תיקון המידות בימי השובבי"ם
נכתב על ידי DL2000, 11/2/2013
בס"ד
תיקון המידות בימי השובבי"ם
אמר השם יתעלה בפי עבדיו הנביאים (ירמיה ג, כב): "שובו
בנים שובבים, ארפא משובותיכם, הננו אתאנו לך, כי אתה ה'
אלקינו". – יסוד תקנת ימי השובבי"ם הנעלים והמקודשים
הללו, סמכוה הקדמונים באסמכתא מהאי קרא, הקורא
באהבה לבנים אהובים לשוב אל ה' בימי פרשיות 'שובבי"ם',
לרפא ולתקן כל משובותיכם – הם הקלקולים והפגמים
הקשים רח"ל.
בעמדנו כה בשבת קודש זו בחתימת ימי השובבי"ם, הכל
הולך אחר החיתום! (ברכות יב.), ומתגבר כח תיקון שובבי"ם
ביתר שאת ועוז.
אחד התיקונים העיקריים והגדולים ביותר המבוארים
בספרים בימי השובבי"ם, הוא בשבירת המידות!
כמו שאמרו ז"ל (ר"ה יז.): "כל המעביר על מידותיו (שאינו
מדקדק למדוד מידה למצערים אותו, ומניח מידותיו והולך לו, כמו אין מעבירין
על המצוות – רש"י), מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר (מיכה ז, יח)
'נושא עוון ועובר על פשע', למי נושא עוון – למי שעובר על
פשע".
שבירת המידות מלאכה מפרכת היא, ודווקא משום כך טמון
בה סוד התיקון הנורא, מחמת השבירה הגדולה והוויתור
העצום שיש כאן! – ככל שמשבר יותר את עצמו ורצונו, את
גאוותו ואת ניפוח היש! כן יעמיק ויגדל יותר התיקון שבנפש.
ליישר הליכותינו בדרכי נועם ורצון ובתיקון המידות, ולהתנהג
בדרך הישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה
ותפארת לו מן האדם (אבות ב, א).
מהאי טעמא השבתי באשר נשאלתי מאיש ירא אלקים,
שחפץ מאוד להשלים תיקון שובבי"ם בפ"ד תעניות שלמות,
כאשר הורה רבינו האר"י ז"ל. [ולא לפדותם כמקובל כיום, על
פי הוראת הבן איש חי זצוק"ל].
אך אמרתי לו, שמתחילה בטרם יגש אל התעניתים, יש
לבדוק ולשקול היטב, אם לא ייכשל בעקבות אותם תעניות
במידת הכעס חלילה וחלילה, שיכעס ויקפיד בביתו על אשתו
או על בניו ובנותיו... – שכן על עוון הכעס הקשה כבר יצטרך
על פי תיקון האריז"ל להתענות קנ"א תעניות, כמנין 'כע"ס' (עם
הכולל), כנודע בדברי רבינו בשער רוח הקודש (דף י"ג ע"א), ואם כן
יימצא שכרו יוצא בהפסדו הגדול...
עלינו אפוא לתפוס בתיקון הנאה והגדול ביותר של ימות
השובבי"ם: "מעביר על מידותיו!", לוותר ולוותר! – שבזה
מובטחים אנו לכפרת כל העבירות, לא רק על עוונות השגגות
והזדונות, אלא אף על הפשעים! שהיא מדרגה הקשה ביותר
של עבירות להכעיס, היודע את ריבונו ומכוון למרוד בו רח"ל
(ספרא בחוקותי ב). – שעל כולם יתכפר ויזדכך בכח "שבירת
המידות!" אמן.
[ע"פ שיחת שובבי"ם, בכולל הרה"ג ר' משה סובל, י"ד שבט תשס"א]
***
משפחה אחת מהמיוחסות שבארץ הקודש, לא התקיימו
ילדיהם לא עלינו. – הם זכו להיפקד בפרי בטן כמעט מדי שנה,
אך לדאבון ליבם בתקופה קצרה אחר הלידה מתו היילודים
בזה אחר זה, ונשארו ערירים שנים רבות רחמנא ליצלן.
צערם הגדול היה קשה מנשוא! – לאחר שזכו כבר להיפקד,
ומשכו במשא העובר כל תשעת ירחי ההיריון, וגם עברו כל
שבעת מדורי הלידה הקשים... בקושי הספיקו לחבוק התינוק
תקופה קצרה ביותר, והנה נאבד מהם והלך לנגד עיניהם,
השם ירחם! כשהמכה הקשה והאיומה הזו, רודפת אחריהם
שנה אחר שנה, וילד אחר ילד! ירחם המרחם על נדכאי עמו
ישראל.
הם כמובן הרעישו עולמות בתפילות ובקשות נוראות,
ובסגולות אין קץ, ומנגד גם בדרישת הרופאים מקרוב
ומרחוק, לדעת מה זה ועל מה זה, מדוע אין הילדים
מתקיימים, ומה עליהם לעשות כדי לזכות לזרע חי וקיים?!
אחד הפרופסורים הגדולים, מחוקרי התפתחות היילודה
באחד מבתי החולים הגדולים בעולם, שהגיע אליו מקרה זה,
נגע מאוד לליבו, ולאחר שבחן היטב את תוצאות הבדיקות
הרבות, ובדק את כל פרטי התיק הרפואי העבה, הגיע
למסקנה ברורה, שהעצה היחידה להצלת היילודים במשפחה
זו, היא להחליף תיכף ומיד לאחר הלידה את כל הדם של
התינוק. משום שהגנים הזורמים בדם היילוד מזוג זה, אין
בהם אפשרות קיום עלי אדמות. ולכן פסק ברורות,
האפשרות היחידה להצלתם היא הכנת מספר מנות של דם
מסוג מסוים ומדויק הנצרך ליילודים אלו, בכמות המספיקה
להחלפת כל דמו של התינוק!
ההורים שמחו מצד אחד על עצם העצה, המאפשרת פתח
הצלה לקיום ילדיהם. – אבל מאידך, המשימה שהטיל עליהם
הפרופסור לא היתה קלה... הם פתחו אפוא במסע חיפוש
ודרישה אחר אדם בעל אותו סוג דם, שיסכים לתרום מדמו
מספר מנות נכבדות, בדיוק בעת לידתו של התינוק!
החיפוש לא היה קל, אך מה לא יעשו הורים בשביל ילדים!
– הם ביררו ושאלו פרסמו וחיפשו, עד שבסייעתא דשמיא
נמצא אדם מתאים מחוץ לארץ, שחס וריחם על צערם הגדול
של אותם הורים, והסכים לעמוד הכן, זמין לקראת הלידה,
להגיע לארץ הקודש, שכשיקראו אותו לבית החולים יתרום
את דמו לחיי הרך הנולד.
ואכן לתקופת הימים הגיעה עת ללדת בשעה טובה
ומוצלחת, האיש התורם עודכן מבעוד מועד, הוא טס במיוחד
ארצה כדי להיות עומד מוכן להצלת נפש מישראל! – בעת
שנסעו ההורים ללידה בבית החולים, הצטרף עימהם אף אותו
תורם ומציל, הרופאים הקיזו מדמו את הכמות הנצרכת,
ותיכף בהגיע שעת הלידה המיוחלת, כשיצא התינוק לאוויר
העולם בשעה טובה, היתה מנת הדם מוכנה ועומדת עבורו. –
הפרופסור הגדול בעצמו היה נוכח במקום, לבצע כיאות את
מלאכת החלפת דמו של התינוק, כשהוא מקפיד ומשגיח
שייעשה הכל בדקדוק כראוי, ועשה מלאכתו בנאמנות
ובשלמות!
והנה לשמחתם הגדולה של ההורים, התקיים זה הילד
לאביו ולאימו, התברר שעצתו הנבונה של הפרופסור הועילה,
והילד המשיך לחיות ללא שום חולשות ותקלות, בבריאות
טובה ואיתנה לאורך ימים ושנים.
ההורים המאושרים לא שכחו לרגע את אותו אדם, מטיבם
ומציל חיי בנם, הם לא פסקו להודות לו ולהכיר בטובתו. – עוד
בטרם עלותו על כבש המטוס לאחר הלידה חזרה לביתו,
הקיפוהו במתנות רבות עטורים במכתבי תודה נרגשים!
כשכל משפחתם המורחבת מצטרפת לברכת התודה, על
זכותו הגדולה להיות שליח ההשגחה העליונה להצלת חיי הבן
האהוב!
האיש מצידו הצטנע, ולא הבין על מה המהומה הגדולה,
הוא טען שראה זאת מיד מהרגע הראשון כחובתו הטבעית
והפשוטה... "באם יש בידי ובאפשרותי בתרומה של כמה
מנות דם, להציל נפש מישראל, להחיותו ולקיימו בעולמו, הרי
זו חובתי לקום ולהציל!" – אמר בענוותו.
ברם הערכתם והכרת טובתם של ההורים לאותו איש יקר
רוח רק התעצמה וגדלה, ככל שראו את הנחת בעיניהם,
בהתפתחותו התקינה וגידולו של בנם אהובם מחמד ליבם. –
בכל שלב בחיי התינוק, כימי הולדתו וכיוצא, שלחו מכתב נאה
אל תורם הדם לחו"ל, בצירוף תמונות יפות מהתקדמותו וכו'.
כשהגיעה שמחה ה'חלאקה' של התינוק, שלחו מתנה
מיוחדת בצירוף תמונת חלאקה מתוקה... עם לא מעט
'פעקעלאך' בעלי ציצית... לכל בני ביתו ומשפחתו. – כך
שבמשך השנים נוצרה ביניהם קרבה מיוחדת, עד שחשו
כמשפחה אחת... ובכל התקדמות בחיי הילד קיבל התורם
הנכבד תזכורת של מכתב השתתפות בהתפתחות. – כגון
ב'חומש סעודה', ובתחילת משניות וגמרא, ובסיומים וחגיגות
שונות...
לשמחת הבר מצוה הגדולה של הנער, הגיע תורם הדם
במיוחד לארץ הקודש, אחר שאמרו ההורים שאי אפשר
לגשת לשמחתם הגדולה בלעדיו... – וכך נמשך כל העת
קישור אהבים מופלא עם אותה משפחה, ובעיקר עם הבן
הצעיר, שהתגלה ב"ה כנער מיוחד, מוצלח ומופלג בכל מידה
נכונה, היה לו חן מיוחד, ועשה חיל בלימודיו ובכל הליכותיו
בהצלחה גדולה!
הוא ליווה את התקדמותו בכניסתו לישיבה קטנה,
מהטובות והחזקות שבארץ הקודש, ובמעברו לישיבה
הגדולה וכו' – בחליפת מכתבים תדירה, שהיו ההורים
מעדכנים אותו כדרכם בכל קורות בנם, כשאינם שוכחים
לציין תמיד את ברכת תודתם. – ואילו הוא מצידו היה חוזר
ומדגיש, שלא עשה כלום, רק קיים חובתו הפשוטה, ושמח
על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו, כמו שהעידו רז"ל (סנהדרין
לז.): "כל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב
כאילו קיים עולם מלא!".
והנה בהגיע אותו בחור עילוי לקראת עונת השידוכים, סיבב
מסבב כל הסיבות – אשר ממנו יתברך בעצמו מפתחות
השידוכין, כמאמר רבי ראובן בן אצטרובילי (מוע"ק יח:): "מן
התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, מה' אשה לאיש" – שנעשה
זה הבחור חתנו של תורם דמו בכבודו ובעצמו, ונשא את בתו
לאשה!
ונודע אז למפרע, שכל אותה הצלה ותרומת הדם שהוציא
האיש מקרבו, חזרה אליו בעצמו, להחיות ולקיים את חתנו
שלו, המעותד לבתו הכלה בעצמה, עוד מארבעים יום טרם
יצירתו... (סוטה ב.) – וכמאמר העולם: כל מה שאדם עושה,
לעצמו הוא עושה!...
כי אכן מוויתור ושבירת המידות אין מפסידים כלום... –
אדרבה רק מרוויחים בכפלי כפליים, בפירותיהם הטובים
שבעולם הזה, ובקרן הגדולה הקיימת להם לעולם הבא!
[שיחה פרטית ב' כסליו תש"ע]
***
אחד מגדולי הצדיקים והרבנים המפורסמים של ירושלים
בדור שלפנינו, מצא פעם בבית הכנסת יהודי מדוכא שבור
ורצוץ, עני ואביון מלא חולאים ופצעים, ומוקף בצרות
וייסורים מכף רגל ועד ראש! נכמרו רחמיו של הרב הגדול על
אותו מסכן, ומשכו עמו לביתו, הכניסו לסלון הרחב והחל
א
לטפל בו ובכאביו שעות רבות... לאחר שניקהו כראוי, האכילו
והשקהו כדי שובעו, הרבה לדבר עמו ולחזק את ליבו. הוא
רחש לו כבוד גדול! והיה נראה כאורח דגול וחשוב שהגיע
לביקור מיוחד בלשכת הרב... וכך ליווה אותו כברת דרך בדרכו
חוצה.
אחד מתלמידיו שראה עד כמה טרח הרב עבורו, ניגש אליו
ושאלו, וכי עד היכן היא המידה? ומדוע כיבדו כל כך לאותו
דלפון?
ענה לו הרב הצדיק בחכמתו: אמור נא לי, אילו היה זה
האורח דנן גביר גדול עתיר נכסין, האם גם היית שואלני מדוע
אטרח כל כך לכבודו? – כנראה בדומה, שאת העשיר הגדול
מובן לך שצריך לכבד ולקרב!
ובכן דע לך, שזה ההלך הנדכא שראית כאן בביתי, עשיר
גדול הוא! – הוא עשיר בצרות וייסורים! הפעקיל [חבילת
הצרות] שלו שוקל פי כמה וכמה מכל העשירות הכבדה
והעצומה של שועי עולם!... וכי יודע הנך לשער ולהעריך כמה
שווים ויקרים הם הייסורים? הלא ערכם וגודל שכרם עצום עד
מאוד!
נמצא אם כן בחשיבות דלעילא, חשיבות האמת, עשיר הוא
זה המסכן יותר מן המיליונרים הגדולים ביותר... לפיכך ראוי
הוא שאטרח עבורו ואכבדו בכל מיני כבוד ויקר!
ויהי רצון שיתברכו בית ישראל בעשירות ושפע, שיהיו כלים
ראויים לברכה הרוחנית, מתוך הרחבת הדעת ומנוחת הנפש,
לעשות נחת רוח לבורך יתברך שמו.
[שיחה פרטית כ"ג סיון תשע"ב]
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
