בס''ד

דין הלואות במטבע זר ולשלמם בשקלים, ולהיפך

א.      המלווה מטבע זר ומצפה לתשלום בשקלים, הרי שזה כמלווה פירות ומתנה על תשלום במעות, ואם יעלו הפירות יצטרך לשלם ביוקר, והרי זו ריבית, וכל מה שהתירו הלוואת פרות ומוצרים [סאה בסאה] ע''י היתרים של 'יש לו' ו'יצא השער' או 'דבר מועט' הוא רק במחזיר פירות.

והנה הפוסקים הביאו ד' אופנים של הלוואת סאה בסאה שיש לו, אלא שמתנה על זה שישולם לו באופנים מסוימים במעות, שלפעמים הוי ריבית ולפעמים לא, ושייך הדבר בהלוואות בדולר שמתנה עמו על החזרת שקלים:

1.      אם מתנה עמו שיחזיר לו דוקא שווי החיטין כמו שהן עכשיו במעות ובין יוזלו או יוקרו, ליכא איסור אפי' דרבנן, שהרי עשה החוב לחוב של שיווי ממון [שו"ע קסב א']. והגהות כנסת הגדולה לטור הביא בשם שו"ת רדב''ז שגם אם לא אמר בפירוש שיפרע דמים רק אמר שחייב לו חיטין ששווים כך וכך דינא הכי, [וראה בנתיבות שלום אות ז' מהב"ח וחוות דעת האם הגדר הוא שהוי הלואת ממון או שהוי כמכר]. א''כ ה''ה אם מלווה לו דולרים ומתנה עמו על תשלום בשקלים בשיווי הדולרים של שעת ההלוואה ודאי מותר.

2.      אופן שני, מהפתחי תשובה [שם סק''א] בשם בית אפרים, שאם מלוה לו חיטים ואומר לו שיחזיר חיטים ואם יוזלו החיטים יחזיר מעות בשווי החיטים עכשיו, הוי ריבית קצוצה, שהרי אם יוזלו החיטים יתן לו מעות שהם יותר, [ומש''כ דהוי ריבית קצוצה אף דאיכא ספק אם ישלם יותר, -שהרי אם לא יוזלו החיטים אינו משלם יותר, באמת יעוין בתשובת בית אפרים שם שכתב דזוהי ריבית על צד אחד, אמנם י''ל דהוי ריבית קצוצה ממש משום מש''כ החוו''ד סק''ה דהיכא שקיבל עליו אחריות זולא שזה דבר השוה כסף הוי ריבית קצוצה –ראה להלן]. ומצוי הדבר היכן שמלוה לו דולרים ומתנה עמו שאם יוזל הדולר יתן לו שקלים כפי שהיו הדולרים שווים עכשיו, שהדבר אסור, וכל ההיתר הנ''ל להחזיר בשקלים כשעת ההלוואה הוא דוקא אם אומר שיתן לו בשקלים בין אם יוזלו ובין אם יוקרו.

3.      אופן ג' דומה לאופן הב', אבל לא שמתנה שיחזיר לו ההלוואה במעות אם יוזלו, אלא שאם יוזלו יהפך להיות מכר לפי שיווי של עכשיו רק שזמן תשלומו מאוחר. והוא מה שכתב הרמ''א [שם סעיף ב'] שאם הלוה לו חיטים בחיטים [ויש לו אחד] והתנה שאם יוזלו חיטים יתן לו דמיהם כשווים עתה הוי איסור כי קרוב לשכר ורחוק מהפסד, ואינו דומה לאופן ב' כי פירוש תנאי זה הוא שיהיה הלואה של סאה בסאה [ויש לו] אם יהיה המחיר שווה בהלוואה ובפרעון, ואם יוזלו חיטים יהפך להיות נתינת מכר של חיטים במעות, [כן מבואר בריב''ש סי' יט שהוא המקור לדין זה]. ומ''מ גם זה אסור כי גם הלואת סאה בסאה ויש לו לא הותרה אא''כ יהיה גם הפסד כשיוזלו חיטים, אך אם מתנה שתהא הלואה רק על צד שירויח ואם יפסיד יהפך למכר הרי זו הלואה האסורה מדרבנן כי אינה יכולה להפסיד, [וכתב הריב''ש שם עוד צד לאיסור שלא הביא הרמ''א, די''ל שיש כאן ממש ריבית עכ''פ מחמת מקח, שכוונתו רק למכר, והיינו שמוכר חיטים בכסף ובתנאי שאם יתייקרו חיטים ישלם לו על המכר בחיטים, שיש בזה תוספת תשלום והוי ריבית מחמת מקח]. והנה החוו''ד סק''ה הקשה דהוי ריבית קצוצה, כיון שהתנה עמו שאם יוזלו החיטים יהיה כאן תשלום בכסף, א''כ מתנה עמו שיקבל עליו אחריות זולא לשלם לו דהוי ודאי הנאה השווה פרוטה והוי ריבית קצוצה, [היינו כהדין שהביא הפתחי תשובה בס''ק ב']. אלא שצ''ל כמש''כ בהערות לחוו''ד הע' ט', דהריב''ש למד שאין מתנים האיך יהיה פרעון ההלוואה וכמו בגוונא דהפתחי תשובה, אלא מתנים שאם יוזלו החיטים יהיה כאן מכר, ובזה לא הוי אחריות על ההלוואה כיון שהותנה ביניהם שאז לא תהא הלוואה וא''כ הוי הלוואה באופן שקרוב לשכר, ולכן אינו ריבית קצוצה רק ריבית דרבנן. ושייך בהלוואת דולרים שמתנה עמו שאם יוזלו הדולרים יהפך להיות מכר בשקלים לפי שווי הדולרים עכשיו, דאסור.

4.      האופן הד' והוא מצוי ביותר, שמלוה לו חיטין על מנת שיחזיר לו חיטין כשעת ההלוואה [ויש לו אחד], אלא שמתנה עמו שבזמן ההוא יהיה יכול לפרוע את החיטין גם בממון ששוים אז, והיינו מה שהביא הב"י [סי' קסב] ד''ה אפילו בשם תשובת הרשב"א, דכתב הרשב"א דמהני כיון שלא התנה שיחזיר לו במעות ומצמיד לערך החיטין, אלא ההתחיבות על חיטין דמותר היכא שיש לו רק הוסיפו תנאי על עיקר החוב שהוא בחיטין שישלם במעות. ומצוי מאד כהיום, שמלוה לו דולרים ע"מ לפרוע דולרים ויש לו דולר אחד, אבל מתנה עמו שיחזיר לו שקלים בערך הדולר שיהיה בשעת הפירעון, [ולפעמים שייך גם במלוה לו נסיעה ברב קו ע"מ שיחזיר לו נסיעה כשוויה בשעת ההחזרה, ויש לו רב קו בבית, ומתנה עמו שישלם לו בכסף כפי שווי שעת ההחזרה כיון שאפשר שלא יסע עמו]. וראה מש"כ בזה בנתיבות שלום סעיף א' אות כא, שבספר כהונת עולם כתב דכ''ז רק אם הוא מתנה שישלם לו או בזה או בזה, אבל אם מתנה דוקא בכסף לא מהני. ובנת''ש כתב צד שי''ל ברשב''א שלא כדברי הכהונת עולם, כיון שי''ל בדברי הרשב''א כפשוטם שעיקר החוב הוא על פירות רק יש תנאי צדדי האיך ישלם ואינו כמצמיד את מחיר הפירות, ולפי''ז דן שם עוד האם בדבר שבאופן טבעי משלמים דוקא בכסף ולא בהחזרת הסאה האם גם מותר לעשות כן שילוה תמורת מה שנתן רק יתנה שמשלם במעות, או"ד הכא שאני כי באופן הרגיל לא משלמים בדבר רק בכסף. ובספר ריבית הלכה למעשה פרק טז אות טז כתב בפשיטות שאסור ללוות בדולרים ולהחזיר בשקלים כפי ערך הדולר אא''כ מתנה שיכול לשלם או בזה או בזה, וציין לכהונת עולם.

אלא שכתב שם [הערה כד] שאף לא שייך לעשותו כטרשא כיון שאין תנאי טרשא, ונראה לא כן, שהרי אין למטבע מחיר קבוע עכ''פ לכמה ימים וגם אינו מפרש, ופשוט שמותר לעשות כן בדרך מכירה, היינו שמקנה לו עכשיו דולרים שישלם לו מאוחר לפי מה שיהיו שוים אז, ובתנאי שלא יפרש מה מחירם עכשיו, וכן מפורש בב''ח סי' קסב בקונטרס אחרון והביאו נת''ש סעיף א' אות ז'. אלא שבאמת אם הוא עושה הלואה זו אצל חלפן שידוע בשעת ההלואה מהו מחיר הדולר אצלו עכשיו, אין פתרון זה של הקנית פירי ותשלום גבוה מאוחר במטבע, שכיון שידוע מה המחיר עכשיו הרי הוא כמפרש ב' מחירים שאסור בתשלום גבוה מאוחר.

******************

ב.      המלוה בשקלים ומצפה לתשלום במטבע זר, הרי זה כמלוה מעות ומחזיר בפירות, שהוא אסור כי עלול מחיר הפירות לעלות, והוא הדין אם לוה במטבע זר ומחזיר במטבע זר אחר, שדינו כלווה בפירות ומחזיר בפירות אחרים שעלול מחירם לעלות, ולכן הדינים הם כדלהלן:

1.      אם קבע שיחזיר דולרים לפי השער בזמן הפרעון [כלומר לווה 1000 ש''ח ויחזיר דולרים בשיווי 1000 ש''ח בזמן הפרעון] מותר, כיון שמותר להחזיר חוב בכל דבר ואפי' בפירות ולא בכסף ואפי' סובין.

2.      אם קבע שיחזיר במטבע זר לפי השער עכשיו [כלומר לווה 1000 ש''ח ויחזיר לו דולרים בשיווי 1000 ש''ח של היום, שנמצא שאם יתיקר הדולר יחזיר לו פירות ביותר משיווי ההלוואה] אסור.

3.      אמנם אם ידברו בלשון מכר, הרי שהוי פסיקה [תשלום מראש של המלווה -שהוא הקונה- על מוצר שינתן מאוחר ע''י הלווה -שהוא המוכר], ולכן מותר להתנות שמשלם לו מראש על פירות –היינו דולרים- שיתן לו מאוחר ולפי שער של עכשיו אפי' אם יתייקרו, [ויש שהחמירו שלא יפרש לו שהמחיר אז יהיה גבוה יותר בגלל שהמתין על הכסף -ע''פ ראב''ד בשטמ''ק ב''מ סג:, וראה נת''ש קעה, פתיחה, אות נ]. ובתנאי שיש לו הכל [קעג ו, קעה ד], היינו שללווה – שהוא המוכר של הדולרים- יש ברשותו סכום דולרים כמו הסכום שמלווה.            

ומכיון שהדבר לא מצוי אפשר לעשות בב' אופנים:

א, שיקנה לו המלוה – היינו הקונה- סכום זה במתנה ע''מ להחזיר ואז ילוה לו [ומצוי בחלפן או מלווה גדול שיש לו הרבה דולרים], [ויש מקילים גם אם ילוה לו סכום זה (קונטרס תקנת הריבית הע' 77) והוא חידוש גדול, וצ''ע],

ב, שיקח את השקלים שלא באחריות אונסין שישאר על המלווה, ויפרוט אותם לדולרים, ואז יעשה בזה ההלוואה, והחסרון בדרך זו היא שנמצא המלוה אחראי עדיין על הכסף עד הפריטה, ועוד, שעמלת הפריטה תהיה על המלווה ג''כ כי אם לא הרי זו ריבית מוקדמת.         

ומ''מ באופן זה אסור שישלם לו לבסוף בשקלים לפי שער הדולר אז, כדין פסיקה על הפירות והוקרו שאסור להחזיר במעות [קע''ה ו], וודאי שאסור להתנות כן מלכתחילה שיחזיר בשקלים לפי שער הדולר.

[ואין לומר שאם עשו בלשון מכר -היינו שיהיה תשלום מראש על פירות עתידיים, א''כ בפירי כמו מטבע חוץ הוי כמכר של מה שעיזי חולבות (קעג ט) -היינו שכיון שיכול להיות זול ולהיות יוקר נמצא שמוכר לו דבר שבסיכון, שמותר לגמרי ללא כל תנאי, -כיון שאין הסיכון גדול כ''כ לא דמי למה שעיזי חולבות, והוי כפרדיסא (שם י)].

4.       אם ההלוואה היא באופן שפורט צ'ק דולרי אצל חלפן ומקבל שקלים –הרי שנמצא שמלוה מעות עתה מהחלפן עד שיפדה החלפן את הצ'ק וממילא תהא ההשבה בדולרים, א''כ דינו כדלעיל –היינו שידברו בלשון מכר ויש לו הכל, אלא שמאד צריך להקפיד שאם הוא צ'ק דחוי שלא יהיו ב' מחירים לצ'ק מזומן ולצ'ק דחוי, [כי בזה שמשלם החלפן פחות על ההשהיה של המעות הרי נמצא דזו פסיקה בהוזלה שאסורה אם מפרש ב' מחירים], וזה מצוי אצל חלפן שיש לו מחיר ידוע קבוע למזומן ולדחוי, ולכן בחלפן צריך להיות שתהיה רק עמלת החלפה קבועה, [ואם יש לו היתר עיסקא מותר רק צריך לבדוק שאין הריבית גבוהה מסכום של ריבית בעיסקא מצויה].          

ובמקרה כזה יש פתרון נוסף איך שייך שיהיה לו הכל, והוא שהחלפן יתן לו בעבור הצ'ק דולרים [והוי כהלואת סאה בסאה שצריך שהיה לפורט דולר אחד בלבד], ואח''כ החלפן יחליף לו את הדולרים שלו בשקלים.          

[וי''א שבצ'ק דחוי הוי כשט''ח, ולשיטות אלו א''צ מאומה ומותר אף לקחת עמלה גבוהה כי מותר למכור שט''ח בפחות משוויו ולא איכפת לן שיקבל החלפן יותר אח''כ, רק שצריך שלא יקבל עליו הנותן אחריות גמורה על הצ'ק, וזה לא מצוי כ''כ].