בס"ד יד' טבת

סוף טוב הכל טוב!

השבת נקרא את פרשת ויחי ונסיים את ספר בראשית ("חזק חזק ונתחזק").

ספר בראשית מסתיים בסיפור פטירתו של יוסף במילים "...ויישם בארון במצרים".

סיום זה תמוה, לאור הכלל "שמסיימים בטוב", וכן הכלל שהכל הולך אחר החיתום, מכאן שכל ספר בראשית קשור לכך שיוסף הושם בארון במצריים.

ספר בראשית נפתח בסיפור הבריאה. אומר על כך רבי יצחק, הייתה התורה צריכה לפתוח במצווה הראשונה שנצטוו ישראל. אך פתחה בסיפור הבריאה על מנת לשלול טענות הגויים על ישראל שליסטים הם, שכבשו ארצות שבעה גויים, על כך משיבים ישראל: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו, נתנה להם (לגויים), וברצונו – נטלה מהם ונתנה לנו".

הסבר הדבר:

גם הגויים יודעים על ייחודו של עם ישראל ועל תפקידו המיוחד. אך טענתם היא, שדווקא משום כך, צריכים היהודים להתעסק בעבודת ה'. כיוון שהם אינם עם ככל העמים, אל להם להיות בעלי ארץ ככל העמים. זוהי בעצם טענה בסיסית על הקשר שבין עבודת ה' לבין המציאות הגשמית.

על כך משיבה התורה: "כל הארץ של הקב"ה היא" – גם הארציות שייכת לה', וגם לתוכה צריכים להכניס את אור הקדושה. וזהו ייעודו של עם ישראל. בנקודה זו נפתח ספר בראשית ובנקודה זו הוא מסתיים. ארונו של יוסף נשאר במצרים על מנת לתת כוח לעם ישראל שגם בקושי הגלות יוכל להחדיר קדושה אלוקית ולהגיע לגאולה האמיתית והשלימה.

(מעובד מתוך "שולחן שבת" -  ליקוטי שיחות של הרבי מליובאוויטש)