בס"ד

פרשת האזינו

שירת האזינו- דבריו האחרונים בהחלט של משה רבינו לעם ישראל בטרם הוא נקרא לעלות להר העברים(=הר נבו) כדי לראות את הארץ המובטחת ולהיאסף אל עמיו.

בפרשה רמוזים כל תרי"ג מצוות התורה כמו שמובא בספר "שירה לחיים" (המיוחס לגר"א) שמפרט איך כל מילה בפרשה רומזת למצווה אחרת מתרי"ג המצוות.

שירה זו כ"כ חשובה למשה רבינו עד שהוא קורא לשמים ולארץ להיות עדים נצחיים לאירוע זה כמו שמביא רש"י: האזינו השמים, שאני מתרה בהם בישראל, ותהיו אתם עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים. וכן ותשמע הארץ, ולמה העיד בהם שמים וארץ? אמר משה: אני בשר ודם למחר אני מת, אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם? לפיכך העיד בהם שמים וארץ, עדים שהם קיימים לעולם" (רש"י-דברים, ל"ב, א').

הרמב"ן (ל"א,י"ט) מפרש שמשה רבינו כתב את דבריו האחרונים בצורת שירה משום המבנה והנעימה שלה, כלומר: על מנת שתוכן דבריו יחרטו בזכרון העם בצורה הטובה ביותר, כתב את הדברים בצורת שירה שיש בה מבנה ומקצב קבוע – וכך השירה תהיה שגורה בפיהם כמו שכתוב "שימה בפיהם"(דברים, ל"א, י"ט) .

משה רבינו מתחיל את השירה כאמור ב"זימון" העדים, לאחר מכן מדבר על חשיבות לימוד התורה, ולפני התוכחות על חטאי העם והעונש הצפוי להגיע בעקבותם, הוא מציין כלל יסודי ועיקרי שצריך להיות תקוע בלבבות העם והוא "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא”.

הדרך להתמודדות עם הצרות שיבואו על עם ישראל זאת האמונה בדרך המשפט של הקב”ה.

השגת אמונה זו בשלמות איננה פשוטה, אפילו כשאנו רואים דברים המנוגדים לגמרי מהשכל ויש לנו קושיות על הנהגתו של הקב”ה, יש להתעלם מהקושיות ולהאמין שאנו הנבראים איננו מסוגלים להבין את הבורא עד הסוף וכל דרכיו אמת וצדק. וכך מתפרש הפסוק:"הצור תמים פעלו(הצור=חזק-הקב”ה, פעולותיו הן בשיא השלמות והוא רואה את אחרית הדברים שקורים לנו)כי כל דרכיו משפט(האדם מקבל את מה שמגיע לו)אל אמונה ואין עול(גם אם נראה לך שיש עול-אין עול) צדיק וישר הוא”.

לקב"ה יש את הסיבות והשיקולים שלו איך להנהיג את העולם ורק הוא יודע את הטובות שיכולים לצמוח לעתיד לבוא ממקרים שנראים לנו כחור שחור ללא שום תקווה.

האדם איננו יכול לראות את הטוב בזמן הניסיון, אחרת לא היה זה ניסיון ודרך והאמונה התמימה בצדקת ה' היא הפתרון להתמודדות עם הצרות.

בפרק ט' משנה ב' במסכת ברכות כתוב:”ועל בשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דין האמת”.

בהמשך, בפרק ט' משנה ה:”חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר (דברים ו)”ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכך נפשך ובכל מאדך", ומפרשים "בכל מאדך"-בכל מידה ומידה שמודדים לך (בין מידה טובה בין מידה של פורענות) הוי מודה לו במאוד מאוד".

הגמרא בדף ס' ע"א מבררת: מה כוונת המשנה שחייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אם הכוונה לאותה ברכה מילולית יש סתירה ממשנה ב' שמביאה חילוק.

מתרץ רבא "לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה" כלומר: כשבא לברך ברוך דיין האמת,חייב לברך בשמחה ובלב טוב כשם שמברך בשמחה הטוב והמטיב על הטובה (ברטנורא).

אבל עדיין קשה, הרי אם הרע הוא בעצם טוב וזו הסיבה שצריך לברך בשמחה מדוע מברכים ברוך דיין האמת, יש לברך הטוב והמטיב? ואם הרע הוא באמת רע אז למה צריך לברך בשמחה?

והתשובה היא, כעת הרע באמת נראה רע ולכן מברכים ברוך דיין האמת, אבל אותו הרע הוא חלק ממהלך שהוא כולו טוב, שעתיד לצאת ממנו טוב ולכן צריך לברך אותו בשמחה.

הגמרא בהמשך מביאה את הסיפור המוכר של ר' עקיבא שהגיע לעיר עם חמור תרנגול ונר וחיפש מקום להעביר את הלילה אך לא מצא. ר' עקיבא הולך לישון בשדה מחוץ לעיר כשהוא מקבל עליו את הדין ואומר "כל דעביד רחמנא לטב עביד". ה"צרות" ממשיכות לבוא עליו: הרוח מכבה את נרו(=אין לו איך ללמוד תורה) אריה טורף את חמורו(=לא יכול להמשיך במסעו) והחתול טורף את התרנגול(=אין לו איך לקום בבוקר) הרבה מאוד אנשים היו שוברים את הכלים ומתרעמים "למה זה מגיע לי" אך לא ר' עקיבא שממשיך בשלו-”כל דעביד רחמנא לטב עביד”. בלילה מגיעים שודדים לעיר הנ"ל ושובים את כל אנשי העיר ור' עקיבא ניצל בזכות אותם צרות, אי הכנסת האורחים של אנשי העיר, טריפת החמור והתרנגול-שהיו מרעישים ומגלים אותו, והנר-שגם היה מסגיר אותו.

ר' עקיבא אומר לנו כל דעביד רחמנא לטב עביד- כל דבר שעושה הקב"ה גם דבר רע לכאורה(*בשונה מנחום איש גמזו, שהמוטו שלו היה גם זו לטובה -הכל טוב ואין רע לעולם, לטענת ר' עקיבא הרע הוא ישנו והוא כלי להבאת הטוב) - זהו דבר שיתברר, לעתיד לבוא, כהכרחי לתכלית הטובה שהקב"ה רוצה להביא על האדם.

החפץ חיים היה אומר שאם קרה לאדם מקרה מצער אין להגיד שהמקרה רע אלא מר, כמו תרופה שהיא מרה אבל האדם יודע שכדי להבריא יש לו לקחת את התרופה ולסבול קצת את מרותה על מנת להחלים.

אם נצליח לסגל לעצמנו את השקפת עולמו של ר' עקיבא שיונק אותה מהפסוק "הצור תמים פעלו..” חיינו יהיו הרבה יותר שמחים ללא דאגות וטרדות מיותרות. שבת שלום!