"ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו, לו 

ישטמנו יוסף, והשב ישיב לנו את כל הרעה 

אשר גמלנו אותו. ויצוו אל יוסף לאמר כו' אנא 

שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך וגו'. 

ויאמר אליהם יוסף אל תיראו, כי התחת אלקים 

אני, ואתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה 

לטובה, למען עשה כיום הזה, להחיות עם רב" (נ, 

טו - כב).

לפעמים נראה לפי מעשה האדם, שיש להשיב 

ולגמול לו על כל הרעה אשר עשה כהנה 

וכהנה... - אולם כאשר מתחשבים מעט עם 

דורותיו הבאים אחריו, מתקבלת תמונה שונה 

לגמרי, ומתברר למפרע כי אלקים חשבה לטובה 

כדי להחיות עם רב!

* * *

טיב סיפורנו הפעם מתרחש על אדמת ארצות הברית 

שבאמריקה הרחוקה, בחתונה מפוארת ומיוחדת 

שהתקיימה באחד מאולמות הפאר בעיר ניו יורק. 

המנהג ברוב החתונות בחוץ לארץ, לשאת נאום 

באמצע החתונה לכבודה של שמחה. - באותה חתונה 

כשהתכבד הסבא זקנו של החתן לומר כמה מילים 

מענינא דיומא, ולברך את החתן - כלה ביום שמחתם, 

הפתיע בנאומו את ציבור בני המשפחה עם סיפור אישי 

מדהים, שהיה שמור עימו בסוד תמיד, ולא נודע אף לבניו 

ובנותיו, ועתה לכבודה של שמחה החליט לגלות סגור 

ליבו.

פתח הסבא בדרשתו בסיפור קורות חייו:

נולדתי בדור התקומה שלאחר השואה, שכידוע היתה 

זו אחת התקופות הקשות של יהדות אמריקה, החיפוש 

אחר הפרנסה והעבודה היה מפרך ביותר, בעיקר ליהודים 

יראי שמים, שלא וויתרו על קלה כבחמורה!

יום אחד הוצעה לי עבודה טובה שיש בה רווח נאה, 

באחת המדינות המרוחקות של ארצות הברית, ובהיות 

שבמקום מגורי לא מצאתי שום מקום עבודה נאות, 

שאוכל גם לשמור בו את השבת ואת שאר המצוות כראוי, 

שקלתי להיענות בחיוב לאותה הצעה, על אף ההגירה 

המרוחקת והקשה שקשורה בה.

כשהצעתי את הדברים בפני הורי היקרים, הסכימו 

עקרונית לשלחני אל אותו מקום נידח, ביודעם היטב כמה 

קשה היה למצוא עבודה טובה במקומם.

אולם ימים ספורים בטרם צאתי לנסיעה הרחוקה, 

הזמין אותי אבי לשיחה נוקבת חשובה מאד על תכלית 

החיים! במהלך אותה שיחה פנה אלי אבי לפתע בקריצת 

עין, ואמר כלוחש סוד: הבה ואספר לפניך מעשה קונדס 

של שובבות מימי צעירותי...

בבחרותי, פתח האב וסיפר, בימי לימודי בישיבה, לא 

הייתי בין התלמידים הטובים, בלשון המעטה... אהבתי 

תמיד להמציא כל מיני חכמות וערמות כדי להפריע 

במהלך השיעורים והסדרים בישיבה... כולם כבר הכירו 

אותי כהבחור, בה' הידיעה! השובב של הישיבה! הייתי 

בעל מחדש גדול בהמצאת תעלולים שונים ומשונים...

באחד החגים בשיאה של תפילת יום טוב בהיכל 

הישיבה הקדושה, כשהאווירה היתה רצינית ביותר בכובד 

ראש הראוי לזמן הנעלה ולכוונת התפילה המרגשת. 

חיפשתי לעצמי איזה שהיא דרך לחולל כאן תעלול קטן, 

כדי לרומם קצת את האווירה הרצינית והכבדה ששררה 

בהיכל הישיבה, ולהביא מעט שמחה לבחורים, לכבוד 

החג...

והנה במוחי הפרוע הגיתי רעיון נועז, ידוע שבחוץ לארץ 

אין הכהנים נושאים את כפיהם כי אם בחגים, בתפילת 

המוסף של שלשה רגלים. שם במדינת הים עושים עסק 

שלם מן הברכת כהנים, וישנה התרגשות גדולה בעליית 

הכהנים לדוכן, כשברכתם מלווה בניגונים מיוחדים עתיקי 

יומין, כל מקום כפי מנהגו. - באותה ישיבה היו בחורים

כהנים רבים, ובארון שבכותל המזרח על יד היכל ארון 

הקודש, היו מונחות טליתות רבות שנשמרו בישיבה מזה 

שנים, וכשהיו עולים הבחורים הכהנים לדוכן, היו 

מוציאים להם 'טלית' לנשיאות כפיים מן הארון.

הרעיון שעלה בראשי קשור היה עם אותו ארון צדדי 

שבמזרח היכל הישיבה... מבעוד מועד השגתי 'עז' קטנה, 

שהובלתיה בצנעה אחר כבוד אל תוך אותו ארון של 

הטליתים שבכותל המזרח... את הטליתות הרבות דחקתי 

פנימה בפינה, ופרשתי שם בפני העז מצע של קש רך 

ונעים כאהבתה, והיא נשארה שם ברצון... כשהיא נוגסת 

מן הקש ואוכלת להנאתה. 

ויהי בהגיע זמן הדוכן, שצריכים הכהנים להתעטף 

בטליותיהם, נכנסו הבחורים הכהנים בדחילו ורחימו בזה 

אחר זה - אחר שנטלו ידיהם מן הכיור שבחוץ - אל היכל 

הישיבה, כשכל העם מביט אחריהם בהערצה רבה, הם 

ניגשו היישר לפתוח את ארון הטליתים המוכנים 

בשבילם...

ברם, לתדהמתם ולהפתעת כל הקהל, תיכף 

משנפתחה דלת הארון קפצה פתאום החוצה עז!... 

כשהיא מבוהלת מן הציבור הענק שמקיפה, והחלה 

להשמיע קולות פעייה מהולים בפחד, כשאינה מוצאת 

את דרכה בין האנשים הרבים...

נקל לשער את ההמולה והבלגן ששרר פתאום בבית 

הכנסת באמצע תפילת החג, אנשים זזו הצידה בבהלה, 

חלקם שחקו ונהנו מן הקטע... אך רובם זעמו על חוצפת 

הפרעת התפילה, דוקא ברגעים הנעלים ביותר! רבני 

הישיבה וצוות ההנהלה זעמו וכעסו עד מאוד, המשגיח 

לא נח ולא שקט ועד מהרה נודע יד מי היתה בדבר, הלא 

זהו מיודענו הנער רע המעללים... ועל אתר הוחלט לזורקו 

מן הישיבה, אחת ולתמיד! 

ההודעה על כך הגיעה אל הבחור תיכף אחר החג, 

והכתה אותו מעט בהלם! הוא התכונן לעונשים חמורים 

ביותר, אבל על כך לא חשב שפשוט ישלחוהו מן הישיבה.

ניגש אפוא הבחור בפיק ברכיים לחדרו של הראש 

ישיבה, לנסות להתחנן על נפשו. וכה אמר: אבקש מאוד 

להתחשב באחריות על עתיד החיים שלי, אין לי לאן 

ללכת מכאן! וחושש אני לעתידי הרוחני רחמנא ליצלן, 

ולכן מבקש אני מאוד לחונני בדיון אחד נוסף בטרם ביצוע 

הגזירה. הרי מקובל בכל העולם, גם בנאשם הנידון למוות, 

לתת לו צ'אנס אחרון, ולשמוע את בקשתו האחרונה. - 

מבקש אני אפוא להציע בפניכם את טענותיי, אך אבקש 

להזמין גם את הרב הפוסק המרא דאתרא שיהיה נוכח 

בדיון הגורלי, ויציע את דעתו דעת תורה וההלכה הפסוקה 

בנידון.

ראש הישיבה נענה לבקשתו, הוא הזמין את צוות 

ההנהלה והמשגיחים לאסיפה, וכן שלח לבקש את רב 

העיר אם יוכל להשתתף עימהם באסיפה מיוחדת זו.

במהלך האסיפה נעמד הבחור כשכולו רועד 

מהתרגשות, והציע את טענותיו בפני הנוכחים: "הנה אני 

כעת בחור צעיר, שאמנם לפי מעשי הנלוזים דיני נחרץ 

בבירור! אולם יציאתי מן הישיבה היא הרי גם יציאה 

מעולם התורה בכלל! לא אוכל ללכת מכאן לישיבה 

אחרת, לאחר שנזרקתי מפה בבושת פנים... וחוששני 

ששמירת התורה והמצוות שלי תתרופף מעט מחוץ 

לכותלי הישיבה... כי כאן בישיבה אף שאיני לומד כראוי 

הרי בכל זאת הנני בעולם התורה... ובהמשך הדרך כנראה 

גם אקבל שידוך שאינו הולם במאת האחוזים... 

שתוצאותיו יהיו בנים שאינם יושבים בהיכלה של תורה 

יומם ולילה! - ועתה שואל אני ממעלתכם, אם אנכי 

חטאתי מה אשמים בני אחרי, וכי מדוע צריכים הם 

להידחות משבת תחכמוני ועולם התורה בגלל שטות של 

אבא וסבא שלהם שהכניס עז אל תוך ארון בישיבה?"

"אשר על כן, אבקשה נא מלפניכם להיכנס עימי לפנים 

משורת הדין, והגם שכבר כלו כל הקיצין, לתת לי עוד 

הזדמנות אחת אחרונה להוכיח את עצמי, ברצוני מעתה 

ואילך לשנות באמת את דרכי לטובה, ולעזוב כל 

השטותים והריקנות שמילאה אותי, ולהכניס את נפשי 

בתורה, כדי שגם בני אחרי יהיו עוסקים בתורה תמיד ובני 

ישיבה, ואבקש לתת לי אפשרות אחרונה לשוב בתשובה 

שלמה!"

המרא דאתרא שכבר הספיק להכיר את המקרה החמור 

עם כל בעיותיו וצדדיו, הרהר הרבה בדבר, ולבסוף פסק 

שהצדק עם הבחור, ומאחר שמדובר בעסקי נפשות 

א

לדורות עולם כפי שהציג זאת הבחור, יש להיענות 

לבקשתו ולא לזורקו! ולהענישו בעונש אחר על מעשהו.

ואכן הלא יאומן קרה, הבחור עזב לגמרי את דרכו 

הרעה, ועשה מהפכה קיצונית, ועד מהרה הפך לתלמיד 

חכם וירא שמים מרבים! הוא נישא בשעה טובה 

ומוצלחת לבת טובים ממשפחה טובה, ונולד להם בן אחד 

ויחיד!

אתה הוא אותו בן יחיד - ממשיך האב ומספר לבנו 

בטרם צאתו לנדודיו אל קצה הארץ - ועתה כשהנך עומד 

לעזוב את הבית לעבוד במקום נידח, חש אני מחויבות 

מיוחדת להזהירך בדבר שמירת הדת וגחלת היהדות, 

ולעסוק בתורה ובמצוות בכל עוז! שכן רק בשביל 

טענותיי על יהדותך וקיום תורתך לא זרקו אותי אז 

מהישיבה לפני שנים... וסבלתי העונש בשביל כך! תראה 

אפוא להצדיק למפרע את הישארותי בישיבה...

כשהגעתי אל אותו מקום עבודה מרוחק - ממשיך סבו 

של החתן בדרשתו המרתקת - היה קשה מאוד לשמור 

שם על היהדות בכל המובנים, יהודים מועטים מאוד גרו 

שם, ויחידים ביניהם שמרו התורה, כל אחד לפי דרגתו. - 

אבל עיקר הקושי שניצב בפני אז, היה למצוא שידוך 

הולם עבורי! כאשר לא נמצאו כמעט נשים המוכנות 

לבנות בית כשר ונאמן לתורה ולמצוותיה, בשמירת 

השבת וטהרת המשפחה ושאר מצוות הבית. - אך אני 

שמרתי באדיקות על יהדותי, וזכרתי כל העת את בקשתו 

של אבא ז"ל, להצדיק למפרע את הישארותו בישיבה! 

וכך נישאתי רק בגיל ארבעים ושתים! עם אשה כשרה 

וטהורה מבית חרדי טוב, שביקשה גם כן להקים בית נאמן 

בישראל לה' ולתורתו. 

והנה - מסיים הסבא - ברוך השם זוכים אנו כיום לחגוג 

את שמחת הנישואין של נכדי היקר, אשר מוסיף עוד 

חוליה בשרשרת צדקת טענתו המלהיבה של הסבא רבא 

שלו, לדורות ישרים מבורכים!

[מתוך שיחה פרטית - י"ד חשון תשע"ג]