שבת חוה"מ סוכות התשס"ו

(השיחה מבוססת על שיחות של הרב מרדכי אלון לחג הסוכות).

בימים אלה אנו חוגגים את חג הסוכות. חג הסוכות הוא חג בעייתי מבחינת התאריך בו הוא נקבע.

פסח- יציאת מצרים- נקבע לתאריך של יציאת מצרים.

שבועות- חג מתן תורה - נקבע לתאריך של מתן תורה.

סוכות- זכר לענני הכבוד שהקיפו את עם ישראל בצאתם ממצרים.

ענני הכבוד ליוו את העם במשך 40 שנה- מדוע נקבע החג למועד זה דווקא?

הרי באותה המידה היה יכול להיקבע בכל מועד אחר.

המפרשים נותנים כמה תשובות לשאלה זו. לאחת מהן ארצה להגיע בשיחה זו.

על מנת להגיע לתשובה נחקור פסוק בפרשת חיי שרה.

הפסוק, שהוא הפותח את הפרשה שקוראים לחתנים בשבת חתן שלהם, הוא "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל."

לכאורה, אם הפרשה עוסקת במציאת כלה ליצחק, מה עניין פתיחה זו לעניינו? למה מעניין אותנו שה' ברך את אברהם בכל?

רש"י מביא פירוש אחד- "בכל עולה בגימטריה בן- ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה" (וראה שפתי חכמים על המקום).

הגמרא במסכת בבא בתרא דף ט"ז עמ' ב', מביאה פירוש חלופי- "מאי בכל בת היתה לו לאברהם ובכל שמה"- לפי הסבר זה, עדיין לא ברור מה הקשר של הפסוק לפרשה. וכי כיוון שיש לאברהם בת, צריך לחפש כלה לבנו ליצחק? מה הועיל פירוש זה להבנת הפסוק?

הגר"א, שבסוכות יום פטירתו, מביא בספרו אדרת אליהו, פירוש שלישי:

הגר"א שואל את היושבים בסוכתו - מהיכן ניתן ללמוד שאברהם אבינו קיים מצוות סוכה?

הגר"א מביא את פסוקנו- וה' ברך את אברהם בכל- בכל- זה סוכה.

מה הקשר של בכל לסוכה?

הגר"א מפרט:
בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בשיראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים.

אכן רמז מאוד יפה בפסוק, אך עדיין, מה הקשר בין המילה בכל לסוכות?

ננסה להבין את המשמעות של המילה כל.

הגמרא במסכת בבא בתרא, דף י"ז עמ' א'- ת"ר שלושה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא אלו הן אברהם יצחק ויעקב. אברהם דכתיב ביה בכל יצחק דכתיב ביה מכל יעקב דכתיב ביה כל."

אז למדנו ממדרש זה ש"כל" רומז לעולם הבא. "כל" הוא מעין העולם הבא. כיצד?

ניקח דווקא את הפסוק של יעקב אבינו.

יעקב אבינו, בפגישה עם עשו אחיו בפרשת וישלח, מציע לו מתנת פיוס. עשו מסרב ואומר "ויאמר עשו יש לי רב"- לעשו יש הרבה. איך הוא יודע שיש לו הרבה? מן הסתם הוא מדד וספר והשווה למה שיש לאנשים אחרים.

איך יעקב עונה לו "כי חנני אלקים וכי יש לי כל". לעשו יש רב וליעקב יש כל.

כמה זה כל? כל יכול להיות מליון דולר, ויכול גם להיות מאה שקל. כל זה הכל. כל מה שצריך ורוצים.

כדי להשתכנע, נראה גם את הפסוק של יצחק אבינו. לאחר שיעקב מתברך במרמה, ועשו חוזר מהשדה ומבקש ברכה, שואל יצחק את עצמו "מי אפוא הוא הצד ציד ויביא לי ואכל מכל"- מה הקשר כאן של המילה מכל? וכי אכפת לעשו או לנו כמה אכל יצחק? אלא מסביר רש"י
"מכל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו" (ר' שפתי חכמים על המקום).

גם הפירוש לגבי אברהם "בת הייתה לו ובכל שמה" - שהתקשינו מה הקשר לפרשה.

הרמב"ן מסביר ש"בת" זה מלשון מידה- כמו בת מזל. ולכן הפסוק אומר שלאברהם הייתה מידה, תכונה ש"בכל" שמה.

כלומר המילה "כל" מראה על שלמות, הסתפקות, בטחון בקב"ה. מעבר ל"כל" אין משהו אחר.

וכך גם ברור איך "כל" מסמל את העולם הבא- בעולם הבא יש את כל מה שצריכים ולא מחפשים יותר.

ולכן גם שבת היא מעין העולם הבא- בכל השבוע יש חוסר שמאלץ אותנו לפעול וליצור, בשבת "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" מה זה כל מלאכתך? וכי ראיתם מישהו אי פעם שהשלים את כל חובותיו? אלא רש"י מסביר "כשתבוא שבת יהא בעיניך כאילו מלאכתך עשויה"- למה שבת מעין העולם הבא- כיוון שאין חוסר בשבת. בשבת השלמנו כבר את כל החובות שלנו- לא מהרהרים בכל מה שאנו צריכים לעשות, כדי להתפרנס וכו'.

בררנו והגענו למסקנה ש"כל" מסמל מצב בו יש הסתפקות במה שיש, יש רוויה ולא חוסר.
מה הקשר לסוכות?

סוכות נקרא גם חג האסיף (וחג האסיף באספך מגרנך ומיקבך). זהו המועד בו החקלאי אוסף את כל התבואה שלו מהשדה.

עד עכשיו הוא ידע שיש לו הרבה יבול בשדה, אבל עכשיו הוא מכניס הכל למחסנים והוא יודע בדיוק כמה רכוש יש לו.

קהלת אומר, בפרק ב' פסוק כ"ו- "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה, ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס- מי שהוא חוטא מחפש כל הזמן לאסוף ולכנוס, וזמן האסיף הוא לכאורה זמן החגיגה שלו.

זהו הזמן המסוכן ביותר, שגם האיש השמח בחלקו ביותר יפול למלכודת הרכושנות, וימשיך את שנת החקלאות הבאה בעבודה מאומצת יותר כדי להרוויח עוד ועוד.

יש סכנה שאדם ישכח שרכוש זה אמצעי, ויהפוך אותו למטרה.

זהו בדיוק הזמן בו אומרת התורה, לקחת פסק זמן, לעצור את המרוץ אחר פרנסה, ולשבת בסוכה.

סוכה נקראת כך על שם הסכך. ממה עשוי הסכך- פסולת גרן ויקב. בסוכות אנו צריכים לשבת בבית ארעי, ולשים מעל ראשנו בדיוק את הפסולת של הרכוש שאנו אוספים, לומר לעצמנו- רכוש זה חשוב, אבל עלינו להסתפק במה שיש לנו, ולבטוח בקב"ה שמספק את כל צרכינו.

מה המטרה של הסכך- סוכה צריכה להיות צלתה מרובה מחמתה.

בסוכות אנו לוקחים את הרכוש ובמקום להשתעבד לו, אנו שמים אותו כמחסה מהשמש- השמש אליה עובדים שאר העולם, כמו אומרים, אנחנו לא עובדים את השמש, אלא רק בוטחים בקב"ה.

אומרת הגמרא במסכת ע"ז דף ב' עמ' א', שהקב"ה לעתיד לבא מבקש ממי שקיים התורה לבוא ולטול שכרם. הגויים מבקשים ליטול שכר וכמובן שלא מגיע להם. מבקשים מקצה שיפורים- והקב"ה נותן להם מצווה אחת- סוכה. הגויים מסכימים ויושבים בסוכה, אך הקב"ה מקדיר עליהם חמה, והם יוצאים ובועטים בסוכה. מדוע? כיוון שהגויים אינם מסוגלים לחיות כאשר ישנו סכך שמפריד ביניהם ובין העולם הטבעי שבחוץ (הקב"ה בכוונה מחזק את כוח החמה, כדי לבחון אותם בניסיון קשה).

ולכן, זמן האסיף הוא הזמן המתאים ביותר, לשבת בסוכה, שמלמדת אותנו על מידת ההסתפקות- בכל זה סוכה.

נשא תפילה, שניקח מחג הסוכות, כוחות להסתפק במה שהקב"ה נותן לנו, ולבטוח בו בכל מעשינו, אכי"ר.