"ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'" (בראשית כז,כז). '"ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'",  אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כריח שדה של תפוחים' (תענית כט,ב). 'של תפוחים. י"מ תפוחים: כריח אתרוגים' (תוס' ד"ה 'של'). כך מובא גם בתוס' בשבת על הגמ': 'א"ר חמא ברבי חנינא: מ"ד (שיר השירים ב, ג) "כתפוח בעצי היער" וגו', למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע' (שבת פח,א). אומר על זה תוס': 'פריו קודם לעליו. הקשה ר"ת: שהרי אנו רואים שגדל כשאר אילנות? ומפרש דתפוח היינו אתרוג; "וריח אפך כתפוחים" מתרגמינן כריחא דאתרוגא, ואתרוג פריו קודם לעליו שדר באילן משנה לשנה, ואחר שנה נושרין עליו של אשתקד ובאין עלין אחרים, הוי פריו קודם לאותם עלים. אך תימה שמביא קרא כתפוח בעצי היער, דבהאי קרא לא נמשלו ישראל לתפוח אלא הקב"ה, כדכתיב "כן דודי בין הבנים", וקרא ד"ריח אפך כתפוחים" (שיר ז, ט) הוה ליה לאתויי טפי' (תוס' ד"ה 'פריו'). אומר הת"ת (על הפס' אצלנו): 'ומקור הדרשא הוא כי אחרי דכתיב "אשר ברכו ד׳" דמשמע דקאי אשדה המלא ברכת ה׳, לכן מפרש שדה של תפוחים הידועים בריחם הנודף, ומצינו כהאי גונא (דקרי לגן ולכרם שדה) במלאכי ג׳ "ולא תשכל לכם הגפן בשדה". ובתוס׳ כתבו דתפוח דכאן הוא אתרוג, ויתכן לומר דכונו בזה להפסוק דשה״ש ז׳ "וריח אפך כתפוחים" דמתרגמינן כריחא דאתרוגא, וע׳ תוס׳ שבת פ״ח א'' וכו'. תוס' הקשה מדוע הובא בגמ' (בשבת) פס' שמדבר על הקב"ה ולא פס' שמדבר על בנ"י? והנה גם כשנראה את התרגום נראה שפרש אחרת את הפס': על הפס' "כתפוח בעצי היער" (שה"ש ב,ג), תרגם: 'הֵיכְמָא דְּיָאֵי וּמְשׁוּבַּח אֶתְּרוֹגָא בֵּינֵי אִילַנֵי סְרָק' וכו', הרי שתרגם שתפוח הכוונה לאתרוג. ואילו בפס' "וריח אפך כתפוחים" (שם ז,ט), תרגם: 'כְּרֵיחַ תַּפּוּחִין דְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן', הרי שתרגם תפוח ממש ולא אתרוג. לכן מובן שגם בגמ' למדו את שני הפס' בצורה שונה, כמו שתרגם התרגום, ולכן לא הביאו את הפס' שמדבר על תפוח ממש, כיון שאצלו אין הפרי קודם לעלים (כמו שאומר ר"ת), לכן הביאו דווקא את הפס' שמדבר על אתרוג, שאצלו הפרי קודם לעלים. אמנם הפס' מדבר על הקב"ה (כמו שמקשה התוס'), אולם נראה שלמדו שאילו היה נאמר רק על הקב"ה היה יכול להיאמר הפס': 'דודי בין הבנים כתפוח בעצי היער', מזה שנאמר "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים", שקודם הובא הדימוי לתפוח, למדו שיש בזה רמז שזה חל גם על הקודם, שפס' קודם נאמר על ישראל ("רעיתי") עם דימוי: "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" ולזה כעין ממשיך גם "כתפוח בעצי היער", שכעין זה חל גם על ישראל. לכן גם מובנת הדרשה שזה מרמז על מתן תורה, שאמרנו נעשה ונשמע, שנעשה חיבור ביננו לקב"ה, שאנו מתבטלים לגמרי כלפי רצונו, ולכן קודם אומרים נעשה, שמה שה' מצווה נעשה עוד בלי לשמוע, כיון שאנו מתבטלים לגמרי כלפי רצונו. לכן אז חל בנו שאנו כמו אתרוג, שהוא מרמז על הצדיקים: 'מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים' (ויק"ר ל,יב); שזה בשל הדבקות הגמורה בקב"ה. אולי אפשר שדרשו שתפוח בהקשר לקב"ה נדרש על אתרוג, ולכן מזה למדו שגם התפוח בפס' שנאמר על בנ"י שכוונתו לתפוח רגיל, מרמז גם על אתרוג כשמתגלה קשר גמור לקב"ה. לכן הביאו את הפס' "כתפוח בעצי היער" ללמד על תפוח שהוא אתרוג, אבל הלימוד הוא גם מהפס' "וריח אפך כתפוחים". מדוע תורגם שונה בין הפס' הרי בשניהם נאמר תפוח? אולי סתם כך תפוח כוונתו לתפוח רגיל, ולכן כדי לתרגם שכוונתו לאתרוג (שגם הוא יכול להיקרא תפוח, כיון שהוא נפוח-תפוח) צריך ראיה. לכן בפס' "וריח אפך כתפוחים" שהדימוי הוא כמו ריח טוב משדה תפוחים, אין בזה דבר חריג, שהרי לתפוחים יש ריח טוב. אולם בפס' "כתפוח בעצי היער" שעץ תפוח יחיד ריחו חזק יותר משאר העצים שלידו שהם גם מדיפים ריח כזה או אחר, בזה סימן שמדובר על תפוח בעל ריח מיוחד במינו, שסתם תפוח אין בו כ"ך חוזק כזה, ולכן למדו שזה מדבר דווקא על אתרוג. אצלנו נאמר שיצחק הריח את בגדיו, אולם דרשו שהריח ריח גן עדן, כי קשה להבין אם מדובר על סתם ריח בגדיו כיון שריחם רע: '"ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו" - אמר רבי יוחנן: אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים, ואת אמרת "וירח את ריח בגדיו ויברכהו"?! אלא, בשעה שנכנס אבינו יעקב אצל אביו, נכנסה עמו גן עדן, הדא הוא דאמר לו: "ראה ריח בני כריח שדה"' וכו' (ב"ר סה,כב). לכן דרשו את דבריו "ריח בני כריח השדה", כריח שדה של תפוחים שהכוונה לריח גן עדן, כמו שתורגם "וריח אפך כתפוחים" 'כְּרֵיחַ תַּפּוּחִין דְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן' (וכן בזוהר: 'כְּמוֹ זֶה (בראשית כז) "וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'". מַשְׁמָע שֶׁנִּכְנַס עִם יַעֲקֹב גַּן עֵדֶן, שֶׁהוּא שְׂדֵה הַתַּפּוּחִים הַקְּדוֹשִׁים' [זוהר (מתורגם) ויקרא פד,א]). כיון שמדובר על גן עדן, יש דרגות שונות בגן עדן (כל אחד ע"פ דרגתו), לכן מביאים תוס' שיש מפרשים שהכוונה בתפוח לאתרוג, שזהו תפוח בביטוי של דבקות גמורה בקב"ה שזו דרגה גבוהה יותר, לומר שיעקב הגיע לדבקות גמורה בקב"ה. (או שתפוח של גן עדן הכוונה לאתרוג).