דבר תורה בענין מנין ישראל ממצרים עד כניסתם לארץ
14/5/2021
בענין מנין ישראל ממצרים עד כניסתם לארץ
לכאורה תורה אומרת שמנין ישראל מזמן שיצאו ממצרים שש מאות אלף לא נשתנה עד אחר יום
הכפורים שאז מינה משה שרי אלפים שרי מאות וכו׳ כנגד שש מאות אלף, וכן לא
נשתנה אחר כך בשנה השנית בחודש השני בקברות התאוה שאמר משה כשש
מאות אלף רגלי
א. בפרשת בא כתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף, וברש״י הגברים מבן עשרים שנה ומעלה, ויל״ע דלכאו׳ מנין בני ישראל לא נתגדל בחודשים אחרי יציאת מצרים דכתיב בפרשת יתרו ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגו׳ ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות, וברש״י כתב שרי אלפים הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף שרי מאות ששת אלפים היו שרי חמשים שנים עשר אלף שרי עשרות ששים אלף ע״כ, ודברי הרש״י מקורם בגמ׳ סנהדרין דף י״ח ע״א ת״ר ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת שרי אלפים שש מאות שרי מאות ששת אלפים שרי חמשים שנים עשר אלף שרי עשרות ששת ריבוא נמצאו דייני ישראל שבעת ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות ע״כ, והיה זה כששה חודשים אחרי מתן תורה דהא ברש״י לעיל מינה עה״פ ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם כתב דגם למ״ד דיתרו בא קודם מתן תורה האי פרשה לא היה אלא אחרי מתן תורה בשנה השנית במוצאי יוה״ב שהרי נאמר וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו ואילו בפר׳ בהעלותך כתיב ויאמר משה לחובב וגו׳ נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד׳ וזה היה אחרי מתן תורה ולא מצאנו שיתרו הלך וחזר ועל כרחך שלא הלך אל ארצו אלא בשנה השנית, [ולכאו׳ אינו מובן דברי הרש״י דגם אי נימא דוישלח משה את חותנו היה בשנה השנית מנלן דהא דכתיב ויהי ממחרת היה בשנה השנית אולי היה זה בשנה הראשונה במוצאי יוה״כ אחר מתן תורה, אבל כונת הרש״י פשוטה דבשנה השנית היינו לשנות עולם וכ״כ הרא״ם והיינו מוצאי יוה״ב כארבע חדשים אחר מתן תורה ונקרא בשנה השנית לשנות עולם שמונין מתשרי], ואיך שייך דבר זה שמיציאת מצרים עד מוצאי יוה״כ לא היו בני ישראל אלא אותו מנין של שש מאות אלף.
וביותר יש להקשות דבפרשת בהעלותך כתיב ויאמר משה ׳שש מאות אלף רגלי׳ העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם, ויל״ע מתי היה ירידת השליו דלכאו׳ בפרשת בשלח כתיב בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וכתיב ויהי בערב ותעל השליו ובבוקר היתה שכבת הטל, והמן ירד בחודש השני בט״ז אייר כדכתב רש״י פט״ז פסוק א׳ דשם כתיב ויסעו מאלים ויבואו למדבר סין בחמשה עשר יום לחודש השני וילונו וגו׳, אכן בפרשת בהעלותך כתיב אחר ירידת השליו ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה ובפרשת מסעי הובא חמש מסעות שהיו בין אלים שירד שם המן לקברות התאוה, וגם בפרשת בהעלותך כתוב שקברות התאוה היה בשנה השנית דכתיב ויהי בשנה השנית בחודש השני וגו׳ ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכון הענן במדבר פארן וברש״י כתב דמדבר פארן זה קברות התאוה, עוד כתב הרש״י שם דנמצאת אומר שנים עשר חדש חסר עשרה ימים עשו בחורב וכו׳, והיינו דנסעו ממדבר סיני לקברות התאוה רק בשנה השנית בחודש השני בעשרים לחודש, [וקשה מדברי הרש״י ריש פר׳ מסעי שכתב די״ד מסעות היו בשנה הראשונה משנסעו מרעמסם עד שבא לרתמה שמשם נשתלחו מרגלים הא כתיב שנסעו ממדבר סיני לקברות התאוה בשנה השנית וזה היה קודם חצרות שהיה קודם רתמה], גם יל״ע דהא בפרשת בשלח כתיב שהקב״ה אמר למשה שמעתי את תלונות בני ישראל וגו׳ בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ד׳ ואילו בפרשת בהעלותך כתיב עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם וגו׳ וברש״י כתב דהרשעים עודנו הבשר בין שיניהם מתו ובכשרים מתמצין על מטותיהן ואחר כך נשמתן יוצאה, ומבואר שהיה שלא כהוגן, ובמפרשים מבואר דבאמת היה ב׳ ירידות של השליו, ובגמ׳ ביומא דף ע״ה ע״א איתא ויאמר משה בתת ד׳ לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה בשר ששאלו שלא כהוגן ניתן להם שלא כהוגן וכו׳ מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה, ובספר תוס׳ יוה״כ ביומא שם כתב דלכן בפעם הראשונה לא כעם הקב״ה כי היו אוכלים מעט בשר ולא לשבעה אבל בשנה השנית התרעמו מי יאכילנו בשר אע״ג דהיה יורד להם שליו בכל יום מעט ולא היה לשובע והם בקשו לאכול בשר לשבעה דרך גרגרנות ולפיכך נענשו, ובאופן אחר כתב החזקתי פר׳ בהעלותך דהשלו פסק משנה הראשונה ולכן התאוו שוב, [ויל״ע בדברי הרש״י פר׳ בהעלותך עה״פ מי יאכילנו בשר וכי לא היה להם בשר והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו׳ וא״ת אכלום וכו׳ ולמה לא הקשה רש״י יותר וכי לא היה להם בשר הלא היה להם שליו, וצ״ל דכונת הרש״י להקשות דלפי תאותם שלא היה מספיק להם השליו מ״מ היה להם מקנה וצאן ובקר ולמה בכו מי יאכילנו בשר, אבל בדברי הרמב״ן שם יקשה דכתב עה״פ מי יאכילנו בשר וז״ל כי לא היה לכל העם בשר לאכול בכל יום אע״פ שאכלו ממנו פעמים רבות והיה למקצתם מקנה ואכלו ממנו הגדולים כמנהג המחנות ומקומות היוקר ע״כ, ולמה לא הזכיר את השליו שירד להם מעט הלא גם מה שכתב והיה למקצתם מקנה היינו שלא הספיק לתאותם וצ״ע], ועכ״פ מבואר דהאי פרשה דמתאוננים שבפר׳ בהעלותך היה בשנה השנית וכתיב ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם וגו׳ ולכאו׳ קשה וכי לא נתרבו כלל מזמן יציאת מצרים, וברש״י פירש שם דשש מאות אלף רגלי לא חש למנות את הפרט שלשת אלפים היתרים ור׳ משה הדרשן פירש שלא בכו אלא אותן שיצאו ממצרים ע״כ, ולדברי ר׳ משה הדרשן ניחא דבאמת עם ישראל אפשר שהיו הרבה יותר אלא שלא בכו אלא שש מאות אלף שיצאו ממצרים אבל לפי מה שכתב הרש״י דלא חש למנות את הפרט שלשת אלפים מבואר דלא התרבו ישראל אלא שלשת אלפים.
ב. לומר שהמנין הזה הוא האמור בחומש הפקודים שהרי נאמר בו באחד לחדש השני והמשכן הוקם באחד לחודש הראשון ובו׳ ומהמנין הזה נעשו האדנים משקלים שלו שנאמר ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו׳ הא למדת שתים היו אחת בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה ואחת בשנה שנייה באייר משהוקם המשכן ע״כ, והיינו דרש״י הוכיח דהיה מנין קודם הקמת המשכן ממה שעשו את האדנים מהשקלים ואילו המנין של פר׳ במדבר היה בחודש השני בשנה השנית שזה אחר הקמת המשכן אלא היה אחר יוה״ב מנין שהוא אחר העגל משל לצאן וכר׳.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
