בס"ד

פונדק דרכים היה על אם הדרך באחד מערי בוכרה, 
אותו  ניהל  יהודי  תם  וירא  אלוקים  ושמו  רבי  ישראל. 
באחד  השנים  עסקיו  של  רבי  ישראל  כשלו  ולא  היה  לו 
במה לשלם את דמי החכירה לדוכס. כשהגיע עת הפרעון 
התאכזר  כלפיו  הדוכס  וציוה  להשליך  אותו  ואת  אשתו  ושני 
בניהם הקטנים אל בור מתחת לפני הקרקע. הימים היו ימי החורף, סופת 
שלגים  השתוללה  בחוץ,  לא  ארכו  הימים  ובנו  הקטן  של  רבי  ישראל  נפטר 
מגודל  הקור  והיסורים  הקשים,  בכיים  של  רבי  ישראל  ואשתו  ותפילותיהם 
הגיעו  לאזני  איון  השומר,  וליבו  נמלא  ברחמים  כלפיהם.  בתחבולה  הצליח 
לעזור להם למלט עצמם מבלי שיפול עליו החשד. אלא שברוב חפזונם לברוח 
מהמקום,  נשכח  בנם  הבכור.  כשחזר  איון  למקום  הבחין  בילד  הבוכה  וביקש 
לאמצו לו לבן, היות והוא עצמו לא זכה לבנים. וכך במשך שנים גידלו אותו הוא 
ואשתו במסירות ובאהבה...
ויהי היום ויצא הילד לשחק עם חבריו בחצר, ומתוך קטטה שפרצה החלו 
החברים לכנותו 'יהודי'. נבוך ביותר פנה אל הוריו בבכי וסיפר להם על הכינוי 
שכינו אותו חבריו. מיהרו הוריו מאמציו לפייסו בדברים. אך הילד הוסיף למרר 
בבכי,  וסיפר  'כבר  זמן  רב  מתעורר  בי  זכרון  שהיו  לי  אב  ואם  יהודים  והשליכו 
אותנו בבור והיינו בוכים יחד, איה הורי? העוד הם בחיים?'. נגעו הדברים לליבו 
של אביו מאמצו והוא סיפר לו את הדברים כהוויתם, הוא הוביל את הילד למקום 
אליו הוביל את הוריו לפני מספר שנים, ואמר לו 'כאן עוברות שיירות של אנשים 
בדרכם אל העיר הגדולה, אמור להם כי יהודי אתה ומחפש אתה את הוריך, אך 
הזהר שלא להזכיר את שמי כי בנפשי הדבר'. וכך נפרד ממנו לשלום. באותה 
שעה  עבר  במקום  עגלון  מהעיר  זלוטשוב,  כשהבחין  בילד  הבוכה,  ניגש  אליו 
ושאלו לשמו, סיפר לו הילד כי יהודי הוא ואינו יודע היכן הוריו. לקחו העגלון 
על עגלתו והובילו לביתו של המגיד רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. מיד נשא הילד 
חן  בעיני  הצדיק,  והוא  גידלו  ולימדו  תורה  עד  שנעשה  בקי  בש"ס  ובפוסקים. 
כשהגיע הנער לגיל שש עשרה קרא לו הצדיק רבי יחיאל מיכל ואמר לו 'תלמיד 
חכם הינך ועומד אתה להגיע לפרקך, בשנה זו עליך לצאת לגלות למקומות שאין 
מכירים אותך, כדי שיתכפרו עוונותיך על שאכלת מאכלות אסורות בקטנותך'. 
החל הנער לבכות ולהצטער והרב הרגיעו ואמר 'אל תצטער בני, עוד תצמח לך 
מכך תועלת גדולה'. ציידו הרב בצידה לדרך ולבסוף כתב דבר מה על פיסת קלף 
וקשרו בקצה טליתו של הנער כשהוא מוסיף ומזהיר 'בסוף שנת גלותך, תגיע 
למקום בו יאהבו אותך ואף יתנו לך את בתם לאשה. רק כשתגיע לחופה תבקש 
מהרב המקדש שיפתח את הקשר שבטליתך ויקרא בפניך את הכתוב בקלף זה', 
ובמילים אלו ליוה את הנער אל מחוץ לביתו.
שנה ארוכה סובב הנער בגלות ולא התוודע לאף אחד. באחד מימי החורף 
לפנות  ערב,  הגיע  הנער  לכפר  מרוחק,  סופת  שלגים  השתוללה  בחוץ   והוא 
באפיסת כוחות הצליח לפסוע פסיעות אחדות לעבר האכסניה וכבר נפל ארצה 
מתעלף...
כאשר  פתח  בעל  האכסניה  את  הדלת,  נדהם  לגלות  את  היהודי  השוכב 
מעולף.  מיד  הכניסו  לביתו  והשיב  את  נפשו.  כששכב  הנער  במיטה  החמה 
שהציעו לפניו לאחר ששבה אליו רוחו, שמע מהחדר הסמוך שני ילדים לומדים 
יחד דף גמרא, והבין כי טעו בהבנת הגמרא, מיד קם ממיטתו וניגש אליהם והחל 
מסביר להם את הדברים במתיקות רבה. כראות בעל האכסנייה שהנער שהגיע 
לביתו הוא כלי מלא חכמה, מצא חן בעיניו וביקש לשבת ללמוד עימו ואורו עיניו 
מחידושי התורה ששמע מפיו. רב העיר ששמעו של האברך הצעיר הגיע לאזניו 
ביקש גם הוא לראותו ולהתבשם מדברי תורתו. מיד כאשר שמע הרב את הנער 
הצעיר, התמלא כלפיו באהבה גדולה וביקש להציע לו את בתו לאשה. אף בעל 
האכסניה  רצה  בכל  מאודו  לזכות  באברך  הצעיר  כחתן  לבתו  והוא  דיבר  אליו 
בדברי  כיבושין  כי  יאות  לקבל  את  הצעתו  שלו,  שהרי  מן  השמים  גלגלו  אותו 
לפתח ביתו. קיבל האברך את דברי בעל האכסניה ונקבע תאריך ליום הנישואין.
שמחה גדולה אפפה את ביתו של בעל האכסניה ביום נישואי האברך עם 
בתו.  רב  העיר  שהוזמן  לסדר  את  הקידושין  הגיע  בלב  כבד.  כשעמדו  החתן 
והכלה מתחת לחופה, נזכר לפתע החתן בקלף שקשר רבי יחיאל מיכל לבגדו, 
וביקש מהרב להתיר את הקשר ולקרוא את הכתוב בו. לתמהון כולם קרא הרב 
את  הכתוב  על  פיסת  הקלף 'היתכן  כי  ישא  איש  את  אחותו?'.  'מהיכן  באת?' 
- שאל רב העיר את החתן. החל הנער לספר את זכרונו העמום מילדותו 'ילד 
קטן הייתי, זוכר אני שהושלכתי עם הורי לבור, ואחי הקטן מת מחמת הקור, 
ואיון  השומר  הציל  את  הורי  ...'  –  לא  הספיק  החתן  להוסיף  עוד  פרטים  ואם 
הכלה נתעלפה ובעלה בעל האכסניה החויר כמת, כששבה אליהם רוחם, מיד 
חיבק בעל האכסניה הלא הוא רבי ישראל את החתן – בנו. ותיאר את צערם על 
שנשכח על ידם בבהלת מנוסתם. והרב שמח על שלא באה תקלה לידו. מיד 
הזמין רבי ישראל את בתו של הרב לחופה עם בנו החתן והשמחה היתה כפולה 
ומכופלת.