ט"ו בשבט תשס"ג- מת"ש

ט"ו בשבט נקבע בספר ההלכה היהודי, כראש השנה לאילנות.

מדוע אילנות צריכים ראש השנה?

כאשר עם ישראל ישב על אדמתו, עד הגלות בעקבות חורבן בית ראשון, עסקו בעיקר בחקלאות.

בעקבות העיסוק הנרחב בחקלאות, התורה מצווה אותנו לקיים מספר די גדול של מצוות, התלויות וקשורות בחקלאות.

בחלק ממצוות אלו ישנה חשיבות לשנה בה חנטו, כלומר הנצו ניצני פירות האילן.

מכאן החשיבות לקביעת ראש השנה, על מנת לשייך את הפירות לשנה המתאימה.

מדוע נבחר דווקא התאריך ט"ו בשבט להיות ראש השנה לאילנות?

ברוב השנים, עד ט"ו בשבט כבר ירדו רוב גשמי החורף, והאילנות כבר קיבלו את המשאבים המספיקים על מנת להניב פירות.

כלומר, ט"ו בשבט הוא התאריך בו מתחילים האילנות להתחדש ולהניב פירות חדשים.

ומכיוון שכך, נהגו תפוצות ישראל, להעלות על שולחנן בט"ו בשבט, ממבחר פירות האילן, ובראשם מהפירות בהן נשתבחה ארץ ישראל (גפן, תאנה, רימון ותמר), לברך עליהם ולאכלם, ועי"כ ליהנות מהשפע שברא לנו הקב"ה ולברכו על כך.
במאה השנים האחרונות נוצר מנהג חדש שהתקשר לט"ו בשבט:

נטיעת עצים בארץ ישראל.

נטיעת עצים מסמלת המשכיות, ומראה מחשבה והשקעה לצורך העתיד והדורות הבאים, וכן הכרת תודה. אנחנו כשבאנו לעולם, מצאנו עצים נטועים לשימושנו, ולכן אנו רוצים לנטוע עצים שישמשו את ילדינו.

מסופר בגמרא, שחוני המעגל פגש באדם שנוטע עץ חרוב. שאל אותו: "לאחר כמה שנים יצאו מהעץ פירות", אמר לו אותו האיש: "בעוד 70 שנה".

שאל אותו חוני: "וכי אתה בטוח שתחיה 70 שנה?"

ענה לו האיש: "כשאני באתי לעולם מצאתי חרובים מוכנים לאכילה, לכן אף אני נוטע עצי חרוב לבני".

נטיעת אילנות, מסמלת גם את גאולת עם ישראל.

העץ עומד עירום וקפוא בחורף, והסופות מאיימות לעקרו. מצבו נראה לכאורה חסר תקווה. אך למעשה בשעה זו הוא יונק מהקרקע את מי הגשמים, שיסייעו לו לפרוח מחדש, עם הגעת האביב.

כך עם ישראל, מתוך התקופות האפילות והקשות ביותר, מצליח לשרוד, לשאוב מהמצב הקשה כוחות ולעמוד בכוחות מחודשים לאחר חלוף הסערה.

נשא תפילה שעם ישראל יעבור גם את התקופה הקשה יחסית, שאנו חווים ביותר מהשנתיים האחרונות, ויהפוך את התקופה הקשה למנוף על מנת לחזור ללבלב ולפרוח, אמן.