פרשת מסעי התשס"ה

אם צריך לסכם את פרשת השבוע בשתי מילים, אפשר לסכמה במילים "ארץ ישראל".

הנושא של ארץ ישראל עובר כחוט שזור בכל הנושאים שמוזכרים בפרשה.

הפרשה מתחילה בפירוט המסעות, אותם נסעו בנ"י מאז יציאתם ממצרים, ועד הגיעם למטרה האחרונה- ארץ ישראל.

הנושא הבא - הורשת ארץ ישראל מהאויבים כדי שיהיה ניתן להתיישב בה.

אח"כ מגיע תיאור גבולותיה המדויקים של ארץ ישראל.

לאחר שנקבעים גבולות א"י, ממנה הקב"ה את נציגי השבטים לעניין נחלת הארץ.

כיוון שעוסקים בנחלת הארץ, והרי כבר נקבע שלשבט לוי אין נחלה, מורה הקב"ה להקצות לשבט ארבעים ושתיים ערים שיהיו מפוזרות בכל הארץ.

יש ערים נוספות באחריות שבט לוי - שש ערי המקלט אליהם נסים הרוצחים בשגגה.

והנושא האחרון בפרשה, לאחר שבפרשת פינחס קבלו בנות צלפחד את נחלת אביהן, באים בני שבטן, מנשה, ומתריעים על כך, שאם בנות צלפחד יינשאו לבני שבטים אחרים, אז נחלות שבט מנשה יעברו לשבט אחר - גם כאן מדובר על אדמות ארץ ישראל.

אם כך הוא הדבר, שהפרשה כולה עוסקת בארץ ישראל, עלינו לבדוק מה ניתן ללמוד מכל נושא, על ארץ ישראל והישיבה בה.

הנושא הראשון - מסעות בנ"י במדבר. רש"י מביא כאן שני פירושים לשאלה, מדוע בחרה התורה לפרט את כל מסעות אלו.

הראשון - להראות לנו את החסד שעשה עימנו הקב"ה. רש"י מוכיח שעיקר המסעות היו בשנה הראשונה והאחרונה מארבעים שנות הנדודים, ובשאר 38 השנים, היו רק 20 מסעות -
פחות ממסע לשנתיים.
הקב"ה עשה חסד עם בנ"י, בכך שלא טלטל אותם במדבר בכל שנים אלו.
גם אנחנו צריכים כל הזמן לראות את החסד שעשה עימנו הקב"ה, ועושה עימנו בכל יום.      
החסד בכך שמתוך השעה הכי קשה של העם היהודי, החליט הקב"ה להחזיר אותנו לארץ  
ישראל. הקב"ה שמר עלינו בכל השנים מאז, בניצחונות מופלאים על אויבינו. חסד גם  
ביחסה של ארץ ישראל אלינו - בכל שנות הגלות, ארץ ישראל לא הסבירה פנים לאף עם  
שגר כאן. עם חזרת עם ישראל לארצו, החלה ארץ ישראל להראות את יכולותיה ולפרוח   
בכל כוחה.
חסד נוסף - רוב האנשים שיושבים כאן, לא נולדו בארץ ישראל. הקב"ה עשה עימם חסד,   
ועזר להם להחליט לעזוב את חייהם בחו"ל, ולעלות לא"י.

-          לסיכום, דבר ראשון: לזכור תמיד את החסד שעושה עימנו הקב"ה.

ההסבר השני של רש"י - רצה להזכיר לבנ"י את כל המקומות שעברו בהם, את ההיסטוריה.
גם אנו צריכים לדעת, שחשוב מאוד לזכור את העבר שלנו, את השורשים שלנו, כי רק מי שזוכר ומכיר את השורשים שלו, יודע את דרכו בעתיד. "דע מאין באת" ורק אח"כ "ולאן אתה הולך".
מסופר על נפוליאון, שיצא ערב אחד לסיור בממלכתו, הגיע לשכונת היהודים, וראה חושך אפילה. אותו ערב היה תשעה באב. הסתובב בשכונה והכל שקט וחשוך, עד שהתקרב לביה"כ, וראה שם אורות עמומים ושמע קול בכי וקינות. נכנס לביה"כ  ושאל מה קרה, והסבירו לו שחרב ביהמ"ק וחרבה י-ם.
מיד כעס על עוזריו: כיצד ייתכן שקרה משהו כזה בעולם ולא עדכנו אותו. הסבירו לו שמאורעות אלה קרו לפני שנים רבות. אמר נפוליאון: "אם כל כך הרבה שנים זוכרים עם זה את האסון שלהם ומתאבלים עליו, מובטחני שעתידים לחזור למצבם הראשון".

-          אם כן, דבר שני: לזכור את דרך ישראל סבא, ולנהוג בהתאם.

הנושא השני בפרשה: הורשת ארץ ישראל מהגרים בה. ואיך עושים זאת? ע"י לחימה.

התורה מלמדת אותנו שכדי להוריש ולשבת בא"י, יש צורך במסירות נפש יום יומית, כיוון שכל יום אנו נמצאים במבחן.

שלושה דברים נקנין ביסורין ואחד מהם ארץ ישראל, וצריך מסירות נפש רבה, כדי לעמוד ביסורים אלה.

-          דבר שלישי: מסירות נפש.

הנושא השלישי בפרשה: קביעת גבולות ארץ ישראל.

נשאלת השאלה, מה משמעות קביעת גבולות אלה. הרי גבולות ארץ ישראל יהיו לפי הכיבושים שיצליחו לכבוש בני ישראל עם כניסתם. אם אזור מסוים לא ייכבש, כפי שאכן היו אזורים כאלה, האם ראוי לקרוא לו ארץ ישראל?

אלא מסביר רש"י, שארץ ישראל אינה ככל הארצות. לארץ ישראל יש קדושה עצמית, ולכן לגבולותיה יש משמעות לגבי גבולות הקדושה. ידוע שישנן מצוות התלויות בארץ, כגון שמיטה, תרו"מ, שלגביהן יש חשיבות האם האדם נמצא בא"י או לא.

רבותינו מלמדים אותנו, שחשיבות ארץ ישראל, היא לא רק לעניין מצוות התלויות בארץ, אלא לגבי המצוות כולן.

אומר מדרש ספרי בפרשת עקב, כי גם כשיגלו בני ישראל לחו"ל עליהם להמשיך לשמור מצוות.

מדוע? כדי שכאשר יחזרו לא"י, לא יהיו המצוות בעיניהם כחדשות.

כלומר, כל חבות שמירת המצוות בחו"ל, היא כדי לזכור את שמירת המצוות בא"י שזוהי הדרך העיקרית לשמירת המצוות.

-          העיקרון הרביעי - שמירת מצוות.

הנושא הרביעי בפרשה - מינוי הנשיאים שייקחו חלק בחלוקת הארץ.

לגבי נשיאים אלה נאמר פעמיים "ואלה שמות האנשים" ומכאן למד בעל הטורים שהיו "נאים בשמותם ונאים במעשיהם". איך אפשר להיות בעל שם נאה, בעל שם טוב?
ע"י שנאים במעשיהם.

גם אנחנו צריכים להיות אור לגויים, ע"י שנהיה נאים במעשינו. אולי בכל העולם יש שחיתות, אבל אצלנו אסור שתהיה. אולי בכל העולם יש גנבים, וכל מיני מעשים רעים אחרים -
אצלנו אסור שיהיו.

-          אם כן העיקרון החמישי - מעשים טובים, ולהיות דוגמא לכל העולם.

הנושא החמישי בפרשה הוא הקצאת ערים ללווים.

ערי הלווים היו מפוזרים בכל שבטי ישראל, כדי שיוכלו למלא את תפקידם - לימוד תורה לכל ישראל, כמו שנאמר עליהם "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל".

אין דומה לימוד התורה בארץ ישראל ללימוד התורה בא"י. על א"י נאמר שאוירה מחכים, ולכן כאשר עלה ר' זירא לא"י, התענה 40 תעניות כדי לשכוח את תורת בבל, על מנת שמוחו יהיה פנוי ללימוד תורת א"י.

וגם נאמר - כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

-          העיקרון השישי - לימוד תורה.

הנושא השישי בפרשה הוא הקצאת ערי מקלט.

מערי מקלט ניתן ללמוד את הנושא של אחריות הדדית. על הרוצח בשוגג להימלט אל עיר מקלט, ולשהות שם עד מות הכהן הגדול. מה הקשר למות הכהן הגדול ולרוצחים בשגגה?

אחד מההסברים הוא, שאם המצב בישראל הוא כזה שיש רוצחים בשגגה - זה באשמת המנהיגים. על המנהיגים לדאוג לרמת העם, ואם יש התרופפות, לדאוג לחזק במקומות הנכונים.

נושא זה מזכיר לנו גם את הצורך ביצירת מערכת משפט השופטת על פי דיני התורה. כמו שכתוב ושפטו העדה והצילו העדה. מכאן לומדת מסכת סנהדרין שבסנהדרין קטנה יש 23 דיינים.

-          אם כך למדנו שצריכה להיות אחריות הדדית בא"י, וכן מערכת משפט יהודית.

הנושא האחרון בפרשה- בנות צלפחד.

מסיפור בנות צלפחד, ניתן ללמוד על החשיבות הרבה של אהבת ארץ ישראל - ע"י אהבת ארץ ישראל הצליחו בנות צלפחד לחדש הלכה בפרשת פינחס ועכשיו בני שבט מנשה חידשו הלכה נוספת בפרשתנו.

אהבת ארץ ישראל היא יסוד חשוב שמביאה גם לאחדות בעם ישראל.

בפרשת מטות ראינו ששבט גד ושבט ראובן פנו בבקשה לשבת בעבר הירדן המזרחי. לאחר דין ודברים הקב"ה ומשה מסכימים, ופתאום רואים שעבר הירדן המזרחי התחלק לשבטי גד, ראובן וחצי שבט מנשה.

מאיפה צץ חצי שבט מנשה?

אלא כיוון ששבט מנשה היה אוהב א"י, החליט משה לחלקו בין שני עברי הירדן, כדי שע"י אהבתו, יהיה החיבור בין שניים וחצי השבטים לשאר עם ישראל.

-          למדנו גם על הצורך באהבת ארץ ישראל ואחדות ישראל.

אם נסכם, הזכרנו עקרונות רבים החשובים לשם הישיבה בא"י: לזכור את חסדי הקב"ה, לזכור את שורשינו, מסירות נפש, קיום מצוות, מעשים טובים, לימוד תורה, אחריות הדדית, מערכת משפט, אהבת ארץ ישראל ואחדות ישראל.

אומנם נראה קשה ומסובך לשמור על כל עקרונות אלה, אך ב"ה, בדורנו ישנה התקדמות רבה בחלק גדול מנושאים אלה.

נישא תפילה, שבזכות מעשינו, נזכה לשבת בשקט ובשלווה בארץ ישראל, על מנת שנהיה פנויים לעשות רצון בוראנו, אמן.