בואו חשבון נמחיש ענין זה על ידי סיפור המובא
24/9/2021
בואו חשבון
נמחיש ענין זה על ידי סיפור דבר תורה המובא ב״סיפורי חסידים״ (עמוד 491):
יהודי סוחר, שירד מגדולתו ואיבר את כל רכושו, ובתו הבוגרת הגיעה לפירקה, פנה אל הרב הקדוש מאפשא זצ״ל, בבקשה שיעורר עליו רחמים, ובשאילת עצה מה לעשות. שאלו הרב כמה הוא צריך לנשואי בתו וכמה יש לו. השיבו, שזקוק הוא לאלף רובלים, וכיסו ריק ואין לו אלא רובל אחד. אמר לו הרב: לך לשלום, והמסחר הראשון שיזדמן לך תעשה, וה' יצליח דרכך.
תמה האיש: איזה מסחר יוכל לעשות בלי כסף, אבל האמין בדברי הרב והלך לדרכו.
בדרך נכנס למלון אחד, וראה שסוחרים של אבנים טובות נזדמנו לשם. ניגש אל השולחן שהסוחרים הסבו אליו, והתחיל להתבונן ביהלומים שהיו מונחים על השולחן. שאלו אחד הסוחרים:
־־ מה אתה מסתכל כאן? אולי אתה רוצח לקנות איזה יהלום!
־־ הן, השיב האיש.
שאלו הסוחר כמה כסף יש לו, והשיב כי יש לו רובל אחד. למשמע תשובתו פרץ צחוק מפי הסוחרים, והסוחר בעל היהלומים פנה לאיש ואמר:
- יש לי בשבילו עסק גם בעד רובל אחד: קנה את העולם הבא שלי.
- אני מסכים, השיב האיש, אבל בתנאי שתאשר לי את המכירה בכתב, כתוב וחתום כדין וכדת.
הסכים הסוחר לכך, ולקול צחוקם של המסובים כתב וחתם את דבר המכירה, קיבל את הרובל ומסר את הכתב לאיש. הלה קיבל את הכתב, התיישב באחת הפינות, הוציא גמרא מילקוטו והתחיל ללמוד.
בעוד שהסוחרים יושבים וצוחקים על אותו בטלן, שהוציא את המטבע האחרונה שלו על דבר שלא בא לעולם, נכנסה לשם אשתו של אותו סוחר, שהיתה בעצם בעלת היהלומים, שכן כל עושרו של הסוחר בא לו מירושה שירשה אשתו. על שאלתה מה הצחוק הזה, סחו לה את כל המאורע. נזדעזעה האשח ואמרח לבעלה:
- אולי היה לך איזה חלק שהוא לעולם הבא, כעת, מכרת אותו ונשארת עירום ועריה כמו גוי! אין רצוני לדור עם גוי גמור שכזה. בוא עמי אל הרב ותתן לי גט פיטורין.
התחיל הסוחר לגמגם, שלא מכר אלא לשם צחוק, והיא בשלה: עם גוי שאין לו חלק לעולם הבא אין רצונה לגור.
שלח הסוחר את אחד המשרתים שבמלון למצוא את היהודי ולהביאו אליו. מצאוהו והזמינוהו לבוא אל הסוחר, והוא בא.
- שמע נא, ר׳ יהודי - אמר הסוחר - הלא תבין שהעסק אשר עסקנו בו אינו אלא משחק בעלמא, הא לך את הרובל שלך והחזר לי את הכתב.
- לא - השיב האיש - עסק הוא עסק. לא נתכוונתי כלל למשחק.
- אם כן - אמר הסוחר - אתן לך רווח אי-אלו רובלים, חזור ומכור לי את שלי.
- רווח - השיב האיש - אני רוצח אלף רובלים.
- מה אתה סח - צעק הסוחר - בעד איזו פיסת נייר שנתתי לך אתה דורש הון כה רב!
והאשה אומרת לו: גם אם ידרוש חמשת אלפים עליך ״לפדות״ את עולס-הבא שלך.
הציע הסוחר לאיש מאה רובל רווח. והאיש מסרב. דע לך - אמר לו - שאני אינני בטלן כמו שאתה וחבריך סבורים. אף אני הייתי סוחר. אלא שירדתי מנכסי ונתרוששתי, והרב הקדוש מאפטא יעצני שהעסק הראשון שיזדמן לי אעשה, כי אני זקוק לאלף רובלים להשיא את בתי. לא אוותר לך איפוא אפילו פרוטה אחת מהאלף.
המשיך הסוחר לעמוד על המקח ותציע לו מאתיים, שלוש מאות וכן חלאה - והוא בשלו: אף פרוטה פחות מאלף לא יקבל.
כשראה הסוחר שהיהודי שלפניו עקשן גדול וכל הדיבורים לא יועילו, נאלץ לשלם לו כל הסכום שדרש, וקיבל את הכתב בחזרה.
האשה פנתה לאותו יהודי בבקשה, שהיא רוצה לראות את פני הצדיק מאפטא.
- בכבוד גדול ־־ השיב האיש - אביאך אליו.
נסעו אל הרב, ומשבאו לשם נכנסה אליו האשה ואמרה:
- אני אמנם שמחה שנתגלגלה על ידי זכות לעזור לאותו יהודי עני, אבל שאלה אחת אני רוצה לשאול מהרבי הקדוש: האם העולם הבא של בעלי שווה באמת סכום של אלף רובלים!
השיב לה הרבי:
- במסחר הראשון, כשמכר את העולם הבא בעד רובל אחד, לא היה העולם הבא שלו שווה אפילו אותו רובל, אבל במסחר השני כשקנה את העולם הבא בעד אלף רובלים וסייע להשיא בתו של יהודי עני, העולם הבא שלו שווה הרבה יותר מאלף רובלים ולא יסולא בכסף.
הבכורה בעיני עשו...
לפי הסיפור הזר, מיושב •קושיית העולם״, דהוא הדבר בענין הבכורה שמכר עשו ליעקב. מתחילה כתוב: ״ויבז עשו את הבכורה״, משמע שאפילו נזיד עדשים היה מחיר טיב והגון בעיני עשו כתמורה לבכורה.
בזה מובן, מדוע לא היתה אונאה במכירת הבכורה. ב* בעיני עשו ובלבו היה ערך הבכורה שווה פחות מנזיד עדשים, ולכן המחיר ששילם יעקב עבור הבכורה היה באמת מחיר הגון. אמנם אחר כן צעק עשו צעקה גדולה ומרה על הבכורה שנלקחה ממנו, כי הבין שבעיני יעקב היה ערכה רב מפז ומפנינים, מכל מקום בזמן המכירה היתה שווה בעיניו כערך המחיר שקיבל תמורתה. כי לגבי עשו לא היתה הבכורה שווה יותר מזה.
("דבר אליהו״)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
