"ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרוא בשם ה'" (ד,כו) פרש רש"י 'אז הוחל- לשון חולין, לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן אלילים לקרותן אלהות' והנה סמוך לפס' זה "זה ספר תולדות אדם" (ה,א) ודרשו בע"ז (ה,א) 'והאמר ר"ל מאי דכתיב "זה ספר תולדות אדם" וגו' וכי ספר היה לו לאדם הראשון?- מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור דורשיו דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו, כיון שהגיע לדורו של ר"ע שמח בתורתו ונתעצב במיתתו', וזה ממש מזכיר את המסופר על משה  (מנחות כט,ב) שראה את ר"ע את תורתו ומיתתו. וגם במתן תורה שם ראה משה את ר"ע, היה קשר לע"ז, העגל. ניראה מכאן קשר לנאמר 'אמר ר"י אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר תהם עריות בפרהסיא' (סנהדרין סג,ב) שבעגל נאמר שקמו לצחק, עריות. וכאן נאמר שהחלו לעשות ע"ז וקודם לכן נאמר "וידע אדם עוד את אשתו" (ד,כה) ופרש"י 'ומהו "עוד"?- ללמדך שנתוספה לו תאוה על תאותו' הרי שהתחזק יצר העריות, ומיד פס' אח"כ נאמר על הע"ז, הרי שיש קשר. והנה ההתחלה הראשונה שבה מצאנו משהו קרוב לע"ז, זהו בעץ הדעת, שהנחש פיתה את חוה שאם תאכל תהיה כמו אלקים והיא הסכימה לזה, שנאמר "כי טוב העץ" (ג,ו) ופרש"י 'להיות כאלקים' הרי שאכלה בידיעה שתהיה כמו אלקים, וזהו שורש לע"ז (ואולי זהו שדרשו חז"ל על המן מ"המן העץ" [חולין קלט,ב] ועל המן יש שתי שיטות, האם עשה עצמו ע"ז או שחקק על בגדיו ע"ז, שזהו כמו עץ הדעת שרצו לעשות עצמם כאלקים וזהו השורש לע"ז ממש בהמשך) ולכן אנוש שבזמנו החלו לעבוד ע"ז היה בנו של שת שנולד בהתגברות יצר העריות, וזהו להבדיל מקין והבל שנולדו בגן עדן קודם חטא עץ הדעת (רש"י ד,א) שמהעץ קיבלו הבנה של עריות שלכן ראו עצמם ערומים, כך שבהבל יש כח עריות וזה התגלגל בכח לידי ע"ז בזמנו של אנוש בנו, שיש קשר בין עריות וע"ז. ובזמנו של משה, בסיני, באו לתקן זאת ולהמליך את ה' בעולם (וקודם לזה התרחקו מנשיהם 3 ימים), וכח החטא התגבר עליהם וכך חטאו בעריות ובעגל. והנה שניהם (אדם ומשה) ראו את ר"ע ומעלת תורתו, שאצל ר"ע יש יחוד גדול ומושלם עם אשתו (כמו שידוע הסיפור שהלכה אחריו על אף שאביה נדר כו') ולכן יש בו כח של מעל הרעה של עץ הדעת, ולכן זכה למעלה ולהבנה שאפילו משה לא זכה לה (שמשה פרש מאשתו ולא הגיע למעלה יחד איתה) וסופו מוות ביסורים קשים, כיון שמצד עצמו קידש בהקשר עץ הדעת, ולכן כשמת (שגזרה בעולם למות) זה חל חזק מאד (כמו עוף החול שמת באש, שזה קיצוני [ב"ר יט,ט]) לתיקון העולם, שזהו שה' אומר למשה שכך עלה לפניו לעשות. לכן זהו שראהו בראית משך הדורות, שיש לו תיקון מיוחד וגדול בעולם. לכן נאמר כאן "זכר ונקבה בראם" (ה,ב) ודרשו מכאן (ברכות סא,א) שבמחשבה עלה לבראם שנים ובסוף ניברא אחד, והנה מצאנו גם שעלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ובפועל ניברא עם רחמים שאחרת לא היה עומד בדין (רש"י א,א). ניראה שגם כאן זה כך, במחשבה זה שנים ניפרדים שמאוחדים בשם אחד "אדם" (ה,ב) אבל בפועל אילו היו ניבראים שנים היו ניפרדים לגמרי, לכן ניברא אחד וממנו נעשו שנים, ועדיין יש פילוג, שמאותו פילוג אכלו מעץ הדעת שחוה נתנה לאדם כדי 'שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אחרת' (רש"י ג,ו) שלא רצתה בטובתו הבלעדית (ובכלל מזה שנתנה לו לאכול, שימות, מוכח שלא רצתה רק בטובתו) וזהו שורש החטא, ותיקונו הוא באחדותם, ואחדותם באה לידי ביטוי שיא בילדם המאוחד משניהם, וחלקו ב"ש וב"ה האם מצות פריה ורביה זה בשני בנים או בן ובת (יבמות סא,ב) האם כמשה או כנאמר על בריאת אדם, שמשה בסיני קשור לתיקון העולם מעץ הדעת, וכאן זה השלמות בעניין כמו שמוכח בבריאה- במחשבה. והאשה נענשה בצער לידה, שעץ הדעת הוא ההפך מאחדותם הישרה בלידה.