"מצוות חנוכה -נר איש וביתו" הדלקת נרות חנוכה היא מצווה צמודת בית. המשמעות ההלכתית הייחודית שבכך כפולה: א.זו מצווה שיש לעשות בבית ולא במקומות אחרים ב.יכולים לצאת ידי חובה גם אם מישהו אחר בר חיוב הדליק עבורו בביתו, לרבות האישה החייבת גם היא בנ"ח. לדעת הרמ"א, יש מצווה בהדלקת כל אחד מבני הבית [תרע"א,א']

משום כך, חולים שאינם יכולים להדליק בעצמם, לכל הדעות יוצאים ידי חובה בהדלקת האישה או אחד מבני המשפחה הגדולים. וכן חולים המאושפזים בבי"ח, כשמם כן הם: אורחים (במקום שבו קיימת השגחה רפואית הנדרשת לבריאותם ושלומם). -הדין של אכסנאי בחנוכה קובע, שאם מדליקים בביתו שלו, הריהו פטור מהדלקה במקום שמתארח. ולפי זה, אם אשת המאושפז או מי מהגרים עימו מדליקים בבית –החולה יוצא בכך ידי חובתו. אבל אם אין מדליקים עבורו בביתו, יש לראות את מקום אשפוזו כביתו הנוכחי, וידליק שם בעצמו אם כשיר לכך. אלא שגם חולה שמדליקים בביתו, עדיף שידליק בעצמו מהסיבות הבאות: 1.יש מצווה לראות נרות חנוכה, גם אם פטורים מההדלקה בפועל. 2.מרכז רפואי אינו אירוח פרטי אלא ציבורי, ויש אומרים שאם אין בעל-בית מארח שמדליק בעצמו נרות, אין ההדלקה של בן משפחה בבית פוטרת. 3.כאמור, לאשכנזים היוצאים ביד רמ"א יש מצווה שכל אחד ידליק בעצמו. ניתן אפוא להציע שהחולה ידליק נ"ח בפינה מוגנת בחדרו [או בפינת האכילה, אם זו דרישת הנהלת ביה"ח] ויש לשער שהדבר גם ישפיע לטובה לעליית המוראל שלו. וחולה ספרדי הנוהג כפסק השו"ע -יכוון שלא לצאת בהדלקה שבביתו.

ולגבי פרסונל –הואיל ובית החולים בוודאי אינו ביתם אלא מקום עבודתם, לכן אם לא יגיע עד שעות הערב המקובלות לביתו, יבקש מבני ביתו להדליק עבורו והוא עצמו ישתדל לראות בבי"ח נרות שהודלקו בברכה.