירידה. אך ירידה זו היא ירידה לצורך עליה.

גם יצירתו של האדם לעומת המלאכים היא ירידה. המלאכים הם כוחות רוחניים, שאינם מורכבים מגוף ונשמה, מחומר ורוח, ומוצלים מהסיבוכיות של העולם הזה. אבל מאידך, באדם גלום פוטנציאל חדש. הכח הטמון בתוך האדם גדול מזה של המלאכים. בכוחו לכלול עולמות, לבנות חיים שיכילו בתוכם את חלקי המציאות כולה. בכוחו נמצאת סגולת ההתחדשות וההתעלות, בכל רגע, תקופה או דור, הוא ייפגש עם רשמים חדשים, זרמים ודעות חדשות, והוא יידרש לתת להם מענה, ולבנות לעצמו עולם שיכלול בתוכו גם את אלה. הוא כמובן יחליט מה חיובי ומה שלילי בכל תופעה, מהו התוך ומהי הקליפה, מהו האמצעי ומהי התכלית. הוא מצוי בעבודה מתמדת, מרתקת ומתחדשת. הוא דומה בכך לאלוקיו - יש בו צלם אלוקי, כח אלוקי שאינו מוגבל ומצומצם לתחום מסוים, הוא כולל ונצחי.

נמצא, שלמעשה, חיי הציבור הם אלה שמאפשרים לצורת האדם האמיתית להתגלות ולצאת אל הפועל. דווקא הירידה אל העיסוק בכוחות העשייה ונטיות הגוף היא זו שתביא לגילוי כל מה שטמון בנפשו של האדם. האדם, בייחודו האלוקי, מתגלה דווקא דרך חיי הציבור. וכמובן שהאדם, בנוסף לעיסוקו בחיים המעשיים, נדרש גם לעסוק ולשאוף לשלמותו הרוחנית.

הרב עקיבא קשתיאל, מהאתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org