מקץ התשס"ה - חנוכה
מקץ התשס"ה - חנוכה
בימים אלה אנו נמצאים בעיצומו של חג החנוכה.
מדוע חוגגים את חג החנוכה?
אומרת הגמרא במסכת שבת, דף כ"א עמ' ב': "מאי חנוכה? דתנו רבנן...שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים."
כלומר, ע"פ הגמרא ומגילת תענית, אנו חוגגים את חנוכה בעקבות נס פך השמן.
שואל הרב מרדכי אליהו: מדוע הייתה בעיה עם השמן? כיוון שהיוונים טמאו את כל השמנים וזה קשה- הרי אצל גויים אין, מן התורה, מושג של טומאה. טומאה שייכת רק אצל מי שיש בהם קדושה, ורק רבנן, הם שגזרו טומאת זיבה על הגויים.
אם כך, יוצא שהשמנים היו טמאים טומאה מדרבנן, ואילו הדלקת המנורה היא מצווה מן התורה- מדוע לא הדליקו את המנורה בשמנים הטמאים מדרבנן?
ועוד- הרי הייתה אפשרות להדלקת המנורה- ואפילו אם תאמר שטעו ולא הדליקו בשמנים הטמאים, מדוע עשה הקב"ה נס? הרי היו יכולים להסתדר ללא הנס?
ויש עוד שתי שאלות ששואלת הגמרא במסכת שבת שם:
- מה מברכים על הדלקת נרות חנוכה- "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר חנוכה". כיצד אנו יכולים לאמור "וצוונו"- הרי חנוכה לא מוזכר כלל בתורה?
- בחנוכה אנו מקיימים את המצווה בדרגת מהדרין מן המהדרין- מה השתנתה מצוות הדלקת נר חנוכה משאר המצוות, שאומנם גם בהם יש מצווה להדר אך בחנוכה כולם מהדרים?
התשובה לשלוש השאלות היא משותפת.
הרב אליהו עונה על שאלתו, בעזרת הפסוק "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".
כלומר, הקב"ה מצווה אותנו לשמוע לדברי חכמים. כיוון שכך, ברגע שגזרו רבנן טומאה על גויים, זה מחייב גם את הקב"ה, לקבל את הטומאה הזו, כטומאה אמיתית, שמונעת את הדלקת המנורה, וכן מביא גם לכך, שהקב"ה מבצע נס.
פסוק זה, משמש גם כתשובה, לשאלה כיצד אנו אומרים "וצוונו" בנוסח הברכה. היכן ציוונו הקב"ה להדליק נר חנוכה?- בפסוק "לא תסור".
כלומר, כיוון שהקב"ה ציוונו לשמוע לדברי חכמים, וחכמים ציוו להדליק נרות חנוכה, ניתן לומר שהקב"ה הוא שציוונו להדליק נרות חנוכה.
העובדה, שמצוות הדלקת נרות חנוכה היא מדרבנן, מביאה גם לכך, שאנו מקיימים אותה בצורה של מהדרין מן המהדרין. זאת כיוון שמצווה שתוקנה ע"י רבנן, היא חביבה עלינו יותר מאשר מצווה מהקב"ה.
זאת לומדים גם מהמשנה הראשונה במסכת ראש השנה, שאומרת שאחד בתשרי הוא ראש השנה, בין היתר, לירקות ולמעשרות. שואלת הגמרא שם, מה הכוונה לירקות- מעשר ירק.
אם כך מה ההבדל בין מעשר ירקות למעשרות, מדוע התנא מזכיר אותם בנפרד?
ירקות חייבים במעשר מדרבנן, ואילו במעשרות הכוונה למעשר דגן תירוש ויצהר שהם מן התורה.
אם כך, שואלת הגמרא, מדוע התנא לא מזכיר את המעשר מדאורייתא לפני המעשר מדרבנן?
אומרת הגמרא, שכיוון שתקנות דרבנן חביבות יותר- כיוון שיגעת ומצאת תאמין- ומה שאדם יגע ומצליח לתקן ולהשיג בעצמו, תמיד חביב עליו יותר.
ראינו אם כן, שגם הבעיה שהביאה לקרות נס חנוכה, נבעה מתקנת רבנן, וגם מצוות הדלקת הנרות היא מתקנת רבנן, ורואים שזהו החידוש של חג החנוכה- לשמוע בקול חכמים. הדבר נרמז גם בברייתא ממגילת תענית: "מאי חנוכה? דתנו רבנן"- כלומר מה משמעות חג החנוכה- הכוח שיש לרבנן בתקנת תקנות וחידוש מצוות.
מי יתן ונזכה להיות מונהגים תמיד ע"י רבנן, עד לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
