"איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו" (במדבר ב,ב). במדרש דימו את ארבעת הדגלים לחיות שבמרכבה: ' … בדגל יהודה היה מצוייר בו ארי, על שם (בראשית מט) "גור אריה יהודה” ... דגל ראובן שני לו עם שמעון וגד מצוייר בו דודאים, דמות אדם, על שם (שם ל) "וימצא דודאים". ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות … בדגל מחנה אפרים שלישי, עליו מנשה ובנימין מצוייר בו דמות שור, על שם (דברים לג) "בכור שורו הדר לו” … דגל מחנה בני דן באחרונה שהיו גבורים במעמדם, ועליו אשר ונפתלי, מצוייר בו נשר, על שם (שם לב) "כנשר יעיר קנו", שהיה שבט בני דן מאסף לכל המחנות, והיה מעירם ומזרזם. ארבעה דגלים כנגד ד' חיות אשר תחת כסא הכבוד בד' פנים' (פסיקתא זוטרתא במדבר). בפשטות בכל אחד מאלו דמות הדגל היתה דימוי לעצמו, ולכן נעשה של יהודה כדמות ארי וכו', ובסה"כ יוצא שמתגלה שהם קשורים לכסא הכבוד, שזה משום שבנ"י מגלים שכינה בעולם. אולי אפשר גם שכל הארבעה יחד באים לרמז על דברים: בגילוי הקדושה בעולם ישנם שלושה יסודות: תורה, בנ"י וא"י, ועל גבי זה מתגלה שכינת ה' בעולם. לכן מרומז ביהודה אריה, שהוא מלך החיות כרמז למלכות שהיא ביהודה השולטת בכל הארץ (וכך מתגלה בקריעה על החורבן, שזה דווקא על ערי יהודה), שזה כנגד א"י. ראובן הוא הבן הבכור שנולד, שממנו מתחילים להופיע שבטי בנ"י בעולם, לכן הוא כנגד בנ"י, ולכן זהו דמות אדם (וכן דודאים שבעקבותם יעקב הלך ללאה ונולד עוד שבט בבנ"י [יששכר שהוא מייצג את דבקות בנ”י בתורה, שעשה הסכם עם זבולון וישב ולמד, כך שמרמז על גילוי מעלת קדושתם של בנ”י, וזה בעקבות הדודאים...]). יוסף היה התלמיד המרכזי של יעקב: “וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו" וגו' (בראשית לז,ג) '… ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו' וכו' (רש"י). ולכן אפרים שהוא מיוסף מרמז על התורה, ודמות שור מרמז על התורה, שהיפוכו – העגל היה בן שור, ולכן כמו שהפרה – האמא של העגל מתקנת את חטא העגל (פרה אדומה), כך גם בשור יש רמז לתיקון וחזרה לתורה בשלמות. על גבי זה מתגלה ה' בעולם, שזה מתגלה בדן שציורו נשר, כעין המלך (מלך העופות) שמרחף מעל, כנגד מלך מלכי המלכים הקב"ה שמתגלה על גביהם. [נראה כרמז שנאמר על שה' הוציאנו ממצרים: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי" (שמות יט,ד), כעין כרמז בגילוי של נשר לגילוי ה' בעולם, שהיה ביציאת מצרים גילוי ה' גדול], (וסימנו של דן הוא נחש, ההיפך מגילוי ה', שהנחש החטיא את האדם, ולכן מרמז בנשר על תיקון לחטא הנחש בעולם – ע"י גילוי שם ה' בעולם. ודן בנחש מרמז על שמשון שהיה נראה ליעקב כגואל [ב”ר צט,יא], כרמז לגאולה שאז יהיה רק ה' אחד ושמו אחד, ולכן גם כעין נחש שהוא פועל יחידי [שם], כעין ה' אחד. גם דן היה האחרון במחנות ולכן הוא היה 'מעירם ומזרזם' [כמו שמובא בפסיקתא], שזה זירוז ללכת אחר ה' במסעות, והיה גילוי ה' במדבר ולכן כרומז על גילוי ה' בעולם). עוד נראה שרומז על רגלי העולם: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). שכך מרמזים על רגלי הקדושה של העולם, שכך העולם עומד ולכן סופו שיתגלה בכולו שם ה'. יהודה – אריה רומז לתורה, שאריה רומז למלכות, שהתורה מגלה שאנו בני מלך המלכים הקב"ה, ולכן ראויה לנו התורה (והיא גילוי רצונו של המלך – רצון ה'). ראובן – אדם כנגד גמילות חסדים שבין בני אדם. אפרים – שור כנגד הקרבנות שבהם מעלים גם שוורים. ומעל זה העולם עומד, כעין הנשר שנמצא למעלה מעל הקודמים (שהם על הקרקע). עוד נראה שזה כנגד התורה: אריה כנגד ספר בראשית שבו מסופר על האבות שהיו מלכים, וכן מהם הכח שלנו (ולכן אריה שמסמל כח), וזה יהודה שיש בשמו שם ה', כמהותם של האבות שפעלו לגילוי שם ה' בעולם. אדם כנגד ספר במדבר שבו מסופר על מעשי בנ"י במדבר – מעשי האדם (וכן מצוייר דודאים, כמו שמצא ראובן את הדודאים כשהלך בשדה [בראשית ל,יד], כרמז להליכה בחוץ, כעין הליכת בנ"י במדבר), וזה ראובן שרמוז בשמו ראו-בן, לראות מה עשה הבן, מה עשו בנ"י בניו של ה' במדבר. שור כנגד ספר שמות, שבנ"י היו משועבדים בעבדות במצרים, כמו שור שעובד קשה בשדה (וכן מסופר בו חטא העגל, ותיקונו ע”י הקמת המשכן), וזה אפרים כרמז ללשון עפר (שמתחלף א' ב-ע') – שהיו בנ"י מושפלים בעבדות במצרים כעפר (וכן בעגל נפלו מהיותם בני עליון [ע"ז ה,א] כעין נפלו למטה כביכול לעפר הארץ, וכן המשכן הוא בשביל להשרות שכינה בעולם גם כשאנו בדרגה פחותה, כשיש בנו חטא, ולכן כעין פחותים כעפר). נשר כנגד ספר ויקרא שבו מעלים קרבנות, כביכול לשמים, כעין נשר שעולה ועף בשמים, וזה דן כרמז לדין, שהקרבנות מורידות את מידת הדין בעולם. ועל גביהם זהו כסא הכבוד, וכן במחנה המשכן באמצע, כנגד ספר דברים שהוא משנה תורה, כולל את כל התורה, והוא נאמר סמוך לכניסה לא"י, כרמז שהשכינה מתגלה כראוי דווקא בא"י. אולי גם אפשר שזה כמרמז שבנ"י מקדשים את העולם, ולכן כעין גילוי כנגד המשכן. בצד מזרח יש את המזבחות (מזבח העולה ומזבח הקטורת), ועל מזבח העולה נאמר שהיתה האש שבאה משמים: 'רבוצה כארי' (יומא כא,ב), ולכן נרמז באריה ביהודה שבמזרח. בצד דרום יש את המנורה שהיא כעין רמז לנשמות בנ"י "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז), ולכן מתגלה בדמות אדם בראובן בדרום. בצד מערב יש את הארון ובו הלוחות ושברי הלוחות, ולכן נרמז בשור כרמז שחטאו בעגל, שלכן נשתברו הלוחות, אבל תוקן בכך שניתן להם הלוחות השניים, ולכן נרמז בשור באפרים במערב. בצד צפון יש את השולחן ששם יש לחם, ולכן כעין מרמז על צרכי האדם כעין אוכל, שזהו נשר כמו שהתגלה שה' פעל בשבילנו – שהוציאנו ממצרים, שזהו שעשה לנו את צרכנו (בצורה הגדולה ביותר), ונאמר על זה במשל של "כנפי נשרים" (שמות יט,ד), ולכן זה מתגלה בדמות נשר בדן שבצפון. אולי אפשר גם כרמז בין הדמויות למלאכים: 'כשם שברא הקדוש ברוך הוא ד' רוחות וכנגדן ד' דגלים, אף כך סיבב לכסאו ד' מלאכים: מיכאל וגבריאל ואוריאל ורפאל. מיכאל בימינו כנגד ראובן, למה נקרא שמו מיכאל? בשעה שעברו ישראל בים פתח משה בשירה "מי כמוך" וגו', מי שסיים את התורה אמר (דברים לג, כו): "אין כא'ל ישורון", "מִי כָמוֹךָ" "אין "כָּאֵ'ל" הרי מיכאל. אוריאל משמאלו כנגד דן שהוא בצפון, למה נקרא שמו אוריאל? בשביל תורה נביאים וכתובים, שהקב"ה מכפר עליו ומאיר להם לישראל, שנאמר (ישעיה ס, א): "קומי אורי כי בא אורך", ודוד אמר (תהלים קיח, כז): "א'ל ה' ויאר לנו" הרי אוריאל. וכן הוא אומר (מיכה ז, ח): "כי אשב בחשך ה' אור לי". גבריאל מלפניו כנגד מלכות יהודה ומשה ואהרן שהיו במזרח, ולמה נקרא שמו גבריאל? ביהודה כתיב "כי יהודה גבר באחיו" וגו', ובמשה כתיב "ויקרא אל משה”, וכתיב (ישעיה ט, ה): "ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור" הרי גבריאל. רפאל כנגד אפרים, ולמה נקרא שמו רפאל? כדי לרפאות שברו של ירבעם שיצא מאפרים שהוא במערב (במדבר יב, יג): "'א'ל נא רפא נא לה" הרי רפאל' (במדבר רבה ב,י). שכך כנגד מיכאל זהו ראובן, וסימנו אדם, שבנ"י שרו את שירת הים וכו', שזהו בדיבור שהוא היחודיות של האדם, שהוא במעמד מדבר. כנגד אוריאל זהו דן, שהקב"ה מכפר ומאיר, וזהו סימן נשר, “כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו" (דברים לב,יא), הנשר מרחם על בניו, וכך ה' נהג עמנו ברחמים במתן תורה, וכנשר ששם את בנו מעליו (ראה שם רש"י), שכך זה מרמז על התורה (כמתן תורה) וכפרה – שה' מרחם עלינו, ומאיר כמו שהבן נמצא מעל הנשר ולכן האור שבא מהשמש מאיר עליו. כנגד גבריאל זהו יהודה שבו המלכות, וזהו אריה שהוא מלך החיות (ואף משה היה כעין מלך). כנגד רפאל זהו אפרים, שבא לרפאת את שברו של ירבעם מאפרים, שהוא עשה שני עגלי זהב (מלכים א יב,כח), ולכן נרמז בסימן של שור, כנגד תיקון לעגלים שהעמיד. כך שהדמויות מרמזות על המרכבה ועל גילוי המלאכים שהם שלוחי ה', שכך גם אנחנו שלוחי ה' לתקן את העולם לשכינה.יהי רצון שנזכה להקים שכינתא מעפרא בשלמות.