ישנן עצות רבות, איך להיחלץ מהרע ולזכות לטוב נצחי.
אך הבעיה היא, שגם לצד השני ישנם 'יועצים' רבים...
אפשר לקרוא עלונים רבים ולרכוש מידע רוחני רב;
התחזקות, התעוררות, רעיונות ועצות. אך גם בצד של
הבלי העולם הזה לא שוקטים על השמרים; מתחדשות
בכל פעם מחלות רוחניות חדשות, הרפתקאות, שמלוות
בייסורים ואכזבות חדשות...
"כי הרבה הרבה עובר עלכל אחד ואחד בכליום ויום, כמו
שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'בכל יום ויום יצרו של
אדם מתחדש עליו'. כי היצר הרע – שהוא באמת זקן וישן
לגמרי, כי נקרא 'זקן וכסיל' – רוצה בכל פעם להתחדש,
ומעורר את האדם לשטויותיו והבליו כאילו הם חדשים
עכשיו, ועצות התורה הנפלאים הוא רוצה ליישן חס
ושלום, כאילו הם ישנים חס ושלום" (ליקוטי הלכות, מתנה
ה, ד).
גם אם אתה מחכים, ומכיר
עצות טובות לעבודת השם,
ישנו אחד ושמו 'פרעה',
שדואג לבלבל את העצה
ולייבא נסיונות חדשים שלא
הכרת...
כי "פרעה זה בחינת ביטול
וקלקול העצה הקדושה,
בבחינת 'ותפרעו כל עצתי',
שעל ידי זה היה כל גלות מצרים שכולל כל הגלויות. כי
פרעה עומד אצל העורף ורוצה לעכב המוחין שלא ירדו
למטה שיתהוו מהם עצות טובות להכיר הבורא יתברך על
ידם, שזהו עיקר סוד גלות מצרים" (ליקוטי הלכות, תענית ד, ח).
והעצה כנגדו היא אחת: "מעייני הישועה"!
ישנו צדיק אשר תורתו היא 'נחלנובע'. עצתו איננה ישועה
חד-פעמית, אלא מעיינות של ישועות שמנביעים הארות
ועצות לכל מצב בו אתה נקלע.
"כידוע, שכל הדברים שגילה רבנו זכרונו לברכה, הם
הקדמות חדשות לגמרי. אם אמנם כולם בנויים ומיוסדים
על כל מצות התורה המקובלות בידינו מכבר, עם כל זאת
הם הקדמות חדשות לגמרי. וכולם הם עצות ודרכים
נפלאים להתקרב על ידם להשם יתברך, כל אחד ואחד
ממקום שהוא... ויש בכל דבר ודבר שגילה הוא זכרונו
לברכה תילי תילין של הלכות, מעיינות ותהומות יוצאים
בבקעה ובהר, כיכל דבריו הם כמעיין הנובע" (הקדמת ליקוטי
הלכות).
וכששואבים בששון ממעייני הישועה – אין מה לפחד, גם
מהאויב המתוחכם ביותר. כי ככל שהוא ימשיך להתחכם
ולהתחדש, ימשיך גם המעיין לנבוע ולחדש עצות
וישועות.
כנגד 'פרעה' המתוחכם, שדואג להפריע ולבלבל כל עצה
שהיא – אין עצה רק אותו אחד, שעליו העיד יהודה: "כי
כמוךכפרעה".
"וזהו 'כי כמוך כפרעה', היינו, כפי מה שפרעה, שהוא
קלקול העצה, מתגבר בנכליו וערמימויותיו, כמו כן אתה
יודע ליתן עצות בכל פעם להינצל מערמימויותיו ולשוב
ולהתחזק להשאר על עומדו, להתחזק עצמו בהתורה
הקדושה שהוא עיקר העצה השלימה. וזהו 'כי כמוך
כפרעה', כי שני הפכין מורין על הדמיון ממש, כמו שפירש
רש"י. היינו, כי זה עיקר נפלאות מעשה הצדיק כי נורא
הוא, כי יודע ומחזק כל אדם כפי מה שהוא, בכל מדרגה
שהוא, בכל יום ויום, בעצות עמוקות אמיתיות שהם
מכוונים ממש כפי קלקול
העצה שרוצה הבעל דבר
להתגבר עליו בתחבולותיו"
(ליקוטי הלכות, תענית ד, ח).
ולכן, כשהאדם ניצב מול אותו
אויב אכזרי - מעיין הבלבולים
והאכזבות - איןלו עצה כי אם
להאמין באותו נחל הנובע
עצות וישועות. "על כן, העיקר
הוא תיקון אמונת חכמים אמיתיים, שעצתם בחינת 'מים
עמוקים עצה בלב איש', שאי אפשר לקלקל אותם בשום
אופן בעולם. כי הם עומדים כנגד כל מיני קלקול העצה של
הסטרא אחרא, בבחינת 'כי כמוך כפרעה'. כי מאד עמקו
מחשבותיהם, כי עצתם הוא עצת ה' אשרלעולם תעמוד,
כי אתה מרום לעולם ה'" (שם).
ומה נאה לסיים במכתבו של מוהרנ"ת, שכתב ביום שישי,
ערב שבת קודש פרשת ויגש (!) שנת תקפ"ה:
"ודע בני, שעל כל דברי רבנו זכרונו לברכה נאמר
'ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה', כי הם מעייני
הישועה ממש, כמו מעיין שאינו נפסק לעולם, כן דבריו
חיים וקיימים ונחמדים ונאמנים לעד ולעולמי עולמים,
ועצותיו וישועותיו אינם כלים לעולם, ותמיד תוכל לחזק
עצמך בדבריו הנוראים איך שהוא, כי הוא האיר בנו גדולת
הבורא יתברך וחסדיו הגדולים אשר בהם עולם נושע, כי
בו ישמח לבנו מכל המקומות שאנחנו שם, נגילה ונשמחה
בו ובישועתו תמיד.
"דברי אביך המוכרח לקצר ולסיים מפני כבוד שם קדשו,
כי לא יספיקו אלפי אלפים וריבי רבבות יריעות לבאר
ולגמור מה שיש לדבר בזה, נתן מברסלב".
