בס''ד

בענין דבר מועט בריבית - הרב דב הלר

הנה העולם יודעים שאין איסור ריבית בדבר מועט ולכן לא מדקדקים להחזיר מוצר קצת יותר גדול וכדו'. אמנם צריך לברר היטב הענין בזה, שהרי ריבית היא אפי' בפחות משו'ה פרוטה, א''כ צ''ב מהו מקורו ואימתי זה נאמר.

והנה יש בזה ג' חלוקים של דינים שונים:

הדין הראשון, אם יש העלאת מחיר מועטת בין שעת ההלוואה לשעת הפרעון, היינו באופן של החלפת מוצרים שהוא סאה בסאה, ואסרו חז''ל להלוות סתם מוצר כי יש חשש שיתייקר [אא''כ יש היתרים דיש לו ויצא השער], ומ''מ מבואר בקס''ב סעיף א' דמותר אם יעלה השיווי רק בדבר מועט ליתן כמו השיווי החדש כיון שזה אותו מוצר באותה כמות. וג' טעמים בדבר, רש''י עה. כתב שלא גזרו חז''ל בכה''ג, וברמב''ן כתב שם שכיון שהוי דבר מצוי הוי כיש לו, ובתוס' הוסיף על רש''י שלא מקפידים בזה -אבל גם כתב הענין שרבנן לא החמירו, והרמ''א שם נקט הטעם שהוסיף התוס' לעיקר. ומ"מ גם בסאה בסאה כל ההיתר הוא על תוספת שיווי ולא על תוספת ממש בכמות.      ונמצא עכ"פ שמותר להלוות בקבוק אחד או שקית קמח שהם דבר מועט ולהחזיר אפי' עלה המחיר, אבל את אותה כמות בדיוק.       וגם מותר לעשות החלפת מוצרים השוים את אותו מחיר [כגון בקבוק מיץ תפוזים בבקבוק מיץ תפוחים אם שוים עכשיו אותו דבר], ואין בזה חשש של 'סאה חיטין בסאה דוחן' שאסור אף בהתרי יצא השער ויש לו, שכיון שהוא דבר מועט ולא קפדי אינשי לא נחשב הדבר בתורת 'תוספת' -קצש''ע סה.

אכן אין עדיין מקור להחזרה בריבית היכן שאין מקפידין, רק שהתוס' כתב כן לתוספת סברא גבי סאה בסאה שאין לחוש אם יעלה המחיר ותו לא, והוי סברא בסאה בסאה שאין כאן ''תוספת'' בסאה כי זה כ''כ מועט, ואין מה שלא מקפידים 'סיבה' להחזיר יותר רק 'סימן' שאינו כ''כ תוספת ולא גזרו בזה שמא יתיקר, ואין מכאן ראיה עדיין לשאר הלוואה שיהיה מותר להחזיר דבר מועט, וענין שאר הלואה יתברר לפנינו.

הדין השני, השבת כמות יותר גדולה בדבר מועט, שאסור לתת שום תוספת בכמות או באיכות או בשיווי, והרי ריבית היא אפי' בפחות משו''פ, ומ''מ מבואר בחידושי הרשב"א מסכת שבת דף קמח עמוד ב וז''ל, שסתם ככרות של בעל הבית אינן עשויין במדה ידועה ואין להם קצב אחד לכל, והן אינן מקפידין זה על זה להשיב לחמם במשקל, עכ''ל, היינו מחמת שאין הקפדה מותר באמת להשיב כל מה שאין מקפידין בו, וכן משמע מדברי הרא''ש בשטמ''ק ב''מ עה יעו''ש [-ראה נת''ש קסב א טו]. אמנם זה צ''ב, כי מצינו שמותרת החזרה בדבר מועט בקסב סעיף יז דוקא בדבר מאכל ודוקא בת''ח וכתב ש''ך סקכ''ד שיהיו שניהם המלוה והלווה תלמידי חכמים, ובספר התרומות כתב שיהיו ת''ח גדולים, וכתב הרמ''א שלא ירגילו עצמם, א''כ איך שייך היתר גורף תמיד בדבר מועט. ולא עוד, אלא שהרי נאסרה ריבית אפי' בפחות משו''פ וכ''ע לא מקפידים על פחות משו''פ.

והנראה ברור, [וכ''כ בריבית הלכה למעשה פרק ה' מסעיף טו], דכל ההיתר הוא גם כאשר אינו ניכר בדווקא, ובמעות הוי ניכר לכן אסור הכל, אבל בכיכר כתב הרשב''א להדיא ד'אין להם קצב אחד' והיינו דשם כיכר אחד הוא [וכן למד הנת''ש הנ''ל בביאור דברי הרשב''א דאיכא שם ככר אחד לכל], ואז אם אין הקפדה מכיון שהוא באותו שם ואינו ניכר לא הוי ריבית, אך בניכר מה לנו שאינו מקפיד מ''מ הוי ריבית, ורק בת''ח באופנים הנ''ל אנן סהדי שיודעים לכוין האמת שהוא ענין ''ויתור'' ולא ענין ''תוספת''. [ומ''מ ודאי שגם ענין אינו ניכר לבד לא סגי ביה, וכמבואר בגרע''א ב''מ סד: בתוך דבריו, רק בעינן גם שלא יהיה ניכר וגם שלא מקפיד -דבזה אין שם ריבית עליו].

ולכן מותר בחצי כוס סוכר לא לדקדק וכן ירק או ביצה קצת יותר גדולים, או אפי' מה שמבואר שמותר להחזיר יום עבודה אם אך יש רק קצת יותר זמן [ראה נת''ש קס ט ה וספר התשובות ב עמ' תסו תסח], אבל להוסיף כסף אפי' מעט אסור כי ניכר[1]. ולכן כל שניכר יהיה אסור, כגון הלווה חבילה פתוחה אפי' חסר מעט ומחזיר סגורה, לקח אריזה גדולה ומחזיר ב' קטנות אם עולה יותר, החזיר אותו מוצר מחברה באיכות טובה יותר [או המוצר עצמו באיכות יותר טובה כגון יותר מקרון בניר אלומיניום]. ולפעמים מצוי שמתנים על כל זה מראש [ובמיוחד שאומר שצריך דחוף ושיקנה לו בחנות הקרובה ושם יש רק מוצר יותר יקר במועט אך ניכר] ואז זה ממש ריבית קצוצה.

העצה לזה, לעשות בדרך מכר ואז שיייך שוב ענין מועט אף אם ניכר, היינו או שיאמר לו בדרך פסיקה, שעכשיו משלם לו מוצר א' כתשלום מראש כדי לקנות מחר בעבורו מוצר כזה, שאף אף אם החזיר מוצר בשיווי יותר מעט מ''מ מותר כיון שזה תוספת מועטה ומותרת תוספת מועטה כזו במקח דוקא כי אמרינן שמוזיל לו קצת [קס ד' ובגרע''א שם], ובתנאי שיצא השער ויש להשיגו בחנויות ובמחיר קבוע [לאפוקי פירות וירקות וכדו'], וגם שלא יקצצו על זה מראש ולא ידברו מלכתחילה על זה, או שאפשר פסיקה כזו גם בדבר שלא יצא השער וגם אם יסכמו מראש על התוספת הזו אם יש מצב שיש ללווה הכל מה שמלווה, שאז זו פסיקה בהוזלה המותרת ביש לו הכל, [וזה אין מצוי כ''כ].

ויותר קל שיעשו ההיפך בדרך טרשא, שאומר לו שמספק ומקנה לו עכשיו מוצר כדי שיחזיר לו כתשלום המוצר השני מחר, וזה מהני אם התוספת היא מועטה [ובזה גדר מתנה מועטת הוא יותר גדול -עד עשרים אחוז –דרכי תשובה קעח יח, קיצוש''ע] ובתנאי שלא יהיה מפורש מה המחיר של המוצר היום ומה המחיר של המוצר מחר. [נראה שאם מודבק המחיר של המוצר היום צריך להסיר המדבקה מהמוצר לפני שנותן לו כי מחיר מודפס הוא כמו מפרש –ריבית הלכה למעשה י' ח' בשם תורת ריבית. אמנם צריך לדעת שיש מוצרים שבהם יש מחיר קבוע בשוק עכ''פ לכמה ימים, ובהם לא יועיל עצה זו כיון שאם יצא השער למחיר היום הרי זה כמפרש ב' מחירים, (ומצוי למשל בשמן של מותג רשת -כגון שמן זית יש שמחירו קבוע ברשת משא''כ שמן זית סתם שמחירו משתנה מחנות לחנות)][2].

הדין השלישי, היתר של דבר מועט גבי נתינת טובה חיצונית בשעת ההלוואה -היינו בין ההלוואה לפרעון, אם הוא רגיל לעשות טובות כאלו לחברים כאלו זה מכבר, אך אינה מצד 'דבר מועט' אלא מצד שרגיל בזה ואינו מחמת ההלוואה, אלא שבמתנה מרובה אסור אף ברגיל כי הוי כמו פרהסיא שאסור אף ברגיל [ש''ך קס סק''ט], ובהיתר זה כיון שיסודו הוא שאינו מחמת ההלוואה הרי שאם הוא מכוין מחמת ההלוואה יהיה אסור. וה''ה בריבית מאוחרת המותרת אף אם אינו רגיל וי''א אף במכוין, מ''מ במתנה מרובה אסור [ש''ך הנ''ל]. ובזה גדר 'מתנה מועטת' אינה נמדדת בכמות שלא מקפידים, אלא אם האדם ניכר שהמתנה אינה ניתנת סתם אלא מחמת איזו מטרה כמו הלואה, [ש''ך שם].

נכתב ע''י הרב דב הלר, מו"צ בבית הוראה לעניני ריבית בראשות הרה''ג פנחס וינד שליט''א, רוממה, ירושלים