אתם ניצבים היום
נכתב על ידי DL2000, 13/9/2012
בס"ד
אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלוקיכם וגו'. הנה איתא בזוהר
הקדוש כי תיבת 'היום' רומז על יום ראש השנה, היום הרת עולם
שבו יעמדו במשפט כל היצורים. ועל יום הזה נאמר בספר תהילים:
"למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך" - שביום הזה כל באי עולם
עוברין לפניו כבני מרון.
ותיקנו לקרות פרשה זו בכל שנה בשבת שלפני ראש השנה,
כמבואר בשו"ע או"ח (סי' תכ"ח סעי' ד'). ואולי אפשר שבא לרמז
על מה שמבואר הרבה בספרים הק', שכאשר בא לו לאדם איזה
התעוררות בעניני עבודת השם, יזהר מאד שלא לדחותה על מועד
אחר, ואף אם הוא חושב לתומו שיהא הדבר לתועלת אם ימתין על
איזה מצב של התחדשות, כגון יום חדש או שבוע חדש וכדו', אך
ידע נאמנה כי כל זה בא מעצת היצר האורב לו תמיד ללכדו ברשתו,
ועל כן, גם אם מתחלה הוא מנסה להחליש את ההתלהבות מן
האדם, ולקררו מן ההתעוררות אשר תפס אותו ברגע זה, אך אם
רואה הוא לפי המצב שלא יעלה הדבר בידו, מאחר וההתעוררות
הינה בר קיימא, והאדם נחוש בדעתו שהפעם הוא לא יוותר בכל
מחיר.
לכן הוא בא אליו בהתחכמות מחודשת, ומדבר אתו כאל רע
וידיד, תוך כדי שהוא מגלה הבנה לכל הילך מחשבותיו של האדם,
שבודאי כבר הגיע הזמן להתנער מכל ההבלים, ולא עוד אלא שאף
מגביר את התלהבותו פי כמה וכמה. רק שבחלקלקות לשונו הוא
משכנע אותו שכדאי מאד למען תועלת הדבר להמתין על יום
המחרת, ואז יקום בכוחות מחודשים ויחדש כנשר נעוריו להתחיל
בקשרי המלחמה בגאון ובעוז.
והאיש התמים הלזה אינו יודע שכל אלו המחשבות מצד יצר
הרע הם, היודע היטיב שאם יצליח לקרר את ההתלהבות לשעה,
שלא יבוא לידי ביטוי בשפת המעשה, אזי עד למחר כבר לא ישאר
כמעט שום זכר מכל אותה ההתלהבות.
וכידוע מה שפי' בספרים הק' את הפסוק: "צא הלחם בעמלק
מחר" - שהאדם צריך להקדיש את עיקר מלחמתו עם אותו קליפה
של עמלק הבא אליו ומפתהו בכל מיני שכנועים לדחות את
התעוררותו ליום המחרת. ולזה אמרו במס' אבות (ב' י"ד): "אל
תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה".
ואפשר שזה מרומז גם בתיבת 'אתם', שהוא ר"ת א'ל ת'אמרו
מ'חר, שמיד בבוא עליכם רשפי התעוררות דקדושה, אל תמתינו
על יום המחרת, אלא תקבלו עליכם מיד מבלי להשתאות, ואז תזכו
שתהיו נצבים כולכם לפני השם אלוקיכם, להיותכם זוכים
לדביקות נפלאה בו יתברך.
ועל זה הדרך פי' הרמב"ן ז"ל את הפסוק: "אם תעירו ואם תעוררו
את האהבה עד שתחפץ" - שכאשר מגיע אל האדם התעוררות
באהבת הבורא ויראתו, אזי יראה תיכף לעשות איזה מצוה, דהיינו
שיראה להוציא את התעוררותו מן הכח אל הפועל, כי אחרת תפוג
אהבתו ויראתו, ולא ישאר שום זכר מכל אותה התעוררות, וזהו
אמרו: 'עד שתחפץ' דהיינו חפץ וכלי - שיעשה כלי מהתעוררותו,
שיהא מקום לברכה שתחול.
ושמעתי פעם סיפור נפלא שהיה בישיבת וולוזי'ן באחד
מתלמידי הישיבה שהיה נחשב מבין המצוינים והמופלגים,
שנשאל פעם באמצע סעודתו על איזה תוס' בש"ס, ולא ידע
לענות. הבחור הוכה בהלם מוחלט, שכן לפי מיטב ידיעתו היה
נראה לו שהוא כבר שולט היטב בכל נבכי התלמוד. ובכן, בלי אומר
ודברים קם ממקומו כך באמצע סעודתו, ושירך את רגליו לעבר
מקום צנוע בבית המדרש, ומיד התחיל בלימוד הש"ס מתוך
התמדה עצומה ברצף בלתי מתואר, כך למשך תקופה ארוכה, עד
שזכה לסיים את כל הש"ס ולדעת אותה על בוריה.
וסיפרו חבריו שהיו עדים לאותה מעשה, שמרוב ההתלהבות
וריתחא דאורייתא שאחז בו באותה שעה, לא התמהמה אף לרגע,
ושכח לגמרי שהוא עומד באמצע סעודתו, ואפי' ברכת המזון עדיין
לא בירך...
וכשסיפרו את המעשה לפני הגאון ר' חיים שמואלביץ זצ"ל
העיר על כך במתק לשונו ואמר: אם כי בודאי שמבחינת ההלכה הרי
עשה עוול בכך שהחסיר מלברך ברכת המזון, אך זה ברור שבאם
היה ממתין עוד מעט, ולא היה מוציא את התלהבותו מיד אל
הפועל, הרי היה די במשך הזמן המועט ההוא שיצטנן קצת
מהתלהבותו הקיצונית, ועל כל פנים לא היה מגיע לידי כך
שיתבודד למשך תקופה ארוכה כל כך להתנתק מכל הוויות העולם
עד שיגמור את הש"ס.
והנה עיקר תכלית אלו הימים להמליך את שם השי"ת על כל
העולם כולו, כמו שאנו אומרים בכל סדר התפילות של אלו הימים:
"מלוך על כל העולם כולו בכבודך". וכמובן שבראש ובראשונה
צריך האדם לקבל את עול המלכות על עצמו. ומלכותא דרקיעא
כעין מלכותא דארעא, והן ידוע לכל בר דעת, שאם יעבור האדם על
איזה חוק מחוקי המלכות ויובא לדין אצל השופט, לא יועילו לו
שום הצטדקויות, אף אם יצליח לשכנע את השופט שלא ידע את
חוקי המלוכה, ולא עוד, אלא שיבוא עליו בתביעה נוספת על כך
שלא מילא את חובתו כאזרח נאמן, ללמוד את כל חוקי המדינה
ולדעת אותן על בוריין.
ואשר על כן, בימים אלו כאשר אנו עומדים וממליכים את שמו
יתברך בעולם, שומה עלינו להתחזק בלימוד התורה, ובפרט
בענינים הנוגעים למעשה, וכבר מילתינו אמורות כמה וכמה
פעמים, כי עצה טובה קמשמע לן לקבוע שיעור מיוחד בספר
הנפלא "קיצור שלחן ערוך", אשר כשמו כן הוא, שכולל בתוכו את
התמצית של כל ההלכות הנצרכות מידי ביומו ואף ביומי דפגרא.
ויה"ר שנזכה להיכתב ולהיחתם בספרן של צדיקים גמורים
אכי"ר..
***
אם כבנים אם כעבדים
למרן החתם סופר זיע"א נתלש פעם כפתור
בבגדו, והוא ביקש מבתו שתתפור עבורו את
הכפתור, כשקיבל בחזרה את הבגד לידו כשהוא
מתוקן, אמר החת"ס לבתו 'יודע אני שלא את תפרת
את הכפתור', התביישה בתו והודתה שאכן כן הוא,
כי היא מסרה את הבגד למשרתת והיא תפרה את
הכפתור, אבל, התפלאה הבת, מנין ידע האבא שלא
היא תפרה זאת? אמר לה החת"ס 'הנה בכנף הבגד
יש עוד קרע שאמנם לא ביקשתי ממך לתקנו, אך
מדרך הבת לתקן בעצמה דבר כזה גם בלא
שתתבקש, ומכיוון שראיתי שהקרע לא תוקן,
הבנתי מיד שלא את עשית זאת אלא המשרתת,
מכיון שעושה אך ורק מה שמצווים עליה.
בראש השנה עומדים כולנו למשפט לפני המלך
הגדול, השאלה היא רק האם נישפט כבנים או
כעבדים, כמובן שכל אחד רוצה להיות כבן, שהרי
אינו דומה בן העומד לפני אביו - המלך למשפט,
לעבד העומד לפני אדונו - המלך למשפט.
לפי הסיפור עם החת"ס מובן שהדבר תלוי בכל
אחד ואחד, האם הוא מתנהג כמו בן או כמו משרתת,
'אם כבנים אם כעבדים', הכל תלוי בך, האם אתה
עושה רק מה שאתה חייב, כי אתה חייב להתפלל
כדי שיהיה לך אוכל, בריאות, פרנסה וכו', ועל כך
אתה מתפלל, או שאתה מתפלל ומתנהג כמו בן
הדואג כביכול גם לאביו, באיזה חלק בתפילה אתה
יותר מכוין, בתפילה על הפרנסה או כשאתה אומר
'מלוך על כל העולם כולו בכבודך'.
אנו אומרים כל יום בקריאת שמע 'ואהבת את ד'
אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך', וזו
מצוות עשה מהתורה, להכניס את אהבתו בלבנו בכל
כח, וכמו שדרשו חז"ל: בשני יצריך, ובכל ממונך,
ואפילו נוטל את נשמתך, וכו', אבל מלבד החיוב יש
כאן גם את ההוכחה, שאתה מודיע ומכריז 'רבש"ע
אני בנך'! ואוהבך כבן, ובתפילות אני מתפלל גם על
צער וגלות השכינה, ואם כן אולי יחוס אולי ירחם,
(טיב הקהילה)
ונזכה ל'אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים'.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
