מתניתין (ר"ה ב.): "ארבעה ראשי שנים הם וכו', באחד בשבט 

ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים 

בחמשה עשר בו".

בסה"ק בני יששכר (מאמרי חדש שבט מאמר ב ס"ק ב) דייק לשון 

"ראש השנה לאילן" - בלשון יחיד, מדוע לא תני 'לאילנות'

בלשון רבים, כשאר דיני המשנה שנאמרו בלשון רבים 

"למלכים ולרגלים וכו'".

ותירץ וזל"ק: "יש לרמז מה שקבלנו מרבותינו, להתפלל 

בט"ו בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר, שיזמין השם 

יתברך בעת המצטרך למצוה. - כי הנה זה היום אשר עולה 

השרף באילנות (רש"י ר"ה יד: ד"ה הואיל), והוא כפי הזכות של כל 

אחד מישראל. הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום 

ההוא, ראשית יסוד הצמיחה, שיזדמן לו השם יתברך לעת 

המצטרך את הפרי עץ הדר, והנה תפילתו תעשה פירות".

"וזהו שרמז התנא, באומרו לשון יחיד 'לאילן' - להורות על 

האילן המיוחד, המבואר בתורה למצוה" ע"כ מתק לשון 

קדשו.

והתבוננתי בדבר, לפי מ"ש רבותינו ז"ל (ויקרא רבה ל, יד): 

"האתרוג דומה ללב", וכפי מה שמזכך ומצחצח איש ישראל 

את ליבו, כן ניתן לגלות פנימיות ליבו באתרוג שלו, כנודע 

בספרים הקדושים.

אם כן בודאי ראוי להתפלל בהאי יומא רבא דר"ה לאילנות 

גם על זיכוך הלב, ולבקש על לב טוב! - "כי האדם עץ השדה"

(דברים כ, יט), והלב הוא חיותו של אדם וצמיחתו, בו הוא חי 

ופועל בעצם מהותו ורגשותיו וכו' וכל מעמדו ודרגתו.

וכאשר יזכך את ליבו בישרות, שיהיה "לב טוב", ממילא 

יהיה ראוי לכך שיעלה השרף ביום זה ב'אילן' האתרוג שלו 

בשלמות ההדר. כמו שרמז הבני יששכר זי"ע, שאיכות אותו 

שרף האתרוג כיצד ואיך יגדל, תלוי בזכותו של האדם, וכפי 

מה שזיכך וניקה את לבבו.

ולפיכך מסתברא מילתא, שראוי להתפלל בהאי יומא על 

שרשי גורמי אותו שרף, ויסוד צמיחת אתרוג הנאה - שהוא 

"לב טוב!". ולהתפלל על זיכוך הלב בתשובה נכונה וישרה 

בין אדם למקום ובין אדם לחברו, ולכוון בשבת זו טובא בעת 

שמבקשים בתפילת העמידה: "וטהר לבנו לעבדך באמת", 

שיקוים בנו מקרא שכתוב (תהילים נא, יב): "לב טהור ברא לי 

אלקים, ורוח נכון חדש בקרבי". - בימי השובבי"ם 

המקודשים הללו, המוכנים ומסוגלים לתיקון השלם 

ולתשובה ישרה באהבה ובלב טוב, כמו שנאמר במצות 

התשובה (דברים ל, ו): "ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך, 

לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך וגו'". - וכאשר 

נזכה ללב חדש טהור וזך, במילא בתוצאה נזכה בעז"ה גם 

לאתרוג נקי נאה ומהודר, ולקבלת תפילותיהם ובקשותיהם 

של ישראל בהאי יומא רבא אמן.

[ע"פ שיחת נסיעה למירון בט"ו בשבט, "טיב מירון" כ"ד]

***

באחת הערים הגדולות שבארץ הקודש, דר רופא חרדי 

מפורסם, מומחה בעל שם במקצועו. אדם ישר ונאמן, שרוב 

שעותיו מוקדשים לתורה ועבודת ה', ובשעות הערב מקבל 

את החולים במרפאתו, ומשתדל לסייע לכל אחד כמיטב 

יכולתו ומומחיותו. 

רופא זה מפורסם בעירו כבעל חסד גדול בכמה תחומים, 

אך בעיקר מתייעצים עימו בענייני רפואה ובריאות הגוף 

והנפש, הוא עוזר לאנשים רבים במצוקתם, ונענה לכל פניה 

ובקשה בחפץ לב, ושמח ונהנה בעצם הזכות שנפלה בחלקו 

לסייע ולעזור ליהודי חולה וכאוב. 

בתוקף אמונתו בהשם יתברך, הרופא הנאמן והרחמן לכל 

חולי עמו ישראל, שגור תמיד בפי הרופא דנן בפני כל פציינט 

ולפני כל טיפול, שאינו אלא שליח 'ידא אריכתא' של 

המשלח שלמעלה, ולא הוא הרופא כלל! - זה כמובן סוד 

הצלחתו הגדולה... כאשר תדיר רגיל לומר: "אם ירצה השם 

בבריאותך ויעזור בידי, אשתדל לרפאותך, לפי שניתנה 

רשות לרופא לרפאות!" (ב"ק פה.).

יום אחד מקבל הרופא דנן בטלפון שיחת מצוקה דחופה, 

מאדם חילוני תושב העיר הסובל ממכה קשה ומייסרת 

בגופו, השייכת בדיוק לתחום התמחותו של הרופא. - אדם 

זה סובב רבות אצל טובי הרופאים שבקופת חולים, אשר לא 

עזרו לו במאומה... והנה עתה שמע על מומחיותו של הרופא 

החרדי בטיפוליו במקצוע זה, וביקש לקבוע תור דחוף לנסות 

לחלצו ממכתו הקשה והכואבת.

הרופא כדרכו נענה בשמחה ובסבר פנים יפות, וקבע לו 

תור להקדם האפשרי. 

כשהגיע החולה אל הקליניקה והציג את בעייתו, הקדים 

הרופא ואמר לפציינט החדש מה שרגיל בלשונו תדיר לפני 

כל טיפול, שהתרופה עצמה האמיתית והנכונה למחלתו, 

אינה נתונה בידיו... כי אם בידי שמים! שהוא מלמעלה "קל 

מלך רופא נאמן ורחמן!", ואם יעזור השם בידו, ישמח להיות 

השליח הטוב להמשיך עבורו את הרפואה!

ההקדמה הקצרה והמוזרה הזו, לא נשאה חן בעיני החולה 

האלמוני, והוא הגיב על כך מיידית בהתרסה בוטה: "סלח לי 

אדוני הרופא, אני אדם ריאלי ומציאותי, עם שתי רגליים על 

הקרקע! אנא עזוב אותי עם האמונות שלך... אינני מאמין 

במיסטיקה וכוחות עליונים... - אבקשך להתייחס אלי 

בהתאם... אני חי את המציאות שעיני רואות! וכשם שאדם 

רעב ניגש לאכול ולהשביע את רעבונו במזונו, כן אדם חולה 

הולך לרופא שירפאנו בתרופותיו ובטיפוליו! ובבקשה אל 

תטיף לי מוסר בענייני אמונה, 'אם ה' יעזור' וכדומה... עשה 

נא את מלאכתך נאמנה, ותו לא!".

הרופא הישר לא ראה שום סיבה וצורך להיכנס עימו 

לעימות מיותר, ולהעכיר את האווירה הנינוחה החשובה 

להצלחת הטיפול! וניגש היישר אל מלאכתו. בליבו פנימה 

נשא כמובן תפילה נרגשת ליושב במרומים, תפילת הרופא 

להצלחת הטיפול שלפניו! - אבל כלפי חוץ שתק, ולא גילה 

את המיית לבבו.

הטיפול התארך ונמשך, בעקבות מצב החולה המסובך, 

בהזנחה קשה במקום המכה, והעדר טיפול נכון וראוי בה. - 

אבל בסייעתא דשמיא, לאחר עבודה מאומצת וטיפול נכון 

וממוקד השתפר המצב, ועיקר בעייתו ומכתו של אותו אדם 

באה על פתרונה, כשהחולה אינו מאמין למראה עיניו! - הוא 

הודה לרופא בכל לב, ויצא לדרכו כשעיקר המכה נעלמה 

ואיננה... 

משסיים הרופא את מלאכת יומו, שהתאחרה הפעם מעט 

מהרגיל בעקבות הטיפול הארוך, מיהר לנעול את דלתות 

המרפאה, לכבות את האורות ואת המחשבים, ולרוץ בדרכו 

אל בית המדרש! שם כבר המתין לו החברותא ללימודם 

המשותף עד לשעת ערב מאוחרת. - הוא כמעט לא הבחין 

במרוצתו באמבולנס החונה לא הרחק מביתו, ומעלה פצוע 

על אלונקה אל המכונית... אמנם מטבעו רגיל הוא כרופא 

לפנות אל הזירה, להגשת עזרתו להצלה ורפואה. - אבל 

במקרה זה לא היו צריכים לו, הכל נראה בשליטה, הפרמדיק 

התורן נתן טיפול ראשוני טוב, ויצא מיד לדרכו אל בית 

החולים, ואילו הרופא דנן המשיך במהירותו אל בית 

המדרש...

חלפו כמה חודשים, הרופא כבר הספיק לשכוח לגמרי את 

אותו פציינט אלמוני, והנה ערב אחד מופיע האיש שוב 

במרפאה! הוא נכנס בתורו אל הרופא בשמחה מיוחדת, לחץ 

את ידו בחביבות רבה, ולפליאתו של הרופא החל מספר: 

"אינני יודע אם כבוד הרופא זוכר אותי, ואת השיחה הקצרה 

שהיתה בינינו לפני הטיפול הקודם שקיבלתי כאן... זו היתה 

שיחה קצרצרה בענייני אמונה... כאשר הרופא ציין באוזני 

בטרם פתיחת הטיפול, שאינו אלא שלוחו ועושה דברו של 

מלך רופא נאמן שבשמים... ואנכי התנגדתי לכך נמרצות, 

וטענתי שבהיותי אדם ריאלי ומציאותי, איני מערב במעשי 

ענייני אמונה עליונים"...

הרופא המהם, שאכן הוא מזכיר לו משהו עמום מאותה 

שיחה, "אבל העיקר שהטיפול עבר בהצלחה! ואני מקווה 

שהנך חש בטוב!" - הפטיר.

אכן - ענה האיש - ברוך ה'(!) אותה בעיה באה על פתרונה 

בעקבות הטיפול המסור, אבל מיד לאחר סיום הטיפול, 

כשירדתי אל רכבי שעמד בחנייה הסמוכה, פתחתי את דלת

תא המטען האחורי של הרכב (בגז') כדי להניח שם את 

הז'אקט, והנה בהניפי את ידי האוחזת בדלת לסוגרה, פגעתי 

בטעות היישר בתוך העיניים שלי! התעלפתי בו במקום, ודם 

רב החל ניגר מעיניי, באותו רגע ראייתי התרופפה 

וניטשטשה כמעט לגמרי, ונפלתי ארצה על הכביש מחוסר 

הכרה!".

הרופא נזכר פתאום, שאכן ראה באותו ערב 'אמבולנס' 

מפנה פצוע מהכביש, "לא קישרתי זאת כלל אליך... - וכיצד 

יצאת מאותה פציעה?" - דאג הרופא בכל לב. 

"אה ברוך השם(!)" - ענה האיש, "כשהתעוררתי מאוחר 

יותר על המיטה שבחדר הטראומה בבית החולים, מצאתי 

את עצמי חבוש בתחבושת גדולה על עיניי, והרופא הבהיר 

לי שנס גדול נעשה עימי, כשיצאתי בפציעה חיצונית קלה 

בלבד, כפסע קטן היה ביני לעיוורון המוחלט!".

לאחר כמה ימים כששוחררתי לביתי בריא ושלם, 

והרהרתי בכל הקורות אותי, תפסתי מיד בבירור ובמוחש! 

שעל כפירתי והכחשתי באמונת הבורא באה לי כל זאת! - 

כאשר תיכף בצאתי מכאן הראו לי משמים, מי מעניק את 

חוש הראייה אל תוך עיני האדם... הרגשתי שרומזים לי 

א

מלמעלה: אדרבה, באם הינך אדם ריאלי ומציאותי, שאין לו 

בעולמו אלא מה שעיניו רואות ומה שידיו ממשמשות 

במציאות הגשמיות בלבד, הבה נראה כיצד מחזיר אתה חוש 

ראייה רוחני ושמיימי אל תוך עיני בשר מגושמות!!!

מאז שחדרה הכרת אמת זו לראשי ולליבי, איני מוצא 

מנוחה בעולמי, המקרה הזה חולל מהפכה סוערת בנפשי זה 

כמה חודשים! - ועתה אבקשך מאוד, כאשר החילות במצוה, 

והיית אתה הגורם להצית בי את אור האמונה, השלם נא את 

מצוותך, ולמדני דרך אמת, כיצד ואיך חיים על פי אמונה 

יקרה זו?

הרופא נדהם מנסיבות ההשגחה העליונה, ועל הזכות 

שנפלה בחלקו בקירוב איש ישראל אל אביו שבשמים! הם 

קבעו ביניהם פגישה שבועית לתקופה קצרה, כדי ללמדו אט 

אט את דרך התשובה הישרה, ולאחר מכן השתלם בלימודיו 

בסמינר נעלה לחוזרים בתשובה. 

כיום מנהל הוא חיי תורה ומצוות ביראת ה' טהורה, והקים 

בית נאמן להשם ולתורתו, לתפארת בעלי התשובה 

שבישראל!

 [מתוך שיחה פרטית - י"ד חשון תשע"ג]