פרשת בראשית ,מה הם האוצרות הגנוזים בתורה הקדושה? 

מאת: אהובה קליין:

פרשת בראשית פותחת בתיאור הבריאה - יצירת אלוקים - האומן הראשון והאחרון בתבל:

"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.  וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד

......... וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.  וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר:  פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי"  [בראשית א, א -כ"ד]

השאלות הן:

א] מה הם האוצרות הגנוזים בפרשת בראשית ובתורה כולה?

ב] מהי מהות הבריאה ביום החמישי?

תשובות

האוצרות הגנוזים בפרשת בראשית ובתורה כולה.

הגר"א - הגאון אליהו מווילנה סובר:

"והכלל, כי כל מה שהיה והווה ויהיה עד עולם - הכול כלול בתורה, מבראשית עד "לעיני כל ישראל" [ סוף חומש דברים - כלומר: בכל חמישה חומשי התורה] ולא הכללים בלבד, אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט, וכל מה שאירע לו מיום היוולדו עד סופו, וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו.

כן כל מין בהמה, חיה וכל בעל חי שבעולם, כל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם, בכל מין ומין ואישי המינים עד עולם, ומה שיארע להם ושורשם.

וכן כל מה שכתוב באבות [אברהם, יצחק ויעקב] משה וישראל, כולם הם בכל דור ודור, שכולם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע, וכן כל מעשיהם מאדם הראשון עד סוף התורה הוא בכל דור ודור כידוע למבין, וכן הוא בכל אדם ואדם לבד,.. וכל זה נכלל כולו בפרשת בראשית עד  פרשת נח, וכללו נכלל בפרשה הראשונה עד "ברא אלוקים לעשות" וכלל כלל הכללים נרמז בפסוק הראשון ב:ז' תיבות-ז' אלפי שנה"- מסקנה: מכאן שהכל כלול בתורה כולה וגם בפרשת בראשית-ואפילו בפסוק הראשון ובו שבע מילים..

עוד דבר מדהים: "אחד מהמסובים עם הגר"א [הגאון רבינו  אליהו מווילנא] בסעודת פדיון הבן - שאלו אודות הנאמר בשם ספרי הקבלה: שכל מצוות התורה רמוזים בפרשת בראשית, והשיבו הגר"א בחיוב. שב האיש ושאל: היכן מצינו בפרשה זו רמז למצוות פדיון הבן?

נענה רבנו ואמר: שבתיבת "בראשית" מרומזת מצווה  זו- כי "בראשית" נוטריקון [ראשי תיבות] :                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                "בן ראשון אחר שלושים-  יום תפדה"

עוד מדברי הגאון מווילנא: המביא את דברי הזוהר הקדוש: "ברא- שית" [מובא במסכת סוכה מ"ט, א] הוא אבן השתייה שנברא משש קצוות - לפי זה - העולם נברא משישה קצוות וכל הצדדים פונים למרכז –אבן השתייה-ואלו הם הצדדים:

 א, ב, ג, ד, ה, ו- כאשר כותבים את האותיות האלה באופן מלא:

אלף-הסוף-פ,

בית- הסוף-ת,

גימל- הסוף-ל

דלית- הסוף-ת

הי-הסוף- י.

וו-  הסוף -ו'.

 כל סופי האותיות האלה –שמהן נברא העולם- יפלו על מרכז אבן השתייה וברגע שנחבר את כל סופי האותיות –הנופלות על מרכז האבן- נקבל:

את המילה= "תלפיות" כפי שנאמר:

"כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּוארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת" [שיר השירים ד', ד] - זה מסר נפלא!

בספר האגדה מסופר:

"בראשית ברא ה' את התורה ואת כיסא הכבוד [כבוד ה' ] ואחר אמר לברוא את אברהם. את יצחק ואת יעקב, את בני ישראל ואת בית המקדש ואת שם מלך המשיח, ואורה גדולה יצאה מבית המקדש ותעטוף את ה', ויברק האור הזה מקצה העולם ועד קצהו"

נאמר בפרשת בראשית: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר". 

במדרש  מופיע : ר' יצחק פתח לדרוש על ספר בראשית עם הפסוק:

"פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" [תהלים  קי"ט, ק"ל] וכאן הגר"א פירש הכוונה במדרש - שפתיחת דברי התורה - כלומר הפסוק הראשון בכל חומש מתוך חמשת חמישה ספרי תורה - מרמז על המנורה שהייתה מאירה בבית המקדש:

בחומש בראשית: בפסוק הראשון -ישנן  ז תיבות - זאת כנגד שבעת קני המנורה.

בחומש שמות - בפסוק הראשון יש - י"א  תיבות - כנגד י"א כפתורים שהיו במנורה.

בחומש ויקרא, בפסוק הראשון יש -  ט תיבות – כנגד ט' הפרחים- המופיעים במנורה.

בחומש במדבר - בפסוק הראשון: עם הכולל יש  בו י"ח  תיבות- כנגד גובה המנורה- י"ח טפחים.

ובחומש דברים בפסוק הראשון: יש בו כ"ב תיבות כנגד כ"ב גביעים שמופיעים במנורה. [מתוך  ספר: "תורה לדעת"]

מהות הבריאה ביום החמישי.

רש"י אומר לגבי הבריאה ביום החמישי על המילים: "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" הכוונה: שה' העניק להם כוח של חַיּוּת. ושרץ, פירושו: כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ.

בעוף

נקרא: שרץ העוף – הם הדקים והנמוכים הרוחשים על הארץ, כגון: זבובים וצרעות, יתושים וחגבים .

בשקצים:- נמלים , חיפושיות ותולעים.

"ובבריות"- כגון: חולד, עכבר, חומט וכיוצא בהם וכל סוגי הדגים בימים ובאגמים. [הם טמאים למאכל אדם]

תנינים: דגים גדולים בים.

רש"י מביא את  דברי האגדה: הוא - לוייתן ובן זוגו - שברא אותם ה'- זכר ונקבה והרג את הנקבה, ומלח אותה למען הצדיקים לעתיד לבוא . כפי שנאמר: "וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין, אֲשֶׁר בַּיָּם". [ישעיהו כ"ז, א']

רבינו בחיי מוסיף: עתיד ה' לערוך סעודה לצדיקים- מבשרו של הלוויתן ועל ידי כך יתחזקו אצלם לא רק כוחות הגוף ,אלא גם כוחות הנפש-שיובילו אל  כוחות רוחניים ויתחזק אצלם גם הכוח השכלי , כי אין השכינה שורה אצל האדם לא מבחינת עצלות ולא מתוך עצבות ,אלא מתוך דבר מצווה- וראינו על כך דוגמאות בתנ"ך:

כגון: שנאמר: "וְעַתָּה, קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-יְהוָה"   [מלכים –ב, ג, ט"ו] הנגינה  גורמת גם כן לשמחה.

רש"י אומר על הברכה: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר:  פְּרוּ וּרְבוּ.." ישנה חשיבות גדולה לברכה זו, לפי  שמרבים לצוד אותם - לכן הוצרכו לברכה וגם החיות  הוצרכו מאותה סיבה לברכה זו, אם כן ומדוע ה' לא בירך את החיות? כשם שבירך את הדגים ואת העופות? הרי בני אדם מרבים לאוכלם כשם שמרבים לאכול עופות ודגים? והחיות גם טורפות זו את זו. התשובה לכך: לפי שהיה גלוי לפני ה'  שעתיד הנחש - שהוא כלול בחיית הארץ להחטיא את אדם וחווה שהרי באשמת הנחש - ירדה מיתה לעולם והיה עתיד לקלקלו, מהטעם הזה - אלוקים לא בירך את החיות על פני האדמה - שאם היה מברך אותם היה הנחש נכלל בתוך ברכה זו.

" ואם היה שכבר בירכו הקב"ה, לא היה מקללו אחר מיכן, ועליו נאמר: "...וְחוֹטֶא אֶחָד, יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה". [קהלת  ט', י"ח]- שבשביל הנחש נמנעו כל הבהמות והחיות ורמש האדם שלא התברכו" כלומר בגלל הנחש- לא התברכו החיות והבהמות. [מדרש אגדה]

הרמב"ן מביא דרשה זו בשם רבותינו וכן רבינו בחיי  ויתכן  שמכאן מקור דבריו של רשי" .

רבינו בחיי סובר: כי  ה' לא בירך את  הבהמות והחיות ביום השישי כי מן הברכה שהתברכו הדגים והעופות –התברכו גם בעלי הנפש המתנועעת שבארץ ויש לדעת שמכוח הברכה שניתנה - הדגים קיימים ולא הוכחדו בזמן המבול. אלא נמחו האילנות והצמחים וכל בעלי החיים- מאדם ועד בהמה. והדגים:  שרדו מתוך כוח הברכה שה' נתן: "פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים",

לכן לדגים ולעופות אין עניין ההולדה שלהם בזמנים ידועים –אלא בכל זמני השנה הם פרים ורבים ומולידים - מה שאין  כן. באילנות וצמחים. ואילו בבהמות וחיות שלא בירך אותם אין מוציאים  פירות ולא מולידים ,אלא בזמנים  ידועים בשנה.

דוד המלך אומר:

"יוֹרְדֵי הַיָּם, בָּאֳנִיּוֹת;    עֹשֵׂי מְלָאכָה, בְּמַיִם רַבִּים.

הֵמָּה רָאוּ, מַעֲשֵׂי יְהוָה;    וְנִפְלְאוֹתָיו, בִּמְצוּלָה" [תהלים  ק"ז, כ"ג-כ" ד].

על דרך הקבלה- רבינו  בחיי אומר: על פי מאמר רז"ל: שהמלאכים נבראו ביום החמישי, והתנינים הגדולים הם - ארבע מחנות שכינה שהן מחול לשכינתו של הקב"ה - לקלסו [לשבחו] ולרוממו - בשירות ותשבחות מלשון: "שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה" [מתוך שירת דבורה  שופטים ה, י"א]

 וכבר הזכיר: "וְעוֹף יְעוֹפֵף" – שהכוונה למלאכים שכתוב בהם "ובשתיים יעופף"..

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כמה נפלאה  התורה הקדושה ומתוך  התבוננות  בעומקה- ניתן לגלות פלאי פלאים - את חוכמת  האלוקים  ומה גנוזים בבריאה-  סודות ורזים- המתגלים רק ללומדים  ולתלמידי חכמים- ועל אורח חיי יציר כפיו של הקב"ה- דוגמת העופות-כפי שאומר שלמה המלך::

"הַנִּיצנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ"

[שיר השירים  ב. י"ב]

ויפים דברי  דוד המלך:

"מָה־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ  יְֽהֹוָ֗ה כֻּ֭לָּם בְּחׇוכְמָ֣ה עָשִׂ֑ית מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְייָנֶֽךָ"

[ תהלים  ק"ד, כ"ד]

*  את יצירותיי לפרשה זו- ניתן לראות בבלוג: "בראי התנ"ך "