סיפור שכולו חידה היה זה אחר

פטירתו  של מייסד  תנועת

החסידות, הבעל שם טוב

הקדוש, זיע"א. החצר החסידית העתיקה

משכנה אל חצרו של המגיד ממעזריטש,

ר' דב בער, אשר קיבל את תורת רבו

ובהוראת רבו המשיך להנהיג את הצאן

והיה להם לרועה נאמן. עוד בחייו התבטא

הבעש"ט  הקדוש על תלמידו  הנאמן

ר' דב בער המגיד ואמר: "יודע אני כי

ה"דב" הזה אין לו רגליים (כידוע ר' רבי

דב בער–המגיד היה נכה ברגליו), אבל יש

לו ידיים רחבות, לקרב בהן את הלבבות,

ומסוגל הוא לאחד תחת הנהגתו את כל

הנאמנים לחסידות". כך נבחר המגיד

להמשיך ולפרסם את תנועת החסידות.

אכן תלמידים רבים הסתופפו בצל קורתו

וחצרו של המגיד היה לגזע איתן ויציב

בעל שורשים עמוקים ואיתנים אשר ממנו

הסתעפו ענפים רבים של חצרות חסידיות

ברחבי אירופה ופולין והניבו אף הם פירות

חסידיים.

מפעם לפעם התאספו החסידים סביב

רבם לשמוע ממנו מתורת הבעש"ט הק',

דברי מוסר וחיזוק, דברי תורה ועידוד ואף

סיפורי צדיקים על הנהגות הבעל שם טוב

הקדוש סיפורים שיש בהם מסר, סיפורים

שהם תורה ללמוד ממנה.

היה זה ערב  שיגרתי אשר  בו התכנסו

החסידים סביב שולחנו של המגיד

ממזעריטש,  רבי דובער, והוא  סיפר להם

אחד מהסיפורים על הרבי שלו שהוא גם

רבם- הבעש"ט הקדוש.

  

"הייתה זו אחת ה'שבתות השיגרתיות'

כביכול אצל מורי ורבי הבעש"ט הק' ",

פתח  המגיד וסיפר, "עד לסיומה  של

השבת.

"ואז"  המשיך לספר: "מיד לאחר סיום

תפילת מעריב–  עוד  לפני ההבדלה

– הגיע אישה אלמנה בוכיה אל פתח

בית המדרש, שעה  בה החלו הרבי

והחסידים מכינים עצמם ללוות את

המלכה ולשמוע הבדלה. היא החלה בוכה

ומתייפחת וביקשה להיכנס אל הבעש"ט,

ברב רחמיהם הכניסוה לחדר צדדי שבו

התפללו הבעש"ט וחסידיו.

"רבי, מוכרחים אתם לעזור לי!" היא

קראה בקול בוכים. כל השבת לא הייתה

לי מנוחה מהדאגה ולכן הגעתי עתה.

"הנני זקוקה בדחיפות לכסף כדי להשיא

את בתי ואין בכיסי אף פרוטה!"

הבעש"ט האזין לדבריה ברב קשב,

השתתף  בצערה ולאחר מכן  הורה

לחסידיו להכניס  את  ידיהם אל כיסם

ולתת כל כסף שימצאו שם למען המטרה

החשובה. למרבה הפלא, הכסף שמצאו

בכיסיהם הגיע בדיוק לסכום אשר ביקשה

האלמנה. הוא בירך את האלמנה לשלום

והחל בהבדלה...

  

"אמרו לי", חתם המגיד את סיפורו, "מהו

הלקח שיש לנו ללמוד מסיפורו זה של

הבעש"ט?"

החלו החסידים דנים בשאלה ומנסים

להביא לרבם את התשובה המספקת.

חסיד אחד הביע את דעתו ואמר: "הסיפור

הזה  מראה את  כוחותיו  הפלאיים  של

הבעש"ט. למרות שהאירוע התרחש

כמה דקות לאחר יציאת השבת – ולאף

תלמיד לא היה כסף בכיסו, כמובן – חולל

הבעש"ט  נס כדי לעזור לאישה  אלמנה

וגרם לכך שהכסף ימצא בכיסיהם של

תלמידיו".

"יש לנו סיפורים רבים שמראים את יכולתו

של הבעש"ט לחולל ניסים ונפלאות",

אמר המגיד. "לשם כך אין לנו צורך דווקא

בסיפור  הזה, אם כן  מדוע בחרתי  דווקא

בסיפור זה?".

"אבל כאן היה זה נס כפול – לא זו בלבד

שהבעש"ט גרם לכסף להופיע באורח פלא

עם צאת השבת בכיסיהם של החסידים,

אלא  היה  זה הסכום  המדויק –  אשר  לו

הייתה  זקוקה  האלמנה"  התערב  חסיד

אחר.

דעתו של המגיד לא הייתה נוחה גם

מתשובה זו מכיוון שלא חסרים סיפורים

הממחישים ניסים מדהימים, גם כפולים

ומכופלים מסיפור זה, שחולל הבעש"ט

הקדוש.

חסיד שלישי הביע דעתו ואמר: "ברור

שהבעש"ט הקדוש מסוגל לחולל ניסים

מופלאים. אך הבעש"ט יכול היה לגרום

לכל הכסף להופיע בכיסו שלו, וכך לעשות

את המצווה הזאת בעצמו. אך בגלל

אהבתו הגדולה לזולת, הוא רצה לחלוק

מצווה זו עמם  וכך  גרם  לכסף להופיע

בכיסיהם של כל הנוכחים. חושבני שזהו

המסר של הסיפור- לחלוק עם הזולת".

אך גם תשובה זו לא סיפקה את רבם

המגיד כי לא לכך הייתה כוונתו

  

עתה, נפנה אליכם קוראים יקרים! עצרו

רגע טרם תמשיכו בקריאת הסיפור,

אולי תצליחו אתם לתת מענה מדוייק

לשאלתו של המגיד. נסו... חשבו...

  אם הצלחתם, אשריכם תוכלו לוודא 

זאת בהמשך הסיפור ולקחת עימכם את

המסר.

ואם לא הצלחתם קראו את תשובתו

הברורה של המגיד הק', יש בה הרבה מה

ללמוד...

  

משראה המגיד כי אינו נענה בתשובה

אשר לשמה  סיפר את הסיפור  ענה הוא

עצמו: "אם יורשה לי לומר", פתח המגיד

בתשובתו המסקרנת, " סבורני שהסיפור

הזה אינו עוסק  כלל  בבעש"ט הקדוש

ובגדולתו ועוצם נסיו והנהגותיו. חושבני

שסיפור זה הוא עוסק בתלמידי וחסידיו.

דווקא אודות גדולתם ואמונתם התמימה

והפשוטה של תלמידיו."

המגיד  עצר  לרגע קל, בחן  את  הבעת

פניהם של  תלמידיו  הנדהמים  מהסיבוב

החד של  מאה שמונים מעלות  שנעשה

במסר  של הסיפור, לתשובה כזאת  כלל

לא ציפו. אח"כ המשיך: "אף שהשבת זה

עתה  הסתיימה ולאיש מהם לא היה  כל

כסף בכיסו,  שהרי עדיין לא  יצאו מבית

המדרש מאז צאת השבת. בכל אופן הם

הכניסו את ידיהם לכיסם ועשו כהוראת

הרבי באמונה שלמה  ללא עוררין וללא

פקפוק, כי אכן יימצא כסף באמתחתם

ללא כל חילול שבת..."

כשם שאין  מלך  בלי  עם,  אין  צאן בלי

רועה, אין רבי ללא  חסידים כך אין נס

ללא מאמינים. ייתכן ואם חלילה היו

התלמידים מפקפקים בדברי רבם או

מנסים להביע דעתם בעניין לא היה

הנס מתחולל ולנו  לא  היה מוסר השכל.

גם לחולל את  הנס  צריך  כלי  שיחזיק בו,

כלי של  אמונה, אמונת חכמים  תמימה

ופשוטה יכולה לחולל ניסים. קחו עימכם

צידה לדרך והיו מלומדים בניסים. .