בס"ד                                                   ערש"ק                                                                    כ"ט   בטבת   התשע"ג

                        אור- לי - בפרשה – וארא

" וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה', וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב  בא-ל  שד"י,  ושמי ה' לא

    נודעתי להם "(ו, ב-ג)                                                          

משה רבינו ע"ה נבחר משבט לוי להיות מושיעם ומנהיגם של עם ישראל מסבלות מצרים. לאחר שנגלה אליו ה' יתברך

תוך הסנה נשלח לגאול את עמו וצאן מרעיתו ביד חזקה ובזרועה נטויה מקליפת מצרים הקשה ופרעה בראשהּ. כאשר

הגיע לפרעה ביקש בשם ה': שלח את עמי וכו' והוא לא רק שלא שמע אלא אף הכביד את העבודה על בנ"י. על כן, שב

משה ואמר לה': למה הרעותה לעם הזה וכו'.

וזה: וידבר אלקים אל משה היינו דיבר אתו משפט כלשון רש"י ז"ל כי השם אלוקים הוא מידת דין, ולכן נענש כמובא

במדרש שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ(שמו"ר פ"ה, כג). והפליאה הייתה שהקב"ה נגלה אל משה פנים אל פנים

באספקלריה המאירה לעומת האבות שהיו מרכבה לשכינה ולהם הספיק שם שד"י שהוא בחינת גבול וזמן כמו שכתוב

(חגיגה יב): שד"י שאמר לעולמו די כלומר בשעה שברא הקב"ה את העולם היה הולך ומתפשט וגער בו והגבילו ע"י שם

זה. על כן, בקשה מידת הדין לפגוע במשה(שם פ"ו, א).ולמרות זאת, ה' יתברך יודע ללבב ואין מידתו כמידת בשר ודם כי

באמת חס ושלום לחשוב שמשה רבינו ע"ה הרהר על מידותיו של ה' הגדול והנורא אלא צריך לדעת שרצה בטובת כלל

ישראל ובסיום השעבוד מיד. וזה שכתוב: ושמי ה' לא נודעתי להם כי בהם היה מספיק לפעול ע"פ שם שד"י בחינת גבול

וזמן כנ"ל כפי מעשיהם אך למשה הוצרך לומר שם הוי"ה כי זה השם מורה על רחמים בחינת ארך אפיים ורב חסד.

ונראה לומר שלא רק הרועה הנאמן הוזקק לשם הוי"ה בחינת רחמים כנ"ל אלא גם צאן מרעיתו. כי מה שנכון שבנ"י לא

נגאלו מצד מעשיהם שהרי ידוע שהורדו והושקעו חזק בעבודה זרה עד שהגיעו עד למ"ט שערי טומאה רחמנא ליצלן.

וייתכן שמידת האלוקים היינו דין מלובשת בתוך הטבע כי אלוקים(=86) בגימטרייה הטבע(=86) ואפשר שראו שמה שעובר

עליהם זה דרך הטבע כי שקעו בגילולי מצרים ונסתמו עיניהם מלראות את ההשגחה העליונה. נמצא, שמצד מידת הדין

כנ"ל לא היו נגאלים חס ושלום.

על כן, היה צורך לפעול לגאולת מצרים מעל הטבע בחינת דין כנ"ל ומעל לגבול ולזמן כנ"ל. וזו הפעולה הייתה צריכה

להיות ע"י שם הוי"ה ב"ה וב"ש שהוא מעל הטבע והזמן. ולמרות שם שד"י רומז על שידוד מערכת הטבע אך זה בלבד

לא יספיק לבני ישראל כי צריך התערותא דלעילא כלומר שפע של רחמים וחסד שהשתלשלו מלמעלה עד למטה לעולם

הזה ע"י הבורא יתברך ע"י שם הוי"ה שטרם נודע כוחו וגבורתו בעולם ושכל איתני הטבע כפופים לו ועושה בהם כרצונו

כפי שיפורט בע"ה בעשרת המכות.

בשתי הפרשות וארא ובא מתוארות עשרת המכות וסימנך דצ"ך, עד"ש, באח"ב.  שבע ראשונות מתוארות בפרשתנו

ושלוש בפרשה הבאה. וצריך להבין מה הטעם בעשר המכות שהרי אפשר היה להכות במכה אחת חזקה ולגאול את עם

ישראל. וכן כתוב בהמשך(בראשית ו): לכן אמר לבני ישראל אני ה' וכו'. ויש להבין איך השם הקדוש הוי"ה ב"ה וב"ש יפעל

בבנ"י ויצליח להעלותם ממ"ט שערי טומאה שנפלו בהם, כידוע.

ודע, שעיקר גלות מצרים הייתה מחסרון הדעת. לכן שמשה רבינו דיבר אל עם ישראל לא שמעו לו. וזה שנאמר(בראשית ו):

מקֹצר רוח ומעבודה קשה כלומר לא האמינו בה' ובמשה עבדו כי היו בשיא הטומאה שהרי כול מצרים הייתה עבודה

זרה. וכפי שניתן לראות במציאות היום יומית אשר עובר כ"א מה שעובר ולדעתו הדבר לא טוב ולכן מתקצרות נשימותיו

בחינת קוצר רוח כי קשה להאמין בהשגחה העליונה בעת שנמצאים בחושך. וזאת האמונה היא נגזרת מהדעת כי כאשר

הדעת תהיה בשלמות היינו ישכיל להבחין בין הטוב לרע  על דרך האמת וע"י כך תתחזק האמונה.     

על כן היה צריך להחזיר את הדעת ע"י עשר המכות דייקא בחינת מעשה בראשית. וזה בבחינת בעשרה מאמרות נברא

העולם(אבות ה:). ולאחר המאמר העשירי דייקא ביקש הקב"ה מהאדם תן דעתך שלא תקלקל ותחריב עולמי וכו'(קהלת רבה ז, יג).

מכאן, שהדעת הייתה בשלמות רק לאחר המאמר העשירי כי ע"י הדעת אפשר לברר את הטוב מהרע מד' יסודות שבהם

נברא העולם והם: אש רוח מים ועפר שהם נמצאים באדם כמו שכתוב(בראשית א): וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן

האדמה ופירש רש"י: צבר עפרו מארבע רוחות. שהם בחינת ארמ"ע כנ"ל כי יסוד הרוח מחיה ומקשר את כולם. וזאת

למען להשריש מחדש את הדעת והאמונה בהשגחתו ע"י כוח מעשיו הגיד לעמו. ואם תקשה ובצדק שאולי היה מספיק

רק ארבע מכות או מכה אחת כקושיית התנא שם באבות.  

אלא ההסבר הוא כך: אומנם ד' אותיות של השם הקדוש הוי"ה ב"ה וב"ש הם כנגד ד' היסודות כנ"ל(פרי עץ חיים, שער אבי"ע).

ועל דרך שאמרו חז"ל: שראה הקב"ה בעת בריאת העולם שאין העולם מתקיים ע"פ מידת הדין לכן צרף את מידת

הרחמים. כי בכול עשרת המכות כמובא במדרשים פגעה מידת הדין במצרים לעומת השמירה וההשגחה שהיה לישראל

ע"י מידת הרחמים כנ"ל, למשל במכת דם היאור נהפך לדם ובארץ גושן היה מים, מכת בכורות: בכוריהם של מצרים

מתו ושל ישראל לא וכן על זה הדרך. וזה שתקנו לנו חז"ל ד' כוסות בפסח כנגד ד' גאולות והוצאתי, והצלתי, וגאלתי,

ולקחתי, לקיים מה שנאמר(תהלים קטז): כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא כי כוס בגימטרייה עולה כמניין אלוקים בחינת

הדין אך בשם ה' אקרא היינו רחמים בשביל למתק את הדין בכל ארבע יסודות כנ"ל בעבור בנ"י. אך לא זאת בלבד, כי

זה השם הקדוש במילוי יודין (יו"ד ה"י וי"ו ה"י) דייקא עולה כמניין חסד כי יוד עולה כמניין עשר בחינת עשרת המכות

שהיו ברחמים בחינת ארך אפים ורב חסד ולכן גם לא גאלם מיד אלא רק לאחר י"ב חודש בעבור שמא שארית עמו

ישראל יעשה תשובה וישוב אל ה'. שנזכה בע"ה שתתמלא בנו דעת לה' וניגאל היום כמו אז ברחמים גמורים, אכי"ר.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כל הצרות והייסורים והגלות, וכל החסרונות שיש לאדם, הן פרנסה או בנים או בריאות הגוף וכו', הכול הוא רק לפי

ערך חסרון הדעת; וכשנשלם הדעת אזי נשלם כל החסרונות. ועיקר החיים הנצחיים יהיה לעתיד מחמת הדעת,

שתתרבה הדעת, שידעו הכול את ה' יתברך, וע"י זה יכללו באחדותו, ואז יחיו חיים נצחיים כמוהו, כי ע"י הידיעה

ממנו יתברך נכללים בו יתברך, שזה עיקר שעשוע עולם הבא. על כן צריכים לשמור את הדעת והמחשבה מאוד

שיהיה בקדושה, לשמור ממחשבות רעות, ולחשוב תמיד מחשבות בתורה ועבודה, ולהשתדל להגיע לדעת דקדושה

שבו תלוי הכול כנ"ל(סימן דעת, אות ב).

                                                              "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה