תקיעת שופר

מצות עשה מן התורה לשמוע תרועת השופר ביום ראש השנה, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם". ואסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן בזמן התקיעות עצמם, ונחלקו הפוסקים אם יש לומר וידוי בין התקיעות, (כפי שמודפס בהרבה מחזורים.) או שאסור לומר וידוי בין התקיעות, ודעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שאסור לומר וידוי בין התקיעות, ושאף מי שנהג כן, צריך לבטל מנהגו, שנכנס לחשש ברכה לבטלה, ולספק אם חייב לחזור שוב ולברך על התקיעות, ומכל מקום, אם רוצה להרהר הוידוי בליבו בלבד, רשאי לעשות כן בין התקיעות, אבל בשעת התקיעות עצמם ידום ויקשיב היטב לקול השופר.

נשים פטורות ממצות שופר, שהרי היא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות, כמו שביארנו בכמה הזדמנויות. ומכל מקום נהגו הנשים להחמיר על עצמן ולבוא לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר, ואשה שלא היה באפשרותה לבוא לבית הכנסת, יכולה לשמוע תקיעת שופר בבית, (או בבית הכנסת בשעות הצהריים כפי שמקובל בכמה מקומות). ואין לברך על תקיעת שופר כשתוקע עבור נשים, משום שנשים אינם מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא. ויש נשים מעדות אשכנז שנוהגות לברך לעצמן על תקיעת שופר, ויש להן על מה שיסמוכו. ומכל מקום אין לתוקע עצמו לברך עבור נשים גם למנהג זה.

כל היום כשר למצות שופר, מהנץ החמה ועד לשקיעתה, ולכן הבא לתקוע לנשים, רשאי לתקוע כל היום כולו עד שקיעת החמה.

כלל גדול בידינו, כי מצות צריכות כוונה, וכפי שביארנו בהלכה מיוחדת. ועל כן, השומע קול שופר בראש השנה, צריך שישים לבו, לכוין שבשמיעת קול השופר הוא מקיים את מצות השופר.