הרב הגאון המקובל ר בי אהרון סלוצ  קי זיע"א, שמע סיפור

מופלא מפי רבה של ירושלים הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זיע"א

על ענין אמירת הקדיש שקרה בפרשבורג, בעת שלמד בישיבתו 

של הגה ק" ה "כתב סופר" זיע"א בפרשבורג, ומעשה שהיה  כך

היה:

   אישה מכובדת ובעלת עסק מבוסס, הייתה נוהגת במשך שנים 

רבות להביא מדי פעם בפעם תרומה הגונה לישיבה, בתנאי 

שיגידו בישיבה קדיש תמידי לעילוי אותן נשמות גלמודות שאין 

מי שיגיד קדיש אחריהן, והישיבה העמידה בחור מיוחד שאמר 

קדיש לטובת נשמות אלו   .

   לימים הסתלק לעולמו בעלה של אותה אישה, ומכיוון שהוא 

ניהל את העסק ביחד אתה, פגעה פטירתו בעסק, שנצטמק והלך 

עד שנסגר כליל. מצבה הכלכלי של האישה הלך והחמיר, וברבות 

הימים נפל עליה עול נוסף, כאשר הגיעו שתי בנותיה לפרקן, 

וכסף מנלן? נשאה האישה את סבלה בדומיה, קיבלה עליה את 

הדין באומץ והשלימה עם גורלה. אולם, על דבר אחד לא יכלה 

לוותר ולבה היה מר עליה ביותר והכאיב לה מאוד, וזהו, ענין 

אמירת הקדיש שעלול להתבטל, לאחר שבלית ברירה הפסיקה 

את ההקצבה לישיבה למטרה זו   .

   במר נפשה עלתה להנהלת הישיבה ושטחה את בקשתה 

שהישיבה תיאות להמשיך גם הלאה את אמירת הקדיש לעילוי 

נשמות גלמודות, עד שירחיב ה' את גבולה ותחזור לתמוך בישיבה 

כמקודם. נתרגשו מאוד ראשי הישיבה מתום לבה וצדקת נפשה 

של אלמנה זו, והבטיחו לה למלאות את מבוקשה ולשמור את 

אמירת הקדיש כמו שהיה עד כה   .

    הבטחה זו מלאה את נפשה אושר אין קץ, וכשברק של אושר 

מנצנץ מעיניה הנוגות, נפרדה מראשי הישיבה ופנתה ללכת 

לדרכה. מעתה שוב לא העיק עליה כל כך המצב שלה, ואפילו 

מצב שתי בנותיה שהגיעו כבר מזמן לפרקן. כי מרגע שעניין 

הקדיש לנשמות גלמודות הובטח לה, כמעט שלא חסר לה כלום 

בעולמו של הקב"ה. ובעניין שתי בנותיה, שמה מבטחה בה', אבי 

היתומים ודיין האלמנות. והוא הרחום וחנון יראה בוודאי בעוני  ין

של בנותיה, ויזמין להן את זיווגן וכל צרכיהן   .

  

  

   בצאתה לרחוב בא למולה יהודי ישיש בעל הדרת פנים נדירה, 

כשזקן צח כשלג יורד לו על פי מידותיו, וברכה לשלום. הופתעה 

האישה מהסברת הפנים הלבבית של הזקן הבלתי מוכר לה   .

   הפתעתה גדלה שבעתיים, בעת שהזקן התקרב אליה ונכנס 

אתה בשיחה לבבית תוך התעניינות במצבה ובמצב בנותיה   .

   נאנחה האישה האלמנה קשות ושטחה לפניו את מר גורלה ואת 

נפילתה מאיגרא רמה לשפל המדרגה, עד שאין לה האמצעים 

ההכרחיים להשיא את בנותיה הבוגרות. "מהו הסכום המשוער 

הדרוש לך להוצאות נישואיהן של בנותיך?" שאל הזקן   .

   "לשם מה חשוב לכבודו לדעת, למאי נפקא מינה?" השיבה 

האישה בתימהון" "אינני שואל זאת מתוך סקרנות וחטטנות" 

השיב הזקן, אני רוצה לעזור לך, כששמעה האישה את הדברים, 

נענתה ונקבה בסכום המשוער.

   שלף הזקן גיליון נייר ורשם הוראה לבנק המקומי לשלם לאישה 

מוכ , ז" את הסכום שנקבה. אולם בטרם שם את חתימתו, הביע את 

משאלתו שהיות ומדובר בסכום רציני וגדול מאוד, רצוי שתהא 

חתימתו בנוכחות עדים שיראו במו עיניהם כשהוא חותם אישית 

על ההמחאה, ויאשרו זאת בחתימת ידם   .

   נרגשת ומופתעת ממה שהתרחש, חזרה לכיוון הישיבה של 

ה"כתב סופר", עלתה לאולם הישיבה ובקשה משני בחורים 

להילוות אליה. משראה אותם הזקן, הציע להם שיתבוננו איך 

שהוא שם את חתימתו על הוראת התשלום, וליתר בטחון ביקש 

מהם פיסת נייר ורשם עליה את חתימתו למזכרת ולדוגמא. 

במסרו את ההמחאה על הסכום הנכבד לידי האישה, הורה לה 

שתלך לפדות את ההמחאה למחרת בבוקר.

   כל העניין נראה לאישה ההמומה תמוה ומוזר. מה ראה הזקן 

הזר הבלתי מוכר להסביר לה כל כך פנים, ולהראות רוחב לב 

כזה, עד כדי כיסוי כל הוצאות הנישואין של שתי בנותיה. אף על 

ספקותיה, הזדרזה האלמנה למחרת לסור אל הבנק ולנסות בלב 

דופק את מזלה.

   כשבחן פקיד הבנק את ההמחאה, תקע בה מבט תוהה, מסתכל 

פעם ופעמיים וכולו נבוך ומשתאה. תוך הבעת סימני המבוכה 

ביקש מהאישה להמתין, והוא נכנס עם ההמחאה למנהל הבנק 

שהיה גם בעליו. וכאן התרחש משהו דרמטי ביותר  .   

   כשראה מנהל הבנק את ההמחאה, צנח מכיסאו והתעלף…

בבנק קמה מהומה, הפקידים ששמעו על המתרחש, הכניסו מיד 

את האישה לחדר צדדי והפקידו עליה שומר לבל תתחמק, תוך 

חשד שיש כאן עניין של מעשה מרמה.

אחרי ששבה רוחו של מנהל הבנק, ביקש לראות את 

האישה שהגישה את ההמחאה לפירעון. בהכנסה שאלה 

בבהילות, אימתי וכיצד קיבלה את ההמחאה?

   "רק אתמול קיבלתיו מיהודי מכובד בעל הדרת פנים  ,

וישנם אפילו שני בחורי ישיבה היכולים לשמש כעדים שראו 

איך שכותב ההוראה חתם על ההמחאה", ענתה האישה 

כמתנצלת. "האם תוכלי לזהות את האיש אם אראה לך 

אותו בתמונה?" שאל המנהל   .

   "בוודאי אזהה אותו, ואין לי כל ספק שגם שני הבחורים 

יוכלו לזהות אותו", ענתה  . הורה המנהל להביא לפניו את 

תמונת דיוקנו של אביו המנוח, וכשהוצגה התמונה בפני 

האישה, הצביעה בלא היסוס עליו כעל האיש שנתן לה את 

ההמחאה. ציווה המנהל לפרוע את ההמחאה ושחרר את 

האישה   .

   אחרי שהאישה עזבה, סיפר המנהל לנוכחים את פשר 

הפרשה המוזרה שהתחוללה לנגד עיניהם. האיש שמסר את 

ההמחאה לאישה, אינו אלא אביו שהלך לעולמו לפני עשר 

שנים. בלילה שלפני זה הופיע אביו בחלום ואמר לו בזו 

הלשון: "דע לך שמאז שסרת מן הדרך הישרה והתחתנת עם 

נכרית והפסקת לשמור את הקדיש, לא מצאה נשמתי 

מנוחה, עד שבאה אישה אלמונית וצוותה להגיד קדיש 

לנשמות שאין אומרים קדיש אחריהם, וזכותי עמדה לי 

שהקדיש הזה שאמרו בישיבה לפי פקודת האישה גרם עילוי 

ונחת רוח לנשמתי. אישה זו תופיע מחר בבוקר בבנק שלך 

עם המחאה שמסרתי לה לכיסוי הוצאות נישואי שתי 

בנותיה    ."

   כשקמתי בבוקר נפעם מהחלום, ספרתיו לאשתי שלעגה 

לכל העניין. אולם משהופיעה האישה עם ההמחאה נתאמת 

לי שאכן החלום אמת היה   .

   וסיים רבי יוסף חיים זוננפלד ואמר: "יודע אתה " מי היו 

שני הבחורים  –? אני הקטן וחברי ר' יהודה גרינוואלד"…    

   סופו של סיפור הוא שהאיש נהיה לבעל תשובה, אשתו 

נתגיירה כדין, וזכו להקים בית נאמן בישראל   .