לא מזמן מצאנו את עצמנו, רעייתי ואני, עושים את דרכינו באישון ליל מציון הרשב"י למרכז. פעם, הדרך לצפון וממנה הייתה פשוטה וקלה. אולם מאז שסילבן (השר לפיתוח הנגב והגליל) החליט לכווץ את ארץ הצבי, ולקרב את המרכז לפריפריה, אני הולך לאיבוד בתוך שלל המחלפים, המעקפים והכבישים העוקפים שנמתחו לאורך הדרך העולה צפונה.

כיוון שיצאנו בשעת לילה, חשבתי להתפנק, ובמקום לנסות לנווט על פי השילוט של מע"צ, הפעלתי את הWaze, וכמו במשל הוורטיגו הידוע של אנ"שינו הטייסים בדימוס, החלטתי לשים נפשי במכשיר שבכפי ולהישמע להוראות הקריין האלמוני שהשקיף עליי ממרומי העמוס 3 וכיוון אותי בנאמנות.

כשראיתי את אורות כרמיאל החל להתגנב אל ליבי החשש שאולי הבנתי. הבן אדם הקטן מעמוס 3  לא ממש מכיר את הדרך... אני יודע? אולי גם הוא התבלבל מהמחלפים של סילבן. ברמזור הקרוב, ביקשתי יפה מהמכשיר שיראה לי את המסלול המלא שהוא מארגן לי הערב בדרך לתל-אביב.

אחרי כמה ליטופים על המסך, הבנתי שהדרך לתל אביב לפי תוכנת הניווט, עוברת דרך קרית אתא, חיפה, טירה ועוד... סבבה, אמרתי לו, אתה בחור טוב, אבל נראה לי שאני מכיר דרך קצרה יותר, וכך לראשונה מאז שיצאנו לדרך, העזתי להמרות את פיו במצח נחושה ופניתי שמאלה כשהוא הורה לי מפורשות להמשיך ישר.

מסתבר שהאיש בתוכנה ניחן בסבלנות אין קץ. הוא לא התבלבל, לא צעק עלי, הוא לא התפטר ולא הניח את המפתחות על שולחן העבודה. ברגע שהוא קלט שאני לא במסלול המקורי, הוא הודיע לי בקול קר ורגוע: "מחשב מסלול מחדש".

המשכנו לנסוע. לא רציתי לפגוע בו, אז השארתי אותו דולק. מה גם שרציתי לראות להיכן הוא יוביל  אותנו. הפעם הוא בחר מסלול שפוי מעט יותר. כביש 4. בנסיבות אחרות, אולי לא היינו מתנגדים לסיבוב במרכז חדרה, רעננה ויישובי השרון. אלא שכבר היינו עייפים ומה לעשות שהחלטתי שהפעם אני מוביל, ואני החלטתי על כביש החוף.

והוא שוב, בלי להתעצבן ובלי להראות סימנים של קוצר רוח, הוא שוב חישב מסלול מחדש ושוב חישב מסלול ושוב חישב...

ראש השנה הוא אחת מן המתנות הנפלאות ביותר שהעניק לנו הבורא. אני לא מדבר כעת על יום הדין ולא על הסתלקות החיות ולא על מידת המלכות שמתעוררת מחדש, אלא על ההזדמנות הנפלאה לחשב מסלול מחדש.

הרי לכל אחד מאיתנו יש מה לתקן ואם לא לתקן, לפחות להשתפר. לא תמיד החיים שלנו נעים במסלול המדוייק עליו חלמנו. לעיתים זה יכול להיות נורא מתסכל. אבל בשביל זה ברא ה' את תוכנת הניווט. בלי להתעצבן, בלי לכעוס, בלי להיכנס לדיכאון. להבין שהכול מלמעלה ולחשב מסלול מחדש.

(מאת הרב שניאור חביב, שליח חב"ד ברמת אביב. מתוך אתר חב"ד אינפו)

מייל זה בא להעשיר את הידע בנושא פרשת השבוע / חגים במידה ואינך מעונינ/ת לקבל מייל זה, נא השב/י למייל זה עם המילה "הסר מהרשימה". הערות, הארות, יתקבלו בברכה.

פרשת ניצבים היא השמינית בספר דברים, ובה משה רבנו מסיים לצוות את בני-ישראל לפני פטירתו.

משה כורת ברית עם בני-ישראל, ומזהיר אותם כי ישמרו את דרך התורה ומצוותיה. הוא מתנבא על הגלות הצפויה לעם-ישראל, ועל הסבל שיעבור עליו, אולם בהמשך הוא מבטיח כי בסופו של דבר ישוב עם ישראל לדרך הישר ואז ישוב לארץ-ישראל.

את פרשת ניצבים קוראים תמיד לפני ראש-השנה, כי יש קשר בין הפרשה ובין ראש-השנה. הפרשה נפתחת בעניין האחדות, שהיא הכנה עיקרית לקראת ראש-השנה. משה אומר לבני-ישראל: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם". כאן טמון סוד כוחו של העם היהודי – התייצבות מתוך אחדות.

האחדות היא מקור כוחו של עם-ישראל. כאשר הוא מאוחד, אין שום גורם היכול לפגוע בו. אם מישהו יכול לפגוע בעם-ישראל, הדבר נובע מכך שהיהודי פותח לפניו כעין סדק או נקב קטן, על-ידי העדר אחדות ושלום.

התנאי לעוצמתו של עם-ישראל ולקיום ברכת "אתם ניצבים" הוא "כולכם" - תחושת האחדות. אמנם יש בעם-ישראל קשת רחבה של דרגות – יש "ראשיכם שבטיכם" ויש "זקניכם ושוטריכם", יש "טפכם נשיכם" ויש "חוטב עציך" ו"שואב מימיך". לכל אחד ואחד תפקידו וייחודו, ואין צורך לטשטש את ההבדלים שבין מגוון הסוגים בעם-ישראל. ואולם הכול חייבים לחוש את האחדות המלכדת את כולם.

האחדות הזאת היא הכלי לקבלת ברכתו של הקדוש-ברוך-הוא בראש-השנה, לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

(מאת הרבי מליובאוויטש לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 641, מתוך אתר צעירי חבד)

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומבורכת לכל בית ישראל

ניתן לקבל ישירות למייל - שלח בקשה ל מנחם פוקסמן [email protected]