ראש השנה התשס"ו
ראש השנה התשס"ו
היום יום הדין.
היום הקב"ה שופט את כל העולם.
חז"ל אומרים, שאם מישהו מרגיש התרוממות רוח או הרגשה משונה בראש השנה, הוא צריך להבין שכנראה זהו הרגע שבו שופטים אותו,ועליו להגביר את המאמצים, כדי לצאת זכאי בדין.
על מה אנחנו נשפטים? על מה שעשינו בכל השנה שעברה.
מה יועיל רגע נוסף של מאמצים שנעשה עכשיו, לשנות תוצאות מעשים של שנה שלמה?
ישנו סיפור על רב אחד, שקם בלילה, והלך לבית המדרש ללמוד עם תלמידיו. בדרך ראה אור באחד מהבתים בכפר. התקרב וראה שזהו ביתו של החייט. הגיע לבית דפק בדלת, פתח לו החייט. שאל אותו הרב "מה אתה עושה בשעה כזו מאוחרת". אמר לו "כבוד הרב- כל עוד הנר דולק- אפשר עוד לתקן." הלך הרב נסער לביהמ"ד ואסף את תלמידיו ואמר:" למדתי עכשיו לקח נפלא מהחייט-"כל עוד הנר דולק ניתן עוד לתקן" נר ה' נשמת אדם. כל עוד יש נשמה באדם הוא יכול עדיין לתקן את מעשיו.
טוב. האם אפשר לשפר את מצבנו במשפט ברגעים אלה שאנו מרגישים התרוממות רוח?
אם נמצאים בשעת התפילה- אפשר להגביר את הכוונה בתפילה. אם בשעה שלא עושים משהו מיוחד- אפשר לקרוא פרקי תהילים. מה עושים אם מתעוררים פתאום באמצע הלילה? אפשר עדיין לקבל על עצמנו קבלה טובה.
בשיחה זו אני רוצה "למכור" לכם משהו שאפשר לקבל על עצמנו לקראת השנה החדשה.
נתחיל בלימוד הלכה לרמבם הלכות תשובה פרק ב' הלכה ט'.
אם מישהו פגע בחברו, צריך לפייס אותו עד שימחל לו. לא רצה חברו למחול לו, צריך לבקש מאנשים אחרים שינסו לפייס אותו. אם זה לא הצליח 3 פעמים- אז מי שלא מחל הוא החוטא.
ובהלכה י': אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהיה נח לרצות וקשה לכעוס....
קצת קשה להבין הלכה זו.
הרי אם הנפגע לא סלח לנו למרות שביקשנו סליחה פעמים רבות, כנראה שהפגיעה שפגענו בו היא פגיעה מאוד קשה וכואבת.
אם כך מדוע מספיק לבקש שלוש פעמים?
הייתי חושב שנצטרך לבקש סליחה מספיק פעמים עד שהנפגע יירגע ויסלח.
נראה כאילו הרמבם נותן לפרס למי שפגע בחברו- נסה 3 פעמים- לא הצלחת- אתה פטור.
כדי לנסות להבין זאת, נתאר לעצמנו את המשל הבא (המשל לא שלי- רץ באינטרנט כבר הרבה זמן):
כאשר אדם נולד, הקב"ה נותן לו שני שקים- אחד לבן ואחד שחור.
בשק הלבן שמים את כל החוויות הטובות, את כל רגעי האושר והשמחה.
זהו שק מיוחד מאוד. ככל שהוא מלא יותר, הוא קל יותר, ואפילו גורם לאדם להרגיש קל יותר.
לעומתו, השק השחור משמש לאחסון החוויות הקשות, והרגעים הבלתי נעימים שאנו עוברים במהלך חיינו.
שק זה, ככל שהוא מלא יותר, הוא כמובן כבד יותר, וככל שהוא כבד יותר, הוא מכביד על חיי הסוחב אותו.
כאשר אדם חוזר לקב"ה (אחרי פטירתו), הוא פותח את שני השקים. כאשר הוא פותח את השק הלבן, הוא רואה את כל החוויות הטובות שחווה.
כאשר הוא פותח את השק השחור- צפויה לו הפתעה: השק השחור ריק כמעט במלואו.
איך זה? הרי הוא זוכר שהיו לו רגעים לא נעימים. לא בדיוק זוכר מה הם, אבל זוכר שהיו כאלה.
מסתכל קצת יותר טוב בשק ורואה שיש בו חור.
זהו חסד שעושה עמנו הקב"ה, ולחסד זה קוראים שכחה. עם הזמן האדם שוכח חוויות ורגעים לא נעימים, וכך הוא יכול להמשיך לחיות את חייו ללא המועקה של הצער שחווה.
אז איך עובד השק השחור?
ברגע שאדם חווה חוויה לא נעימה, השק מתמלא בבת אחת באבן גדולה גדולה. ואז האדם מרגיש מועקה מאוד גדולה וצער מאוד עמוק.
עם הזמן האבן הזאת קטנה, עד שהיא נופלת מהחור שבשק.
אבל לפעמים, ישנם אנשים שנראה שהם תמיד סוחבים על גבם שק מאוד כבד.
איך זה יכול להיות?
אלה אנשים, שחוו חוויה מאוד קשה, שגם הזמן לא מספיק כדי לרפא אותה.
איך אפשר לרסק אבן כזאת שהזמן לא מפרק?
שתי דרכים- או ע"י זה שמי שפגע יבקש סליחה בצורה משכנעת- ואז האבן תתפרק לגמרי, או שהיא תיסדק והזמן כבר יעשה את שלו.
או שהנפגע עצמו, יצליח לרפא את עצמו, ע"י מציאת הצד החיובי באירוע שקרה לו, והפיכת אירוע זה למנוף לשינוי/ שיפור בחייו.
עד עכשיו דברנו על הצד הנפגע. מה לגבי הצד הפוגע?
כל עוד לאדם יש אבנים, אותם הוא הכניס לשקים שחורים של אנשים אחרים- ירדו לו נקודות במשפט בראש השנה.
לכן, לרסק את האבן, זהו לא אינטרס של הנפגע בלבד, אלא גם של הפוגע.
ע"י משל זה, ניתן להבין טוב יותר, את ההלכה שלמדנו לעיל.
זה שההלכה מתירה לנו להפסיק לבקש סליחה לאחר שלוש פעמים, זה לא פרס לפוגע, אלא נובע מההבנה, שאם הנפגע לא סלח לנו לאחר שלוש פעמים, כנראה שהאבן שהכנסנו לשק של הנפגע, גדולה מדי, וכרגע לפחות, לא נצליח לפרק אותה ע"י בקשת סליחה.
אם כך הפוגע נמצא בבעיה- הוא נשאר עם אבן על שמו בשק של מישהו אחר.
איך אפשר לתקן זאת?
צריך לזכור שהקב"ה שופט אותנו בעזרת גזרי דין שאנו חורצים בעצמנו.
לדוגמא, עברנו עבירה, כדי להחליט כיצד להעניש אותנו, הקב"ה מראה לנו מישהו אחר שחוטא באותה עבירה, ולפי איך שאנו שופטים אותו כך הקב"ה שופט אותנו.
לכן צריך לדון כל אדם לכף זכות.
אנו צריכים לבדוק את עצמנו. האם סלחנו לכל מי שפגע בנו?
אם נסלח אנחנו למי שפגע בנו הקב"ה יעזור שיסלחו גם לנו.
זה לגבי הפוגע. לגבי הנפגע, יש עוד דרך בעזרתה יכול לפרק את האבנים בשק שלו.
כאשר דוד המלך בורח מי-ם עקב מרד אבשלום בנו, יוצא שמעי בן גרא, ומקלל אותו קללה נמרצת.
דוד נמצא בשפל של חייו. מלך שבורח מבירתו, בעקבות מרד של בנו אהובו, ועוד מקללים אותו. תארו
לעצמכם איזו אבן ענקית נכנסת לשק של דוד המלך.
יואב בן צרויה מציע להרוג את שמעי. מה עונה לו דוד? "מה לי ולכם בני צרויה"
מה זאת אומרת מה לי ולכם? הרי יואב הוא שר הצבא שלו, והוא גם האחיין שלו. קשר מאוד הדוק. אלא דוד מתכוון- אני לא כמוכם בני צרויה. אני לא הולך בשיטה שלכם.
אבנר בן נר הרג את עשהאל בן צרויה, ויואב חיכה שנים והסתובב עם אבן גדולה בשק עד שנקם והרג
את אבנר בן נר. דוד המלך לא כך. דוד ישר מוריד את האבן מהשק. איך?
"ה' אמר לו קלל"- ברגע שמבינים שכל מה שבא עלינו, הוא מהקב"ה, יותר קל להתגבר על כל מאורע רע.
הרב מרדכי אלון, מסביר שלסלוח זה חלק ממהות ראש השנה. הרי מי שלא סולח, זה בגלל שהוא שם את עצמו במרכז, פגעו בי, קשה לי וכו', אבל בראש השנה צריך להבין שיש רק מישהו אחד במרכז- רק מלך אחד, וזהו מלך מלכי המלכים הקב"ה.
אם נמליך את הקב"ה על עצמנו, סליחה לאחרים תהיה קלה יותר.
אז מה הלקח שניתן ללמוד מכאן?
ראשית, מי שהולך עם שק שחור כבד על גבו, צריך להבין, שהוא הסובל הגדול מכך. אמנם קשה לסלוח, אך המרוויח הגדול מהסליחה, הוא דווקא הסולח, שאחרי שסלח, יכול להתהלך בקלילות וללא מועקה.
שנית, וזהו הלקח הגדול לכולנו- עלינו להבין את המשמעות של הפגיעה באחר.
אף אחד מאיתנו לא רוצה להסתובב כאשר אבנים על שמו נמצאים בשקים שחורים של אחרים.
במיוחד לא לקראת המשפט.
אנו צריכים להיזהר מאוד מאוד (תכפילו את ה"מאוד" בעוד הרבה פעמים), מלפגוע בזולת.
ואם חלילה פגענו, אם בכוונה, ואם ללא שום כוונה רעה, עלינו לנסות לתקן את המצב כמה שיותר מהר, אך גם בכמה שיותר עדינות.
אם נקבל על עצמנו, החל מהיום, לנסות לפרק, לנתץ ולפורר את כל האבנים שאנו סוחבים בשק השחור שלנו מצד אחד, ומצד שני, לעשות אותו דבר לגבי האבנים שאנחנו הכנסנו לשקים שחורים של אחרים, נוכל להגיע למשפט בשנה הבאה, בתנאי פתיחה הרבה יותר טובים (ואולי נקבל נקודות זכות כבר למשפט השנה J).
שנה טובה לנו ולכל עם ישראל, שנת בריאות והצלחה, אושר ועושר, שנת ביטחון ושלוה.
