chiddush logo

דבורה

נכתב על ידי אביהו ח, 13/9/2012

הדבורה

http://www.arachim.org/ArticleDetail.asp?ArticleID=449

ערכים
הדבורה היא החרק הנחקר ביותר. חייה של הדבורה הינם חתירה מתמדת לקיום האישי, לקיום המיני ולקיום הסביבתי. המיוחד בדבורה הוא התופעה הבולטת שכל חייה מוקדשים לא לעצמה, כי אם לפונקציה שהיא ממלאת.

יומיים לאחר בקיעת הרימה והפיכתה לדבורה פועלת, היא מתחילה "לעבוד" (למען מי?) בניקוי תאי הכוורת ובהכנתם לקבלת הביצים, וגם באוורור הכוורת, על ידי הנעת הכנפיים, והבאתה לטמפרטורה של כ-35 מעלות. מן היום השלישי עד היום החמישי עסוקה הדבורה הצעירה בהאכלת הרימות בתערובת של דבש, מה שדורש כאלף וחמש מאות ביקורים ביממה לכל רימה.

באותם ימים היא אינה ניזונה מן הדבש שבכוורת, אלא מאבקת פרחים, אשר רק ממנה היא יכולה לייצר את "חלב הדבורה" להאכלת המלכה.

מן היום השנים עשר לחייה, היום שבו מבשילות בלוטות הדונג שלה, מתחילה הפועלת במפעל הבניה ההנדסי של החלה. במרץ היא בונה תאים, מנסרות-משושות, אשר זוויותיהם וממדיהם מותאמים להפליא לעיקרון של השגת נפח מקסימלי. היא ממלאת גם תפקיד של "מחסנאית", מקבלת את הצוף מן הספקיות, עוסקת בריכוזו והפיכתו לדבש, אוספת אבקת פרחים שהובאה לכוורת, ולשה ממנו ריפתה (מזון לרימות שלא נועדו להיות "מלכות"). בגיל 18-20 יום הופכת הדבורה להיות "שומרת". היא מתקיפה חרקים המנסים לחדור לכוורת, וגם דבורים זרות, לאחר שזיהתה שאינן שייכות לקומונה שלה.

כשהיא בת עשרים יום היא "מתגייסת" לתפקידה העיקרי: איסוף צוף ואבקת פרחים. נותרו לה עוד כשלושים ימי חיים, אותם היא מקדישה ללא הרף לטיסות הלוך וחזור. פעילותה הקבועה היא איסוף צוף, ואילו מים ואבקת פרחים היא אוספת רק כאשר קיים מחסור בהם בכוורת.

לקיומה האישי מפרישה הדבורה אך חלק קטן מן הצוף הנאגר בזפק נפרד, הקרוי קיבת הדבש, ומעבירה אותו ל"קיבתה האישית" למחייתה שלה. את כל השאר היא מוסרת לחברותיה העובדות בכוורת, לרימות, לוולדות, לזכרים ולמלכה, לכל אחד את המזון הראוי לו.

להגנה על קיומה האישי היא משתמשת בעוקץ, המטיל ארס בתוקפן המפריע לה במילוי תפקידה. לעתים, בעקבות העקיצה, נקרע העוקץ מגופה והיא מתה, אך הדבורה אינה בורחת מן התוקפן כדי להציל את חייה, אלא מקריבה את עצמה למען פעולתה התקינה של הכוורת עליה היא מגינה!

בעונות בהן המזון בשדות הוא נדיר, גדל מספר הדבורים ה"מרגלות" לשם מציאת מזון, ובהתאם גם בררנותן פוחתת. לעומת זאת, כשמזונן נמצא בשפע נוהגות הדברים בבררנות מסוימת, והן נטפלות לשטח מחיה שצוף פרחיו משובח יותר.

ה"מלכה" שבכוורת היא היחידה שנועדה לקיום המיני. היא המטילה את הביצים. שאר הדבורים מפנקות את המלכה היולדת ודואגות לוולדותיה. הן עצמן עקרות, עקב חומר מיוחד שהמלכה מפרישה, הנקלט על ידיהן - הפועלות, כשהן מלקקות את גוף המלכה (לצחצה?).

ה"זכרים" שבכוורת, שמספרם מועט ביותר, בהתאם לתפקידם, כל חייהם אינם אלא לשם הפרייה אחת של המלכה. זאת עושה אחד הזכרים בלבד, אשר מיד אחרי ביצוע ההפריה – מת! בסיום עונת ההפריה מגרשות הדבורים הפועלות את הזכרים האוכלים ואינם עושים מן הכוורת. תם תפקידכם!

לקיומה הסביבתי מקדישה הדבורה את כל חייה ומרצה. היא עובדת ללא ליאות עבור הרימות, הזכרים והמלכה, ודואגת לחברת הדבורים שבכוורתה, שמטרתה "מפעל לייצור דבש", שרובו הגדול נועד לאדם הרוצה את הדבש, ומקבלו "ארוז" ו"חתום" בחלת הדונג ההנדסית.

לאחר תיאור קצר זה, שחסרים בו הרבה פרטים מדהימים המתרחשים בכוורת, ננתח את מניעי המרץ בחיי הדבורה.

מה מניע את הדבורה לחפש מזון? מדוע אין היא חוששת לאבד את עצמה לדעת בעקיצת התוקפן המנסה לחדור לכוורת? האם אינה מעדיפה לברוח על נפשה ולחיות?

מדוע בעונת האיסוף אין הדבורה חסה על כוחותיה, ומבכרת לטוס ללא הרף לעבודתה, גורם המקצר את חייה, ואילו בעונת החורף היא "רוצה לחיות" וחוסכת את כוחותיה, וכך היא מאריכה לחיות מספר חודשים? כאשר האיסוף מופסק בחורף ואין הטלה, מתאספות כל הדבורים כגוש כדורי סביב המלכה, וניזונות רק מן הדבש שבכוורת, כשהן שומרות על חום גופן ועל חום הכוורת.

מה מניע את הדבורה הפועלת לעמול כה קשה לטיפול בצאצאים שאינם שלה? מדוע היא מפנקת את המלכה כשפחה נאמנת, ומפסיקה לפנק אותה ברגע שכושר הטלתה נחלש, ויחד עם חברותיה היא דואגת מיד למילוי מקום ולהכתרת מלכה חדשה?

מדוע הדבורה הפועלת דואגת לייצור דבש למען האנושות ולאגירתו באריזה ארכיטקטונית מופלאה?

התשובה ברורה: לדבורה עצמה אין כל אינטרס לחיות או לדאוג לקיום מין הדבורים, משמעות חייה אינה אלא מילוי תפקיד, שהושתל בה על ידי הבורא, המעוניין בקיום הפונקציה ששמה דבורה.

הנחה זו, שהאינסטינקט אינו אלא רצון אלוקי השתול בנברא, יש בה כדי לפענח את סוד העונג והצער, הניכרים ביצור בעת מילוי הצו האלוקי. גם בחרק זעיר כדבורה, ניתן לצפות בתגובות המסמלות עונג או צער כתגובה למילוי תפקידו או אי מילויו:

"ריקוד הדבורה" הוא אמצעי הקומוניקציה מן המפותחים ביותר בעולם החי, והוא משמש כשפה לחברת הדבורים. מחקרי תצפית גילו שעוצמת הריקוד ואורכו, מבטאים גם את עושר המזון. כאשר המזון שגילתה הדבורה בסיורה עשיר ומשובח, הריקוד עז וממושך.

כאשר המלכה נעדרת מן הכוורת, תוקף את הכוורת אי שקט, מורגשת תנועה עצבנית של הדבורים ונשמעים קולות מיוחדים הנובעים מהקשת הכנפיים. מה "מציק" לדבורים?

כאשר יצור מסוים ממלא את התפקיד שלמענו נוצר, ישותו חשה את "זרימת הטוב האלוקי", כי הוא כלי ליישום רצון הא-ל, ומאחר שזהו הקשר שלו אל מקור הטוב – הוא מתמלא עונג!

אם קיימים מפריעים ביישום תפקידו, הוא חש כיווץ במשמעות קיומו. הוא מרגיש נתק בקשר של מהותו אל זרם הרצון האלוקי המחיה אותו, דבר היוצר תחושה של צער ומבטא התקוממות של כל ישותו נגד ההפרעה בתפקידו.


 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע