פרשת נח - מאת הרב מנחם אזולאי
נכתב על ידי DL2000, 18/10/2012
בס"ד
פרשת נח
מאת: הרב מנחם אזולאי | ערוץ 2000
"אלה תולדות נוח נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נוח" (ו,ט).
האדם צריך להתקרב אל ה' ולעלות במדרגות מיום אל יום , עד שיהיה במדרגה היותר עליונה. וזה שנאמר "נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נוח". כי בתחילה צריך להיות במדרגת איש, שמתהלך בעולם ביראת שמים. ואחרי כן יתעלה יותר להיות במדרגת צדיק, ואחרי כן במדרגת תמים עד אשר את האלוקים התהלך נוח (ישמח ישראל).
נוח איש. נוח איש צדיק. נוח איש צדיק תמים. את האלוקים התהלך נוח.
קודם כל תהיה איש. במיוחד במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש (פרקי אבות ב). תהיה בן אדם. תתנהג בדרך ארץ. גם כשלא רואים אותך. כמו שאתה מתנהג באתגליא, כך תתנהג באתכסיא.
אדם צריך לחיות בעולם הזה עם תחושה מתמדת שה' איתו כל הזמן, בכל מה שהוא עושה ה' ניצב מעליו והוא רואה אותו, ושומע אותו, וקורא את מחשבותיו. אם תהיה לנו התחושה הזו, אז הכל יהיה אחרת. אז אנחנו נֵראה אחרת. כי תהיה לנו בושה, כי ה' רואה ושומע אותנו וגם קורא את מחשבותינו. אנחנו בנים של מלך. זכות גדולה אבל זה גם מחייב אותנו.
"יראה זו היא הבושה אשר יבוש היודע כי ה' ניצב עליו ומשגיח בכל מעשיו. וזה כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים: "שויתי ה' לנגדי תמיד". כי אינו דומה ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול וכו' " (ספר הפרשיות).
את ה' פוגשים לא רק בבית המדרש. פוגשים אותו גם בשולחן האוכל. "זה השולחן אשר לפני ה' " (יחזקאל מא). אדם מרגיש שהוא חלש והאוכל מחיה אותו. פתאום הוא קיבל חיים. ממי? מהקב"ה. דרך מה הוא קיבל את החיים? דרך הפת לחם. אכילה יכולה להיות רגע של דבקות מאין כמוהו. וכשאני זוכר שה' אתי גם ליד השולחן, אני חייב לאכול אחרת. אני כל הזמן עם ה'. הולך אתו, ישן אתו, מתפלל אתו. הוא סמוך אלי. הוא כל הזמן אתי. הבעיה שאנחנו שוכחים. אנחנו לא חיים עם התחושה הזו של נוכחות ה'. אנחנו מתביישים מהחברים יותר מאשר אנחנו מתביישים מה'. "הלואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם" (הבעש"ט הקדוש).
אשרי אדם מפחד תמיד. ממה? מכל דבר שיזיק לרוחניות שלו. וכל שכן שצריך להתרחק מכל דבר שעלול לגרום לו לחטוא. כשמת רב רצו תלמידיו לקבל על עצמם לנהוג את העשרה מנהגי חסידות שהיה נוהג. רב ששת ורב יוסף קיבלו את מנהגו שלא להביט חוץ מד' אמות. שכל חייו היה ירא רב מכל דבר שמא יזיק לו ברוחניות ולפיכך לא היה מסתכל לא לצדדים ולא לפניו רק למטה בתוך ד' אמותיו. ואחרי שקבלו על עצמם הנהגה זו ראו שקשה להם לקיימה וסימאו (עיוורו) את עיניהם. מבהיל עד היכן הגיעה יראת השמים שלהם.
כיצד למד רבי לייבל'ה איגר מהי יראת שמים אמיתית?
רבי לייבל'ה איגר זצ"ל, שהיה נכדו של הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל, נהיה חסיד קוצק. פעם סיפר על השיעור הראשון בעבודת השי"ת שהיה לו בקוצק. ביום השני לבואו לקוצק, כשעדיין היה עייף וסחוט מעמל הדרך, קמו כל החסידים בערך בשעה ארבע בבוקר והלכו למקווה. וכשהגיע הנץ התפללו ומייד אחר התפילה הלכו כולם בחזרה לישון והמתינו עליו שיקום. והוא, מחמת עייפותו, התעורר קצת מאוחר בערך בשעה שמונה. והנה הוא רואה איך שכולם ישנים ולא ידע מה לעשות. לקום או לחכות שכולם יתעוררו? עד שהחליט בדעתו מה לעשות, הוא רואה איך שכולם מתעוררים, נוטלים ידיים וקמים ממיטתם. ולאחר שקמו ממיטתם כולם התיישבו סביב לשולחן ארוך ומדברים דברי תורה וחסידות איך לעבוד את הקב"ה. ובאמצע, כדרכם של חסידים, הביאו לשולחן יין שרף. ראש החבורה עשה ברכה ושתה לחיים וכן עשו אחריו כל החסידים. כשהגיע תורו לשתות לחיים, אמר שמכיוון שהוא עדיין לא התפלל אינו רוצה לשתות לפני התפילה. מיד הקיפוהו החסידים ושכנעו אותו שמותר לשתות לפני התפילה. ואדרבה, זה עוזר לתפילה שעי"כ יש התעוררות לתפילה.
והוא באחת. הוא אינו רוצה לשתות לפני התפילה ולא ישתה. אבל הם לא הירפו והמשיכו לשכנע ולהסביר שזו רק גאווה ויצר הרע שרוצה להיות אחרת מכולם "ואל תפרוש מן הציבור" כתיב, ועוד כל מיני טענות, עד שסיכמו שילכו לראש החבורה וישאלו אותו ומה שיאמר כך יעשה. הם ניגשו אליו ושאלו אותו, ענה ואמר שזה רק נובע מגאווה וכתוב (משלי טז,ה): "תועבת ה' כל גבה לב" וא"כ איך הוא יכול ללכת להתפלל בשעה שהקב"ה שונא אותו? לא היתה לו ברירה והוא לקח בידו את הכוס והתחיל לברך: "ברוך אתה...
והנה, נופלים עליו טליתות ומגבות מכל הצדדים ומתחילים לצעוק עליו בקולי קולות: "האם האלקים כ"כ קטן בעיניך עד שכמה חסידים יכולים לגרום לך לא לשמוע בקולו...". המשיך רבי לייבל'ה איגר: "אז למדתי מה הפירוש של יראת שמים אמיתית, למדתי באמת לירא רק מהקב"ה".
נוח איש צדיק...
הצדיק הוא החן והיופי והפאר של העולם. ה' ברא את הצדיק כדי שנזכה על ידו להתקרב אליו יתברך. הוא איש האלוקים. "תפילה למשה איש האלוקים". חציו איש וחציו אלוקים.
"איש אשר רוח בו, רוח שמנשבת ומסלקת את העפרוריות, את העצבות מלב איש הישראלי כדי שיוכל להתלהב לה' יתברך" (ליקו"ת ט). הוא יכול לרדת למקומות הכי נמוכים ולהוציא משם כל אחד ואחד מעומק נפילתו.
מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א:
"העולם הזה מלא תאוות, מלא מדורות אש של תאוות, שזהו בעצם הגיהנם בעצמו, ועכשיו צריך להעלות את האש הזו לאש דקדושה, לאהבת ה' יתברך, ובשביל זה צריך את הצדיק". מהו הסוד של הצדיק? הצדיק הוא בעצם יהודי פשוט שעשה פה עבודה קשה, עבודה של ביטול, ועוד ביטול, ועוד ביטול, עד שזכה להגיע למקום הכי גבוה שיש, הכי קרוב לקב"ה. משה רבינו, כל המעלה שלו זה לא הניסים שעשה. או שעלה לשמים, או שהוריד תורה. המעלה שלו זה "והאיש משה ענו מכל אדם". זה הדבר הכי חשוב שהוא הנחיל לעם ישראל. ענווה ושפלות. ואתחנן אל ה'".
לעתיד לבוא מיד עם ביאת משיח צדקנו יביא הקדוש ברוך הוא את היצר הרע שהכשיל והחטיא את עם ישראל בכל מיני עבירות, ויקח ממנו את חרבו, וישחט אותו לעיני כולם, ובאותו רגע שישחט הקדוש ברוך הוא את היצר הרע יעמדו הצדיקים והרשעים אלו מול אלו ויבכו. הצדיקים יבכו בכי של שמחה כיון שבאותו רגע יחשוף הקדוש ברוך הוא את כוחו הגדול של יצר הרע בפיתוייו הקשים, ואז יבינו כל הצדיקים כולם שלא היה להם שום סיכוי להתגבר עליו ולהכניעו, אלא אך ורק מחמת שהתפללו והתחננו לה' יתברך שיעזור להם לכובשו, עזר להם ה' להתגבר עליו ולהכניעו, ולכן תהא שמחתם גדולה מאד, עד שיבכו הם משמחה ויודו לאבינו שבשמים שעזרם במלחמתם מולו.
הרשעים אף הם יבכו, אך בכייתם תהא בכייה של צער, כיון שבאותו רגע יוכיח להם הקדוש ברוך הוא שעם קצת רצון חזק היו יכולים אף הם להתגבר עליו בקלות ולהכניעו, וכל כך יהא גדול צערם עד שישאלו את עצמם: "למה? למה נכנענו? למה לא התאמצנו יותר? ומרוב צערם ישאו את קולם ויבכו.
זהו הסוד של הצדיקים. שכל הזמן התפללו והתחננו לה' שיעזור להם להכניע את היצר הרע. הדרגה של הצדיק – "ונחנו מה". מה אנחנו? כלום. כשאדם זוכה להתבטל לצדיק, הוא מקבל מזה שמחה עצומה ונפלאה. כי התקרבת למי שבאמת אוהב אותך, למי שבאמת רוצה לעזור לך, שמחבר אותך עם האמת לאמיתה. מהי האמת לאמיתה? שאין (!) ייאוש. שאתה יכול להתחיל מחדש. זה הצדיק שהוא לרגע לא מסיח דעת. כל הזמן דבוק בה'. לא רוצה כלום מהעולם הזה. רוצה רק את ה'.
נוח איש צדיק תמים...
תמימות ופשיטות זה עיקר היהדות אומר רבינו הקדוש. לא רוצה כלום, רק להיות עם אבא. לא מתווכח, גם לא מנסה להוכיח. מתפעל מכל מה שרואה סביבי. רואה את כל הניסים והנפלאות שה' עושה איתי ורק רוצה להודות.
מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א:
"יהודי צריך לחכות ולצפות בהשתוקקות גדולה לבוקר הבא, כדי שיוכל להודות לה' על כל הטובות, על כל הניסים והנפלאות שה' עשה עמו ב-24 השעות האחרונות. שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו. וככה יום אחרי יום. כי אין סוף לניסים ולנפלאות שה' עושה עמנו וכמה טוב להודות לו, להתחיל עם זה את היום החדש".
אמא יהודיה שמורידה דמעות למען ילדיה זה תמימות ופשיטות. כמו אמו של הרב הקדוש רבי ישראל דב בער מוולדניק, בעל 'שארית ישראל', שגידלה את בנה לבדה לאחר שאביו נפטר. כשהגיע הילד לגיל תשע או עשר נפלה למשכב ובראותה כי ימיה ספורים, קראה לבנה למיטת חוליה וביקשה ממנו להגיש לה ספר. "ידעתי שאמי אינה קוראת עברי", סיפר הרבי, "לפיכך התפלאתי על בקשתה ושאלתי אותה איזה ספר להביא לה". "יהיה איזה ספר שיהיה", השיבה אמי. "הגשתי לה כרך גדול של הרי"ף. לקחה אמי את הרי"ף בידיה ואמרה: 'אותיות קדושות! חלו נא פני הבורא יתברך שבני ישראל בער יגדל להיות יהודי ירא שמים'. שהרי ידעה שלא תוכל עוד לגדל ולחנך אותי, ורבה היתה דאגתה לאחריתי".
בקעה תפילתה את כל הרקיעים, האותיות הקדושות בספר פעלו את פעולתם והילד גדל להיות צדיק נודע וקדוש.
תמימות זה לדבר עם ה' דיבורים פשוטים, אמיתיים, כאלה שיוצרים חיבור טבעי, בריא ופשוט עם הריבונו של עולם. זה להבין שה' יתברך הוא הכתובת לכל מה שחסר לנו. אין כתובת אחרת.
תמימות זה לדעת שהכל זה מה' והכל לטובה. התם בסיפור של רבינו לא מתלונן, הוא תמיד שבע רצון. שמח ורוקד עם כל מה שעובר עליו. הוא סנדלר, והנעלים שהוא עושה לא כל כך מוצלחות, אך בשבילו הם דבש וצוּקֶר. הכל זה דבש וצוקר.
"התם בסיפור לא ידע הרבה, אבל דבר אחד הוא ידע. שהוא לא צריך לשים לב למה שאנשים מדברים. שלא איכפת לו מאנשים, הוא רק ביקש בלי ליצנות. מה זה ליצנות, ליצנות זה ההיפך מתמימות. סמל השקר. כת ליצנים לא תראה פני שכינה. מה זה להתלוצץ? זה לא רק שאני חושב שאני יותר ממך, אלא שכל מה שיש לי לעשות בחיים זה לעשות ממך צחוק. אי אפשר לתאר איזה קליפה נוראה ואיומה זאת.
יעקוב איש תם. נהפוך את האותיות של תם ונקבל דבר איום ונורא. אדם שרוצה לגמור את התיקון, חייב להיות תם. הבחינה הזאת של התם היא בעצם באה לומר אין שאלות, אין קושיות, מה שכתוב זה עושים, מה שאומרים לנו זה אנחנו צריכים לעשות. נכון שזה לא מובן ונכון שזה מפריע לנו, איפה זה מפריע לנו? במהלך של יש. במהלך של אין זה לא מפריע. אדם כל הזמן צריך להיות במהלך מן היש אל האין. אדם נולד יש, הוא נולד עם שתי ידים סגורות, תנועה של יש. וכשהוא מסתלק מן העולם הידים שלו פתוחות. אין כלום. שום דבר לא לוקחים אתנו". (בְּאוֹר פני מלך חיים).
תמימות זה לקבל את זה שיש צדיק בכל דור ודור, צדיק שעושה לשם שמים, צדיק שאין לו שום שייכות לעולם הזה, ואם אני לא מסוגל לעשות לשם שמים, ואם אני עדיין קשור לעולם הזה הרבה יותר ממה שהייתי רוצה, אז כדאי לי להתקרב לצדיק הזה, כדי שהוא יעזור לי, שגם אני אזכה. צריך לחפש את התמימות הזו כל החיים. כי זה מה שה' הכי אוהב.
נוח איש צדיק תמים... את האלוקים התהלך נוח
הקשר האישי הזה שיש לנו עם ה', זאת שמחה כל כך גדולה, זה כזה כוח. מה שלא קורה לי, יש לי אותך. אתה לעולם לא תעזוב אותי. אני רק נזכר בך וטוב לי. העיקר שאני יודע שאתה אתי בכל מצב, העיקר שאתה בתוך הלב שלי. כשהולכים עם ההרגשה שה' אתנו, יש כוח לעמוד בכל הנסיונות. לא מתרגשים יותר מדי מ'מה יגידו'. נוח בונה תיבה במשך מאה ועשרים שנה ויום יום הוא מושם ללעג ולקלס בעיני כל העם. שנה עוברת, ועוד שנה עוברת, ונוח בשלו. כל המלעיגים והמתלוצצים למיניהם לא מרפים את ידיו. מה הסוד? הוא עושה רצון ה'. הוא יודע שזו האמת. נוח מתהלך עם ה'. חי עם ה'. רק זה נקרא חיים.
"בוא אתה וכל ביתך אל התיבה" (ז,א).
תיבה זה גם מילה. "האדם צריך להיכנס לכל תיבה מתיבות התורה והתפילה בכל כוחותיו ובכל איבריו, במסירות נפש" (הבעל שם טוב). צוהר תעשה לתיבה. המילים שאתה מוציא מהפה צריכות להאיר לך את הנשמה. לא רק בשעת התפילה, אלא במשך כל היום כולו. המוצא היחידי מהמבול של הבלבולים שעוברים עליך נמצא בתוך תיבות התורה והתפילה. כשאדם זוכה להרגיש את המילים, כשהאותיות מאירות לו, באותם רגעים הוא בתוך תיבת נוח. הוא בתוך הקדושה. אין תענוג יותר גדול מזה.
צריך לעשות מסירות נפש על התפילה. להתפלל בכוונה. לא לשקוע בחלומות בהקיץ, במחשבות זרות, מה שקורה לנו כל כך הרבה. רבינו מגלה לנו שכדי לכוון בתפילה צריך להגיד את דיבורי התפילה עם איזה אמת.
"כשאדם עומד להתפלל, אזי באים מחשבות זרות וקליפות ומסבבין אותו, ונשאר בחושך ואין יכול להתפלל... ודע, שיש פתחים הרבה בחושך הזה לצאת משם... ועל ידי אמת זוכה למצוא הפתח" (ליקו"מ ט). צריך להילחם על כל מילה. צריך להתפלל במתינות. צריך לזכור שהתפילה מדברת עלי, על מה שקורה לי. התהילים זה עלי, והתיקון חצות זה עלי, ותפילת שמונה עשרה - זה בדיוק עלי ועל מה שקורה לי בזמן הזה. אסור להתייאש ולחשוב: 'אני כבר לא אצליח כנראה להתפלל בכוונה. אני כנראה לא במדרגה הזאת'. חס ושלום לחשוב כך. תלחם על התפילה שלך, תכניס אמת לתפילה כפי המדרגה שלך, וה' יאיר לך לצאת מהחושך הזה, להינצל מהמבול הזה של מחשבות זרות. כי "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" (תהילים קמה).
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
