בעת התחלפות השנים, נישא לבבנו לשמים, בשבח 

והודאה על העבר, על כל הברכה והטובה שבשנה החולפת! - 

ובצלותא ובקשה על העתיד, להצלחה בכל ענייני השנה 

הנכנסת ובאה עלינו לטובה. וכעתירת חלופת המשמרות בין 

יוצא לנכנס בפ"ק דברכות (יב.): "מי ששכן את שמו בבית הזה, 

הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות!".

ובהזדמנות זו נבואה נא בברכת השנים, לקדם כבוד מורנו 

הרב שליט"א, בניו החשובים וב"ב שליט"א, וכל בני חבורתא 

קדישתא, תלמידים המקשיבים והוגי הספרים, בארץ הקודש 

ובגולה, ולכל עם בני ישראל די בכל אתר ואתר: "לשנה טובה 

תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים!" - אמן.

* * *

להתייצב לעזרת ישראל בעצה ובמעש!

"אתם נצבים היום כולכם וגו'" (כט, ט). הרבי הקדוש רבי 

יצחק מווארקא  זצוק"ל, התפרסם בעולם בגודל 'אהבת 

ישראל' העצומה שלו, שהיה משליך נפשו מנגד לטובת 

איש ישראל! והקדיש הרבה מזמנו ומחייו בשתדלנות 

טובת הכלל והפרט, ועוזר ומסייע לכל איש יהודי יהיה מי 

שיהיה בעצה וברכה, ולפעמים אף במתת יד הגונה... הכל 

לפי העת והענין. - כמובן כל אלו העיסוקים גזלו ממנו זמן 

רב ויקר עד מאד! אך הוא ידע והכיר, שאם הוא לא יכנס 

בעסקנויות אלו, אף אחד לא יטפל בהם, ויישארו בני 

ישראל במצוקתם וצרתם...

בהזדמנות אחת נשאל על ידי כמה תלמידי חכמים 

בעירו, שלא ראו זאת בעין יפה, שמבטל מתורתו ועבודתו 

הגדולה, בשביל עסק העם... ושאלוהו: מדוע מרבה הרב 

כל כך לעסוק בגמילות חסדים, הגורם לביטול תורה? 

ומדוע דוחה זה מפני זה? - הם הכירו וידעו עוצם גאונותו 

הנפלאה, שהיה גאון אדיר בכל מכמני התורה! "וכי לא 

עדיף באותו זמן להרביץ תורה לעדרים, ולהשקות מים 

לצמאים לדבר השם?" - סנטו בו השואלים.

ענה להם הרב בחן פקחותו, מפרשתנו אוכיחה! (היה זה 

בפרשת נצבים), שפותחת: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' 

אלקיכם, ראשיכם שבטיכם וגו', מחוטב עציך עד שואב 

מימיך". מה היא ההפלגה למן חוטב עציך ועד שואב מימיך, 

וכי מה בין חוטב עצים לשואב מים, הלא שניהם שווים 

באותה דרגה, והיה לו להפליג מגדול ועד קטן, אבל החוטב 

והשואב דרגתם שווה?

ברם "חוטב עציך" רומז לחוטבים 'עצות' לישראל ('עציך' 

מלשון עצה), ומסייעים לפניהם במצוקתם בעצה וברכה. - 

ואילו "שואב מימיך" רומז אל השואבים מבארה של תורה, 

אין מים אלא תורה (ב"ק יז.), ומשקים אותה לעדרים. 

ועתה ראו נא את אשר הקדים הכתוב והפליג מגדול ועד 

קטן: "מחוטב עציך", הוא הגדול והחשוב יותר, שמשיא 

עצות בסיוע ועזרה לנבוכים ונאנקים. - ועד "שואב מימיך", 

שהיא המדרגה היותר קטנה, שמלמד תורה לישראל, אבל 

אינו עוזר ומסייע להם במה שמציק להם באמת ודו"ק. 

[קונטרס "טיב המעשיות" ח"ו דף י]

***

אל תהי "ברכת הדיוט" - על דברים הדיוטיים 

גשמיים - קלה בעיניך!

מעין טיב מעשה זה, סיפר מרן הרה"ק בעל 'דברי יואל' 

מסאטמאר זצוק"ל, על הרה"ק רבי שלום קאמניקער 

זצוק"ל, תלמידו הנאמן של הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ 

זצוק"ל. 

פעם אחת היה יושב לפני רבו הקדוש ברופשיץ בימים 

שלפני ראש השנה, בעת שצבאו הקהל על פתחו בבקשת 

ברכת השנים, כנהוג בחצרות החסידים (פראווען). רובם היו 

יהודים פשוטים, שבאו בדבר עצה וברכה בענייני פרנסה 

וגשמיות ושאר הבלי עולם הזה, האחד ביקש הצלחה 

במסחר... השני על העיזים בדיר שיתנו חלב בשפע... 

והשלישי על התבואה, או על הפרות שיתרבו ברפת... וכן 

על זה הדרך.

הרה"ק מקאמניקא היה ידוע בקפדנות אש קדשו, 

וכראותו על מה גוזלים זמנו של הצדיק בימים עליונים 

ונשגבים הללו, בדברים הדיוטיים פחותים ומגושמים, חרה 

לו על כך, והביע צערו בפני רבו הקדוש: "למה לו לבטל את 

זמנו בחלוקת ברכות על הבלי עולם הזה? וכי לא עדיף 

לעסוק עימהם בעניינים רוחניים עילאיים בתורה ויראת 

שמים, ולמה לבזבז הזמן בשביל הבלים?

על אתר ענה לו הראפשיצער בחכמתו: הלא על כך 

העידו חכמינו ז"ל (מגילה טו.): "אל תהי 'ברכת-הדיוט' קלה 

בעיניך!". - הברכה על דבר 'הדיוט' מהבלי עוה"ז לא תהא 

קלה בעיניך... ולא תזלזל בה! שאם בעיניך נראית קלה 

וטפלה, עבורם היא חשובה ביותר! ומתקרבים בעקבות 

אותה ברכה - באלו הימים המקודשים - לה' ולתורתו 

ולעבדיו הצדיקים.

[קונטרס "טיב המעשיות" ח"ו דף י"א]

***

ברית מילה שהביאה למילת ערלת הלב 

ולתשובה שלמה!

"ומל ה' אלקיך א'ת ל'בבך ו'את ל'בב זרעך" (דברים ל, ו - משנ"ב 

ריש סי' תקפ"א עי"ש). סיפר לי מוהל אחד נאמן ומפורסם 

וותיק ומומחה במלאכתו, על ברית מילה אחת מיוחדת, 

שזיכו אותו מן השמים להתעסק בה לא רק במילת הבשר, 

אלא גם במילת ערלת הלב הבאה בעקבותיה, ולהשיב לב 

איש ישראל אובד ותועה בתשובה שלמה!

וטיב גופא דעובדא הכי הוה, במסגרת מקצועו עורך 

מוהל ירא וחרד זה גם בריתות לאנשים מבוגרים, לגרים, או 

ליהודים שלא נימולו עדיין מסיבות שונות, כדוגמת יוצאי 

'ברית המועצות' לשעבר, שמפחד מלכות רוסיא הרשעה 

לא נימולו מאחורי מסך הברזל, וכיוצא בהם.

כשמגיע לברית שכזו, שעל פי רוב אין ענייני המצוה 

ותכניה מוכרים כלל לעושיה, משתדל המוהל דנן להטעים 

בפני בעל הברית את יסודות המצוה וכוונותיה לפי דרגתו, 

ומלמדו להועיל מעת תחילת ברית הראשונה אשר כרת 

השם יתברך עם אברהם אבינו ע"ה ראש לכל הנימולים, 

וממנו נמשך אל כל זרעו אחריו דור אחד דור, הבאים עמך 

בברית חותמך. וכנוסח הברכה (שבת קלז:): "אשר קדשנו 

במצוותיו וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". - לומר, 

שכל יהודי בכל מקום בעולם בהיותו מובדל מזרע אברהם, 

הרי הוא נכנס באותה ברית קודש שנכרתה עם אאע"ה. 

ונחרט חותם בעצם גופו ובשרו, שגם הוא נכנס ונתחבר 

ונתקשר בברית עליון שבין הקב"ה ובין כל איש מישראל 

שומר ברית קודש! (עי' חינוך מצוה ב, ואחרונים).

54 פעם אחת הוזמן להכניס בברית אדם מבוגר בן  

מיוצאי רוסיה הסובייטית, מן האנוסים הרבים שם שנדחו 

והתרחקו מה' ומתורתו ומישראל עמו, וכבר נשא אשה 

נכרית רחמנא ליצלן. ובעקבות התפוררותה הפתאומית 

של ברית המועצות, וקריסת שלטון הרשע של הקומוניזם, 

שניתנה האפשרות לקיום התורה והמצוות, החליט האיש 

שבהיותו יהודי שייך לעם הנבחר, צריך הוא למול את עצמו 

ככל אחיו היהודיים. 

- משהגיע המוהל למעמד הברית, החל כדרכו להסביר 

לאיש בדברי נועם וחן יסוד מצות המילה, ובגודל בערותו 

נצרך לספר לו מעט מיהו אותו "אברהם אבינו"... שאנו 

נכנסים בבריתו ממש! והאריך עימו בעניינים אלו כיד ה' 

הטובה עליו. 

היהודי התרגש מאד מן הדברים, ובתבערת ניצוץ איש 

ישראל קודש שנדלקה בלבבו, הצהיר בהתלהבות שחפץ 

הוא לערוך הברית בבשרו בדיוק באותה צורה ובאותה 

מתכונת, כמו שעשאה אברהם אבינו בעצמו בהיותו בן 

מאה שנים!

- נהוג אצל המוהלים העורכים בריתות בגילאים שכאלו, 

להזריק מתחילה מעט 'אלחוש', שהוא כמו הרדמה קטנה 

וחלשה כדי להפחית את עצמת הכאב. וכן עוד כמה 

שינויים קלים בצורת הכנת הברית לפניה ולאחריה, כגון 

בתפירות קלות הנצרכות וכיוצא.  

היהודי דנן שהיה אחוז התפעלות רגשי קודש מן 

הסיפור המדהים של הברית שערך אברהם אבינו בעצמו 

בבשרו! שאל את המוהל בכל דבר שהציע לפניו בעריכת 

הברית: "האם גם אברהם אבינו עשה כך את הברית?"... 

ספר

לרבנו

תכלה שנה וקללותיה-תחל שנה וברכותיה!

האם גם הוא ביצע 'אלחוש', ותפירות, ואחיזת צבת 

וכיוצא? 

ענה לו המוהל בפשטות חד משמעית: לא!  אברהם 

אבינו קיים מצות השי"ת כפשוטה וכמאמרה! הוא תפס 

האיזמל וערך הברית בלא שום עצות ותחבולות! [ע"ד 

שמפרשים ברש"י (בראשית יח, א): "שנתן לו עצה על המילה", 

שהציעו לערוך המילה כמו שהיא כפשוטה, בלא שום 

חששות ותחבולות עזרה וסיוע שונים... - רק לסמוך 

ולבטוח באלקים מצווה המצוה]. 

אם כן - אמר האיש וקבע בנחרצות - גם אנכי חפץ 

לעשות הברית כפשוטה כמו כן, בלא שום אלחושים 

ופטנטים!... - הלא אמרת שאנו נכנסים בבריתו של 

אברהם אבינו! לכן במטותא ממך, ערוך נא לי הברית בדיוק 

כמו שעשה אברהם אבינו, ואל תוסף כלום להקל הכאב 

וכיוצא...

והנה חלפו ימים מספר, ולאחר שהתאושש האיש עלה 

לבקר את אימו הישישה, וסיפר לה על שמחתו הגדולה 

שזכה לערוך בעצמו ברית מילה כאברהם אבינו בשעתו! 

האם התרגשה מאוד! והחלה פתאום לבכות ולבכות, 

וכשכולה רוטטת מבכי פנתה לבנה ואמרה לו: עד היום 

נאלצתי לשתוק, ולא דברתי עימך דבר מחמת ההכרח 

ופחד הק.ג.ב. - אך אינך יודע מאיזה משפחה חשובה באת! 

אביך הגדול זכרונו לברכה, היה רב באחת העיירות 

החשובות! סבך היה מגדולי הדור צדיק מורם מעם! וכן כל 

זקניך מכל הצדדים למעלה בקודש! - הם בודאי התפללו 

שם עליך למעלה בגנזי מרומים, שתשוב אף אתה לצור 

מחצבתך, ותבוא עימהם בברית ישראל קודש!

האיש שמע ונתחלחל מאוד, ועל אתר יצר שוב קשר עם 

המוהל הנאמן, וביקש הימנו לסייע בידו ולהשיבו לדת 

ישראל קודש, כי רצונו מעתה לחיות כאיש יהודי כשר 

וטוב! - ואכן חזר אליו המוהל שנית, ועתה לעריכת ברית 

הפנימית של ערלת הלב... ובתקופה קצרה עזב האיש 

אותה נכרית, ונתהפך לאיש אחר בתשובה שלמה ורצויה! 

- ונתקיימה בו בפועל ובמוחש תוצאת המילה, שנכרתת 

על ידה ערלת הלב, כמו שפסק הגאון  רבי עקיבא איגר 

זצוק"ל בתשובה (קמא סימן מב) על פי דברי העוללות אפרים

(מאמר שצ"ב) שהמילה החיצונית היא סיבה למילה פנימית 

מערלת הלב עיש"ה. 

ובזה נתקיים בו מקרא שכתוב בפרשה דידן: "ומל ה' 

אלקיך את לבבך וגו' לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל 

נפשך!".

 [מתוך שיחה פרטית ה' אדר תשע"ב]

***

עבודת 8 קריא"ש עם 4 שמונ"ע - יומיים 

לפני התקדש חג ר"ה!

בעמדנו כה בהאי שבתא קדישא האחרון בשנה, יומיים 

לפני ראש השנה, מן הראוי להסמיך טיב מעשה אחד יחיד 

במינו. 

הרה"צ רבי יצחק דוד גוטפארב זצ"ל, מנקיי הדעת יראים 

ושלמים  שבירושלים של מעלה, כאשר חיתן את בניו 

החשובים יבלחט"א, נצרך - כמנהג הרבה מאנשי ירושלים 

- לגלגל חובות מגמחי"ם רבים, לווה מזה ופורע לזה, וחוזר 

חלילה... 

באותם זמנים בטרם עידן הלוואות ענק וגמ"ח מרכזי 

גדול, היו צוברים הלוואות קטנות יותר מהרבה גמח"ים, 

כדי לעמוד בנטל התשלומים הכבד, ומגלגלים החובות 

מגמ"ח אחד למשנהו, כשבמשך הזמן משתדלים להמעיט 

החובות לאיטם, עד תומם... זה היה לוקח כמובן זמן רב 

בטרדות וריצות וחיפושים לרוב... [וכמו שאמרו אז בדרך 

צחות: "על שלשה דברים העולם עומד", 'שלשה' ביידיש: 

'דריי', כמו 'דרייען' (סיבוב) - די וועלט שטייט אויף דרייען... 

שעומדים בכח הסיבובים מגמ"ח לגמ"ח...].

בטרם הגיע ירח אלו"ל הקדוש, היה נוהג רבי יצחק דוד 

להסדיר מראש את כל תשלומי החובות הנופלים 

בתאריכים של הימים המקודשים! כדי שתהיה דעתו 

פנויה, וליבו שקט מדאגות מיותרות, עד אחר עבור הימים 

הנוראים, ויתייחדו זמנים נעלים הללו לתורה ועבודה 

בלבד!

שנה אחת, יומיים לפני התקדש יום הדין הגדול, בהיותו 

בשיא להיטות נפשו, סנט בו יהודי אחד בשאלה: "ר' יצחק 

דוד! עוד יומיים ראש השנה! הנכם מוכנים כבר לקראת יום 

הדין הממשמש ובא?".

רבי יצחק דוד תמה לעומתו: מה פתאום? מדוע הינך 

ממהר אל ראש השנה? הרי לפנינו עוד ארבע 'קריאת 

שמע'ס! וששה 'שמונה עשרה'ס!... עד ר"ה ישנה עוד 

עבודה רבה ונשגבה! מי אוחז כבר בראש השנה?! (ראה עוד 

אודות עבודת קודש אלו"לו, בספר 'טיב הקהילה תשע"ב' פר' ראה).

 [מתוך שיחה פרטית ד' אלו"ל תשע"ב]

***

עוונות ישראל גורמים חלישות ומכאובים 

לצדיקי הדור!

בירושלים שלפני למעלה מיובל שנים, היה רופא אחד 

ירא וחרד לדבר ה', מטובי הרופאים שבאותו דור, ה"ה ד"ר 

יעקב דוב אהרונוב ז"ל, הוא הגיע ארצה מרוסיה כיהודי נאמן 

תמים וישר דרך. - אבי הגאון שליט"א הכירו היטב כאדם 

יקר המעלה, עוד מעת היותו הרופא האחראי בבית 

היתומים 'דיסקין', בעת שהיה אבי חוסה בצילם בילדותו.

בין שאר תפקידיו הרבים היה דוקטור אהרונוב גם 

רופאם האישי של כמה מגדולי צדיקי ירושלים, כהרה"ק 

רבי אהרלה ראטה זצוק"ל, ומרן הגרי"ז זצוק"ל הרב דבריסק 

ועוד.

פעם נתקף הבריסקער רב בכאבים חזקים בצלעות 

החזה - כנראה בעקבות קשיי הנשימה ומחלת האסטמה 

שסבל ממנה כל חייו כנודע. בתכוף עליו ייסוריו הקשים, 

הוזעק ד"ר אהרונוב לבוא אל ביתו בדחיפות.

הרופא הגיע במהרה, וכדרכו ניגש תיכף למלאכתו בשיא 

הרצינות, בבדיקה עיונית ומקיפה של תפקוד מערכת כלי 

הנשימה, ובתום הבדיקה הציע את דרכי הטיפול, ורשם 

את התרופה המדויקת שתפחית את ייסורי הרב ותרפאהו 

בעז"ה. 

בטרם פנה לדרכו, רצה הבריסקער רב לדעת מה הביאו 

לכאבים עזים אלו, וממה עליו להימנע ולהיזהר, ושאל את 

הרופא החשוב אם יכול אולי להסביר לו סיבת הכאבים 

הללו,  "פון וואנעט קומט דאס?"  [מהיכן זה מגיע?] - 

התמרמר הרב. 

והנה להפתעת הכל נעמד דוקטור אהרונוב על רגליו, 

והחל מרצה בהתרגשות רבה ובתמימותו האופיינית: 

"כבוד הרב! זה מגיע משלש סיבות!" - והוציא כף ידו תוך 

שהוא מראה בעוז בשלוש אצבעות! - ובדחילו ורחימו 

המשיך ומנה את שלשת הסיבות: "דאס קומט פון חטאים! 

עוונות! ופשעים!" - ובזה סיים את דבריו הנוקבים!

הרב התחייך אליו ברוב חיבה, ונהנה מאוד מתמימות 

הרופא ואמונתו הפשוטה, שלא חיפש תירוצים משונים, 

כאשר פי הרופאים מלא תמיד בהשערות שונות ותוצאות 

מחקרים רפואיים בכל דבר... - אלא ניגש בפשיטות היישר 

לנקודת האמת, והאמונה הישרה! שהיה פשוט וחלק אצלו 

שחטאים עוונות ופשעים הם הגורמים למכאובים 

וייסורים! - והפליא הרב את תמימות הרופא ואמונתו 

הפשוטה!

[מתוך שיחה פרטית כ"ו תמוז תשע"ב]

***

לימוד גמרא בעיון וחשק נמרץ - בעת אמירת 

הפיוטים

שמעתי מספרים על הגאון הגדול רבי זליג ראובן בענגיס 

זצ"ל בעמ"ס 'לפלגות ראובן', שהיה מתחילה גאב"ד 

דקאלווארייא, ואחר עלה לכהן ברבנות ודיינות העדה 

החרדית בירושלים עיה"ק ת"ו, וקבע מקום מושבו 

ותפילותיו בבית הכנסת הגדול ד'בתי נייטין'.

ביומא רבא דראש השנה, כאשר החל הציבור לומר את 

כל הפיוטים הארוכים שבמחזורים כמנהג המקום, הוציא 

הרב גמרא גדולה והתיישב עצמו ללמוד בעיון נמרץ, 

בחשק ואהבה עצומה!

לפתע ניגש אליו בהכנעה וביראה אחד מחשובי 

המתפללים, הלא הוא הגאון  רבי מתתיהו דייוויס זצ"ל, 

והעיר לו בעדינות על כך שאינו ראוי לשנות ממנהג הציבור 

קבל עם ועדה, ולעסוק בדבר אחר בעת שהקהל עסוק 

באמירת הפיוטים! 

בתגובה להערה זו, לא התרגש הרב ולא החזיר את 

הגמרא למקומה! - אלא קם ממקומו ונטל בידו עימו את 

הגמרא, ויצא אל 'הפוליש'... הוא חדר המבוא שמחוץ 

לבית הכנסת, והמשיך שם בתלמודו ביתר שאת ועוז! - 

היה קשה לו מאוד לוותר על לימוד עמוק ונעלה זה, ביום 

גדול שכזה, מחמת מנהג פיוטי המקום, והעדיף לצאת עם 

תורתו חוצה, ולא שינה מנהגו מאז שלא לומר הפיוטים. 

[ולא באנו כאן כי אם ב"טיב המעשיות", ולא נדברנו 

להלכה]. 

וכאשר בסדר תפילות היום אין מספיק זמן בר"ה לעסוק 

בתורה, יש לנצל היטב כל זמני ההפסקות ביני וביני...

וישמע חכם ויוסיף לקח, לנצל כל רגעי היום בשלמות, 

כמ"ש בסה"ק אור המאיר (דרוש לר"ה בתוה"ד): "בראש השנה 

אינו רשאי ליתן דומה לנפשו, אפילו כמעט רגע. - כי רגע קטן 

מיום ראש השנה, מחזיק בתוכה הרבה משנה הבאה. ואם 

יכאב בראש, יתפשט הכאב לכמה ימים ושבועות, 

הכלולים בזאת הרגע והשעה וכו'" עכל"ק הנורא עי"ש.

[מתוך טיב המועדים - תשרי]

***

כח התפילה מקרב לב ונפש - להפוך ולקרוע 

הגזירה לטובה!

מעשה נורא מסופר על הרה"ק הרבי ר' בונם מפשיסחא 

זצוק"ל, שבצעירותו היה עולה ובא יחד עם אלפי ישראל 

רבנים ומנהיגים, לחסות בימים הנוראים בצל הקודש אצל 

הרבי הקדוש ה'חוזה מלובלין' זצוק"ל. - שהיה נקרא בפולין 

של מעלה 'הרבי' של הרעבי'ס, כידוע שחסו בצילו כארבע 

מאות לובשי לבן בעלי רוח הקודש! מלבד אלפי גולת 

פולין וגלילותיה.

בערב ראש השנה עבר הר"ר בונם בין כל הקהל הגדול 

עם הפתקא והפ"ן בידו, לקבל ברכת הקודש לקראת השנה 

החדשה. - החוזה בירכו ככל בקשתו בקוויטעל, אך 

להפתעתו הוסיף ואמר לו כמה מילים: תדע נאמנה, 

שהשנה תהיה לך שנה קשה בענין הפרנסה! כפי שרואה 

אני כאן בקוויטעל שלך! בשלב מסוים כנראה תפסיד את 

כל כספך, ולא יישאר בידך מאומה! והנני מכין אותך בזה 

סוף מעשה במחשבה תחילה! כדי שתהיה מוכן ועומד 

בחוזק ביטחון איתן בצור עולמים ברוך הוא, ואל תיפול 

ברוחך! - כידוע שנגלו לפניו כל תעלומות שצפה וחזה 

ברוח קדשו, בגילוי שכינה הקדושה השוכנת תדיר נר 

לראשו.

ואכן, כאשר אמר הרבי - כך בדיוק היה! שערה אחת 

מדברי קדשו לא נפלה ארצה! כעבור חודש ימים החלו 

עסקי מסחרו נופלים ונסוגים אחור, הוא עסק באותה עת 

בענייני מסחר שונים, ולאחר חודש נוסף צנחו כל עסקיו 

בנפילה דראסטית, אט-אט אזל כל כספו עד פרוטה 

אחרונה ממש! בדיוק כפי שהכינו רבו הקדוש בתחילת 

השנה! והוא כמובן לא נפל ברוחו, ולא התייאש חלילה, רק 

פקודת רבו שמרה רוחו, וחיזק עצמו ובני ביתו כל העת, 

שבודאי זהו רצון שמים, וכנראה כך היא המידה הטובה 

עבורם כעת! 

ויהי בצר לו, כאשר לא נותר בידו טרף להאכיל בני ביתו, 

החליט לנסות השתדלותו בנכר, ויצא למסע לתור אחר 

סחורות מזדמנות, בתקווה למצוא איזה שהיא יוזמה 

מסחרית מוצלחת! שיוכל לקבץ בה מעט מעות לכלכלת 

ביתו. [כידוע שבטרם התגלותו היה מסתיר עצמו מאוד, 

ומכסה עצמו במראה של 'סוחר'... והיה פועל שם בין 

הסוחרים גדולות ונצורות בתיקון נשמות יקרות שהעלה 

מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, ואין כאן המקום]. - ברם 

לצערו ואכזבתו, מזלו בגד בו ולא ראה לא ברכה ולא 

הצלחה בעמלו, כל יוזמה שניסה לעסוק בה לא עלתה יפה, 

ובכל מה שנגעה ידו נחל הפסד אחר הפסד...

באחד הלילות בהיותו בנכר, כאשר חישב את מצבו 

הדואב שבתחתית המזל! היה יושב ובוכה בתפילות 

נרגשות לפני קל חי כל אותו הלילה, ושפך תחנונים 

ממעמקי לב שירחמו עליו מן השמים, להפוך הגזירה על 

פיה! - שכן אין לך דבר העומד בפני התפילה, כמ"ש ז"ל 

(ב"מ נט.) שערי דמעות לא ננעלו, ויפה צעקה לאדם בין 

קודם גזר דין בין לאחר גזר דין (ר"ה טז.). 

והנה תיכף למחרת בבוקר הרגיש שמיצה כבר את כל 

אפשרויות השתדלותו, הן בענייני המסחר, והן בענין 

התפילה והבקשה. והחל אורז את חפציו, והועיד פעמיו אל 

עיר מגוריו, בהיותו סמוך ובטוח על עזרתו מעם ה', 

ושנתקבלה תפילתו! 

והנה עוד באותו יום עצמו הגיע אליו שליח שלוח מאת 

הגבירה העשירה המפורסמת מרת תמריל בערגסון ע"ה 

מווארשא, ששמעה על ישרותו וחכמתו הרבה, וחפצה 

להעסיקו בתור 'מנהל ראשי' לעסקיה המסועפים. היו לה 

יערות ענק רבים ברחבי פולניה הגדולה, וניהלה עסקים 

חובקי עולם במכירת אלפי ורבבות עצים, שהיה מצרך 

חיוני ביותר בימים ההם. - על אתר ניגשו לחתימת חוזה 

העסקתו, שעמד על שותפותו בעסקים באחוזים גבוהים 

ביותר! 

הוא נכנס לתפקידו בנאמנות, וניהל הכל ביד רמה! 

מפעם לפעם היה צריך גם לנסוע עם 'סטוקים' ענקיים של 

רבבות עצים על גבי רפסודות בנהר הוייסל הידוע, כדי 

להובילם אל עיר הסחר המפורסמת 'דאנציג'! [כיום 

נקראת 'גדיינסק'], שבהיותה עיר נמל גדולה התקיים שם 

אחד הירידים הגדולים ביותר של העצים. [וראה בספר קול 

מבש"ר(תהלים ע"ח) כמה עניינים שפעל בסתר עליון, בהיותו 

אז בדנציג עי"ש].

בהמשך השנה כאשר שב הרבי ר' בונם למעון קדשו של 

רבו החוזה, אחרי שכבר נודעו עסקיו הגדולים אצל הגבירה 

מרת 'תמריל', ושחזר והתעשר מאוד. אמר לו רבו הגדול 

תיכף בבואו: תדע נאמנה! כי כשנגזרת גזירה למעלה הרי 

היא מציאות היותר חזקה מכל העולם כולו! ואין שום כח 

עומד בפני הוצאת גזירת עליון לפועל. - ברם בכח תפילה 

אמיתית מקרב לב ונפש בדמעות ובכיות נאמנות, 

להתעלות מעל הכל, לקרוע הגזירה לגזרי גזרים! ולהפוך 

כל הקערה על פיה! - ולפיכך כל אשר אמרתי לך היה לפי 

מה שראיתי בקוויטעל דער"ה שלך, אבל על תפילות 

ותחנונים לא דברתי...

כאשר כבר הוכיחו זאת בסה"ק ממה שנצרך הכהן גדול 

ביום הכיפורים לפני ולפנים, לערוך תפילה מיוחדת כנגד 

תפילת עוברי דרכים על עצירת הגשם בשעה שהעולם 

צריך לו! (יומא נג:). כי תפילת אמת הנזעקת מתוך צער 

וכאב לב, בוקעת ועולה עד כסא הכבוד! 

[טיב המועדים תשרי, וספר קול מבש"ר]

***

סגולה נפלאה לצלוח השנה בשלום ובשלוה - 

ובשלמות מידת ההשתוות

נסיים נא בסגולה נפלאה לקראת השנה החדשה הבאה 

לקראתנו לשלום! - על פי טיב מעשה אחד שהביא בסה"ק 

"בן איש חי" פרשא דידן (נצבים שנה ראשונה), וכ"ה בספרו "עוד 

יוסף חי"(פר' צו).

מעשה במלך אחד שביקש מיועצו החכם להביא לפניו 

דבר אחד מיוחד, שכשיראהו בעת הצרה ישמח ויתנחם בו, 

ומאידך אם יראהו בעת הטובה יעציבהו מעט, כדי שלא 

יתגאה בליבו. 

הלך אותו חכם נאמן והביא למלך 'טבעת זהב' שחרוטים 

עליה שלשה אותיות: "ג-ז-י", והסביר למלך פשר אותם 

אותיות, שהינם ראשי תיבות: "גם זה יעבור!". ופירש 

שיחתו לפניו, שבכל מה שיעבור עליו יסתכל תמיד 

בטבעת זו ובנאמר בה. ואם הוא בעת הצרה, ינחם את ליבו 

שגם זה הרע יעבור... וישמח בזה! ומאידך אם עומד 

בטובה, כשיראה דברים אלו הרי יצטער, ביודעו שגם זה 

יעבור... ואין הטובה מתמדת אצלו לנצח! 

ועיין בבן איש חי כאן, שפירש בזה בדרך נפלא סדר 

תקיעת תשר"ת "תקיעה שברים-תרועה תקיעה", ובסדר 

זה דווקא. 

"תקיעה" רומזת לשמחה וטובה הנופלת בחלקו של 

אדם במשך השנה, שלאחריה מגיעים "שברים תרועה"

הרומזים לצער והייסורים שבשנה, גנוחי גנח ויילולי יליל

(ר"ה לג:). [ולכן אין תוקעים 'תקיעה-שברים' יחדיו, שזו 

רומזת לשמחה וזו להיפך, ואין לערבם עי"ש]. - ושוב 

"תקיעה" אחר התרועה, רומז לטובה שתשוב ותופיע אחר 

עבור הצער! - לומר שלא יתייאש אדם מן הרחמים, אלא 

יחשוב תמיד "גם זה יעבור!", וסוף הכבוד לבוא, עיין שם 

עוד במתק דברי קדשו.

בסגולה מופלאה זו, שישנן האדם לעצמו בכל מה שעובר 

עליו בגלגל השנה: "גם זה יעבור!" - יחזיק איתן תמיד במידת 

ההשתוות בנפשו, ובזה יהיו כל ימות השנה שווים אצלו בדרך 

ממוצע ונכון בשלום ושלווה, ובבריאות הגוף והנפש, והצלחת 

אמת בכל העניינים לטובה ולברכה - אמן.

 [קונטרס "טיב המעשיות" ח"ג, דף ג]