עיונים לשוניים - פקידת חנה: אחרי אכלה
נכתב על ידי איתיאל, 9/9/2021
וַתָּ֣קָם חַנָּ֔ה אַחֲרֵ֛י אָכְלָ֥ה בְשִׁלֹ֖ה וְאַחֲרֵ֣י שָׁתֹ֑ה
כמה פסוקים לפני כן נאמר שחנה לא אכלה ממרירות ליבה בגלל הקנטת פנינה.
לכן נראה שאין לפרש "אחרי אכלה" כפועל עבר, אלא "אחרי זמן האוכל" - בשימוש בצורת מקור (כמו בהמשך "ואחרי שתֹה").
ואין זה צורת מקור שמיוחסת אליה (אכול שלה), אלא נקבה לא מיוחסת. לכן אין מפיק בה"א.
והכוונה שהמשפחה אכלה ושתתה, אבל היא לא.
וכך כתב רש"י:
אכלה בשילה - לא מפיק ה"א , והאל"ף - חטף קמץ , והוא כמו 'אחרי אכול בשילה ואחרי שתה' , והלשון נופל בין על נקיבה בין על זכר; 'אכלה' - לשון 'פָעוֹל' , כמו "לאוכלה" (בר' א , כט) - לשון 'לפעול'.
כמדומה שרש"י מתכוון לקמץ קטן כשהוא כותב "חטף קמץ" (כיוון שהיגויין שווה למעשה).
***
מעניין שהתרגום שם:
וְקַמַת חַנָה בָּתַר דַּאֲכַלַת בְּשִׁילוֹ וּבָתַר דִּשׁתִיאוּ.
ובתרגום בחזרה לעברית:
וקמה חנה אחר שאכלה בשילו ואחרי ששתוּ.
נראה שהוא זיהה את "שתֹה" כמקור מוחלט, ולכן לא ייחס לה את פעולת השתייה, אלא השתייה היא של רבים, שאר בני הבית (אך לא היא).
אבל "אכלה" הבין כפועל עבר.
ולפי זה נצטרך לפרש שאמנם חנה לא אכלה בתיאבון כראוי לשמחת חג, אבל כן אכלה משהו. והכתוב "ולא תאכל" היינו אכילה כראוי, את ה"מנה אחת אפיים".
וסתם שתיה חשובה שהכתוב טורח לציין מן הסתם אינה שתיית מים, אלא שתיית יין, לשמחת החג.
והיא אכן לא שתתה כלל, כפי שהעידה אח"כ "ויין ושכר לא שתיתי".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)